רע"א 9311/05 מחאמיד ראסם מוחמד נ. מחצבות כנרת שותפות מוגבלת

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), לפיה נדחתה בקשת המבקש לעכב את ביצועו של פסק-הדין (להלן: פסק-הדין) שניתן על-ידי בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' לבנוני) במסגרת ת.א. 17121/02.

הרקע להגשת הבקשה:

בין המבקש לבין המשיבה נכרת חוזה בעניין אספקת חומר של המשיבה לשותפות האמורה. החוזה נחתם וערבות ניתנה הן על-ידי המבקש והן על-ידי מחאמיד נאדר פאיז, אשר הפקידו באותו המעמד שיק ביטחון חתום על החלק ללא סכום. חרף זאת, לטענת המשיבה, נותרה יתרת חוב בגין ההסכם האמור. לפיכך, מולא שיק הביטחון בסכום של 282,250 ש"ח והוצג לפירעון. אולם, השיק האמור חולל, ומשכך, הגישה המשיבה בקשת ביצוע כנגד המבקש.

כנגד בקשת ביצוע זו, הגיש המבקש התנגדות ובקשה לביטול צו עיקול זמני, אשר נדחו (כב' הרשם ורבנר). בהמשך, ביטל בית-המשפט המחוזי את החלטתו זו של הרשם, בקובעו, כי תינתן רשות להתגונן וכי התובענה תידון לגופה לאחר הפקדת ערבות בנקאית.

בהמשך לכך, לאחר שבחן את חומר הראיות, שמע את טענות הצדדים ובחן את התצהירים השונים, קבע בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' לבנוני), כי יש לדחות את ההתנגדות לביצוע השיק נשוא התביעה, שכן כפות המאזניים נוטות בבירור, לחובתו של המבקש. לפיכך, דחה בית-משפט השלום את ההתנגדות לביצוע השטר, בקובעו, כי יש לחדש את הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקש והורה לממש את הערבות הבנקאית.

לאחר מתן פסק-דין זה, פנה המבקש לבית-משפט השלום בבקשה לעכב את ביצועו, אולם הבקשה נדחתה, מן הטעם, כי "פג טעמה של הבקשה".

לפיכך, הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בחיפה, וכן בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק-הדין במעמד צד אחד.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן) דחה את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע, בקובעו, כי נראה שסיכויי הערעור אינם מזהירים. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי אין חשש שמצבה הכספי של המשיבה ימנע השבת המצב לקדמותו, אם ערכאת הערעור תמצא מקום לשנות את פסק-הדין, לאחר שהמבקש ישלם למשיבה את הסכום שנפסק. כמו-כן, קבע בית-המשפט, שהמשיבה רשאית לדרוש מימוש הערבות ללא כל עיכוב נוסף.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה.

בבקשתו, חוזר בין היתר המבקש על הטענות שהשמיע בפני הערכאות הקודמות, ומבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין, המורה על ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, לרבות מימוש הערבות הבנקאית, עד למתן החלטה סופית בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. לטענתו של המבקש, סיכויי הערעור להתקבל הינם טובים וזאת משום ששגה בית-משפט השלום בכך שלא דחה את התביעה השטרית על הסף. בנוסף, טוען המבקש, כי טענתה של המשיבה לגבי מתן תמורה כלשהי בעד שיק הביטחון לא הוכחה, שכן לא הוצגו תעודות משלוח. כמו-כן טוען המבקש, כי המסגרת העובדתית לא נבדקה כראוי, שכן דווקא עדותם של עדי המשיבה תומכת בגרסתו. בנוסף, טוען המבקש, כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו קשה ובמידה ולא יעוכב פסק-הדין, לא יעלה בידיה להחזיר את הסכום שתגבה. לפיכך, לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו ולא ייגרם כל נזק למשיבה באם יידחה ביצוע פסק-הדין.

מנגד, תומכת המשיבה את יתדותיה בהחלטות הערכאות הקודמות וטוענת, כי ערעורו ובקשתו של המבקש עוסקים בעיקרם בטענות עובדתיות, בהן ערכאות ערעור אינן נוהגות להתערב. לפיכך, לטענת המשיבה, גם סיכוייו של ערעורו של המבקש להתקבל הינם קלושים. בנוסף, טוענת המשיבה, כי טענתו של המבקש בנוגע לקשייה הכלכליים, הינה טענה סתמית. כמו-כן, לטענת המשיבה, בכל הנוגע לסוגיית עיכוב הביצוע של מימוש הערבות הבנקאית שהופקדה, הרי שמדובר בהליך חריג שבחריג, שכן כלל הוא שמי שזכה בדין, זכאי גם לקבל את פירות זכייתו מייד עם הינתן ההחלטה המזכה. בנוסף, לטענת המשיבה אין הצדקה לעיכוב הביצוע, שכן החיוב הכספי לא ייצור מצב בלתי הפיך.

דין הבקשה להידחות.

בחינת עובדות הרקע של המקרה שבענייננו, החלטות הערכאות הקודמות ועיון בטענות בעלי הדין, מצביעים על כך שהעניין שבפני, עוסק בסכסוך אשר התעורר בין הצדדים ואין לו כל השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות. כידוע, הלכה היא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק כאשר עולה שאלה עקרונית כללית בעלת חשיבות המתפרסת מעבר לעניינם הספציפי של בעלי-הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ, פ"ד לו(1) 123; רע"א 2287/99 חברת טירת צבי לבנין בע"מ נ' מנהל מס רכוש , תק-על 99(2) 1252). בענייננו, נראה, כי עיקר המחלוקת הינו על סוגיות עובדתיות. לפיכך, לאור האמור, אין זה מן הראוי לאפשר דיון נוסף בעניין.

יתרה מזאת, דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בבואם להכריע בהחלטה בנוגע לעיכוב הביצוע, בחנו והתחשבו הערכאות הקודמות בהיבטים של סיכויי הערעור ושל מאזן הנוחות והכריעו לחובתו של המבקש. בנוסף, שיעורה של הערבות הבנקאית שנקבעה אינו חורג מן המידתיות הראויה בשים לב למכלול נסיבות העניין, ואין כל סיבה לעכב את מימושה, לו זכאית המשיבה על-פי דין. כל זאת ועוד, במיוחד לאור קיומו של כלל הקובע, כי פסק דין לתשלום כסף יש לבצע באורח מיידי, אלא אם קיים טעם מיוחד בעניינו המצדיק את עיכובו (ע"א 6647/98 מנשה גפן נ' פקיד שומה תל-אביב , פד"י נג(1) 187). במקרה שבפני, נראה, כי אין זה מצב הדברים ולא מתקיים כל טעם חריג המצדיק את העיכוב המבוקש ולפיכך, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, זכאית המשיבה לפעול לגביית הסכומים המגיעים לה, על-פי הדברים שנקבעו בפסק-הדין של בית-משפט השלום.

עוד יצוין, כי נראה שלא הובאה כל אסמכתא ממשית לכך שמצבה הכספי של המשיבה ימנע את השבת המצב לקדמותו, במידה ולאחר שהמבקש כבר ישלם את הסכום שנקבע עליו, תמצא ערכאת הערעור מקום לשנות את פסק-הדין בסופו של דבר.

לפיכך, נחה דעתי כי בצדק הגיע בית-המשפט המחוזי לכלל החלטתו לדחות את בקשת עיכוב הביצוע. כמו-כן, לאור העובדה שעיקרו של הערעור שהגיש המבקש הוא במסקנות בית-המשפט בנוגע להערכת מהימנות העדים ושאר ממצאים עובדתיים, סיכוייו של הערעור להתקבל הינם קלושים. שהרי, ערכאת ערעור איננה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאות שקדמו לה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. ההחלטה מיום 10.10.05 מבוטלת בזאת.