רע"א 9311/08 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. משה כהן

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת צ'רניאק) מיום 5.10.08 בתיק בר"ע 1568/08 בו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום (השופט כספי) מיום 28.4.08 בתיק בש"א 157921/07.

ב.

ביום 29.1.04 הגיש המבקש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיב ושני אחרים. המשיב לא הגיש כתב הגנה, וביום 3.5.04 ניתן נגדו פסק דין. ביום 18.5.04 התקבלה בקשת המבקש, ופסק הדין בוטל. אף על פי כן, כתב הגנה לא הוגש. ביום 26.10.04 הוגשה בקשה שניה למתן פסק דין. לא נידרש כאן להתפתחויות מסוימות בתיקי הנתבעים האחרים, אך די לציין כי ביום 17.10.06 ניתן בשנית פסק דין בהעדר הגנה. שוב הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין, ושוב נעתר לה בית משפט השלום. נקבע, כי התביעה נגד נתבע נוסף עברה (לאחר דיון במחוזי) לפסים רגילים, ואין זה מוצדק לשלול מהמשיב "את הזכות (החוקתית) להביא עניינו בפני בית המשפט". נוכח התנהלות המשיב הותנה הביטול בתשלום 5,000 ₪ הוצאות למבקש. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטה קצרה: "החלטת בית המשפט קמא סבירה בנסיבותיה הספציפיות ואינה מצדיקה ערעור".

ג.

כלפי החלטות אלה הוגשה הבקשה שבפנינו, בה נטען, בעיקר , כי הפרשנות שנתן בית משפט השלום לזכות הגישה לערכאות כזכות אבסולוטית שגויה, ועושה פלסתר את סדרי הדין הקבועים בתקנות ואת זכותו של תובע לקבל פסק דין בהעדר הגנה. עוד נטען כלפי היקף ההנמקה של החלטת בית משפט השלום. שאלות אלה מוצגות כמצדיקות גלגול שלישי.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כידוע במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) - אין המקרה שלפנינו בא בגדריהם, בודאי משזכויות מהותיות טרם הוכרעו. הסמכות לביטול פסק דין שניתן באין כתבי טענות היא סמכות שבשיקול דעת - "גם אם ניתן - בכל הכבוד - לראות לכאורה את התנהגות המשיבה ביתר חומרה... עדיין לא מצאתי כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה" (רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES (לא פורסם)). ברי כי בית משפט השלום לא ניסה כל עיקר לקבוע הלכות חדשות, כטענת המבקש, לגבי היקפה של זכות הגישה לערכאות - והחלטתו, שהיא תמציתית, מסבירה מדוע בנסיבות (לרבות "בהתחשב בעובדה שהתביעה נגד הנתבע הנוסף עברה לפסי תביעה רגילים") ובכפוף לתשלום הוצאות, ואף זו לאו מילתא זוטרתא היא. אין למנוע מהמבקש את יומו בבית המשפט. ולבסוף, אף אילו נתקבלה הטענה ששגה בית משפט השלום בהחלטתו, אין הדבר בנסיבות דנא מצדיק מתן רשות ערעור.

ה.

בית משפט השלום הזכיר את זכות הגישה לערכאות. זכות זו (שבית משפט השלום הגדירה כחוקתית) טרם זכתה לגושפנקא חוקתית בישראל ככל משפטה וחוקתה, אף כי דומה שהיא זורמת אט אט לכיוון זה; ראו סקירה אצל ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה הפלילית: מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008), 38-30. מכל מקום, ברי לטעמי כי אף אם טרם נתעלתה זכות זו בהורמנא למעלה החוקתית, מקום שכף המאזניים מתנועעת בין מימוש זכות זו לבין היפוכו של דבר, ראוי לנסות לפתוח שערי משפט תחת נעילתם; הכל – בכפוף לשכל הישר, למניעת שימוש לרעה ולמניעת הוצאות יתרות למי שבשל התנהגות הצד שכנגד כילה זמנו וממונו.

ו.

הועלה גם נושא ההנמקה בבית משפט השלום. ברי כי כל המנמק הרי זה משובח (ראו רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט (5) 17, והאסמכתאות דשם); אך גם הנמקה תמציתית הנמקה שמה, ולעתים העומס מצדיק לשון קצרה. ואשר לערכאת הערעור, ככל שמשתכנע בית המשפט של ערעור כי החלטת בית המשפט קמא מיוסדת בדין, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 573/87 ביטרן נ' קמר , פ"ד לט (4) 169, 171 "אימוץ דעתה של הערכאה שעליה מערערים אף הוא בגדר הנמקה כאמור בתקנה 460 (3)...(כיום 460 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי- תשמ"ד-1984 – א"ר)". זו כשלעצמה אינה יכולה להיות עילת התערבות בנידון דידן.

ז.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.