רע"א 9329/17 כרמליה בתי החלמה בע"מ נ. לייבה טובה שני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' מנדלבום ) בפש"ר 49089-10-13 מיום 1.10.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול הליכי פשיטת הרגל של המשיבים 3-1 (להלן: טובה, שלי ואייזיק או החייבים ).

2.

ביום 6.1.2014 ניתנו צווי כינוס לנכסיהם של אייזיק (פש"ר 57972-10-13), של טובה (פש"ר 49089-10-13), ושל שלי (פש"ר 49110-10-13) – אב ושתי בנותיו. מכוח סמכותו שבתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הורה בית המשפט המחוזי על איחוד הדיון בתיקים. המבקשת הגישה תביעת חוב בסך של 749,962 ₪ נגד שלושת החייבים ביחד ולחוד. כמו כן, הוגשו נגד החייבים מספר תביעות חוב נוספות.

3.

בשלהי שנת 2014, הגישה המבקשת, בכל אחד מן התיקים, בקשה לביטול הליכי כינוס הנכסים והתנגדות להכרזה על החייבים כפושטי רגל. המבקשת טענה כי החייבים מחזיקים בזכויות בשלושה נכסים (להלן: הנכסים ), בשווי העולה על סך חובותיהם; ואף הסכימה לשאת בהוצאות שומתם של הנכסים האמורים. בדיון שהתקיים ביום 22.5.2016, לאחר שהוגשו חווֹת הדעת השמאיות, ערך המנהל המיוחד תחשיב של חובות החייבים ושל שווי זכויותיהם בנכסים, כדלקמן: נגד אייזיק הוגשו 3 תביעות חוב בסך של 750,689 ₪ וחלקו בנכסים עומד על סך של 591,250 ₪; נגד טובה הוגשו 4 תביעות חוב בסך של 808,022 ₪ וחלקה בנכסים עומד על סך של 174,375 ₪; נגד שלי הוגשו 3 תביעות חוב בסך של 797,539 ₪ וחלקה בנכסים עומד על סך של 174,375 ₪. על רקע האמור, חזרה בה המבקשת מבקשותיה, "מהטעם שמצבת הנכסים די בה לסלק את כל החובות" ; ובהסכמתה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות לביטול ההליכים. בו ביום, הוכרזו החייבים כפושטי רגל, והמשיב 4 מונה לנאמן על נכסיהם (להלן: הנאמן ).

4.

כחמישה-עשר חודשים לאחר מכן, ביום 30.8.2017, שבה המבקשת והגישה בקשה – 'דחופה' – לביטול הליכי פשיטת הרגל, בגדרה שבה וטענה כי השווי הכולל של נכסי החייבים עולה על סך חובותיהם. עוד טענה המבקשת, כי "הצגת החובות בישיבת בית המשפט מיום 12/5/16 [צ"ל: 22.5.2016 – נ' ס'] הייתה מעוותת ולא עמדה על העובדה שמדובר באותו חוב לכל החייבים (ולמעט סכומים שוליים שאינם משפיעים על התוצאה), ולכן בהיעדר מידע נכון ומדויק, הוכרזו החייבים כפושטי רגל עקב טעות ו/או הטעיה ובהיעדר מידע מלא בפני בית המשפט" (פסקה 6; ההדגשה במקור) . ביום 10.9.2017 הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להגיב לטענת הנאמן, שלפיה הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל נדונה והוכרעה זה מכבר. בתגובתה טענה המבקשת, כי ביום 22.5.2016 הציג הנאמן תחשיב שגוי ומטעה; וכי על כל פנים, מחויב בית המשפט המחוזי לבחון מעת לעת האם ההצדקה להליכי פשיטת הרגל – בעינה עומדת.

5.

ביום 1.10.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, כהאי לישנא:

"למרות החלטתי הברורה מיום 10.9.2017, הנושה לא התייחס כלל בתגובתו לטענה לפיה כל טענות הנושה כיום לפיהם שווי נכסי החייבים עולה על חובותיהם, ולפיכך יש מקום לביטול ההליך, נדונו כבר בבית המשפט בדיון שהתקיים ביום 22.5.2016, ובהסכמת ב"כ הנושה, חזר בו הנושה מבקשתו.

במקום זאת בחר ב"כ הנושה לשוב ולהעלות את אותן טענות, שכעולה מפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2016, נדונו באריכות בפני בית המשפט...

בנסיבות אלו ובהעדר נימוק חדש אני מורה על דחיית הבקשות..." .

6.

למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 4.12.2017 אישר הנאמן את תביעת החוב של המבקשת בסך של 180,436 ₪ בלבד. ערעור המבקשת על הכרעה זו עודנו תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי.

7.

מכאן הבקשה שלפנ ַ י, בגדרה שבה המבקשת על אשר טענה בבית המשפט המחוזי, וטוענת כי יש לבטל את הליכי פשיטת הרגל, שכן שווי נכסי החייבים עולה על סך חובותיהם. מנגד, טוענים המשיבים, כי עוד בדיון שהתקיים ביום 22.5.2016 ידעה המבקשת את מצבת חובותיהם ונכסיהם של החייבים, ולמרות זאת, חזרה-בה מבקשותיה לביטול ההליכים. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי טובה, שלי ואייזיק, חבים כלפי המבקשת ביחד ולחוד, ולפיכך נושא כל אחד מהם באחריות עצמאית לתשלום מלוא החוב. עוד טוענים המשיבים, כי חרף איחוד הדיון בתיקים, עניין לנו בשלושה הליכי פשיטת רגל מובחנים. אשר על כן, לטענתם, יש לבחון את מאזן החובות והנכסים של כל חייב וחייבת, כשהם עומדים בפני עצמם.

8.

דין הבקשה להידחות. הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל, אשר הוגשה ביום 30.8.2017, כמוה כבקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.5.2016. ברם, המבקשת לא הצביעה על נסיבות או על עובדות חדשות אשר לא היו ידועות לה בשעה שחזרה-בה מטענותיה ביום 22.5.2016, ואשר מצדיקות עיון מחודש בהחלטה המוסכמת (רע"א 7096/17 אלדר נ' עזבון יאסין , פסקה 8 (23.10.2017); אורי גורן

סוגיות בסדר דין אזרחי 579-578 (מהדורה שתים-עשרה; 2015)). נוסף על כך, לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי הוטעתה על-ידי הנאמן. עיון בבקשות לביטול הליכי פשיטת הרגל, אשר הוגשו בתחילת ההליך, מגלה כי המבקשת ידעה אילו תביעות חוב הוגשו נגד החייבים – מהו שיעורן ומיהם הנושים (ראו פסקה 7 לבקשתה בפש"ר 49089-10-13, מיום 27.10.2014; פסקה 7 לבקשתה בפש"ר 49110-10-13 מיום 6.11.2014; ופסקה 7 לבקשתה בפש"ר 57972-10-13 מיום 4.11.2014). אף על-פי כן, בחרה המבקשת שלא להתנגד לתחשיב אשר הציג הנאמן בדיון, וחזרה-בה מבקשותיה כאמור. בדין אפוא דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה המחודשת.

9.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופם של דברים סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטה מושא הבקשה דנן. אייזיק, טובה ושלי, חבים כלפי המבקשת ביחד ולחוד; רוצה לומר, כל אחד מהם נושא באחריות עצמאית לתשלום החוב במלואו . איחוד הדיון בתיקי פשיטת הרגל, אין משמעו 'מיזוגם' לכדי הליך אחד; גם אין ניתן לִסְכוֹם את זכויות החייבים בנכסים או את החיובים המוטלים עליהם. כל חייב עומד אפוא בפני עצמו, על חובותיו ונכסיו-שלו. לעת עתה, נוכח התחשיב שנערך ביום 22.5.2016, החייבים אכן חדלי פרעון. לא ראיתי אפוא הצדקה לביטול הליכי פשיטת הרגל.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 9,000 ₪ (3,000 ₪ למשיבים 3-1; 3,000 ₪ למשיב 4 ו-3,000 ₪ למשיב 5).