רע"א 7096/17 נזמי בדר אלדר נ. עזבון המנוח עבד עותמאן צביח יאסין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות ) בת"א 52985-04-13 מיום 29.7.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה שבה חויבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים 10-1.

2.

ביום 2.5.2013 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי תובענה למתן צו הצהרתי המורה כי הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 47 בגוש 30607 שבבית חנינא, וצווים נוספים בהתאם. זאת, מכוח הסכם מכר שנערך לטענתם בין אביהם לבין אבי המשיבים 5-2 (להלן: המנוח צביח ). לתביעה צורפו גם המשיבים 7-6, אשר התקשרו בהסכם קומבינציה הנוגע למקרקעין דנן, והמשיבים 10-8, אשר לגביהם נטען כי הם בעלי זכויות במשותף במקרקעין, יחד עם המנוח צביח.

3.

ביום 14.3.2017 הגישו המשיבים 7-1 בקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם (להלן: בקשת הערובה ). ביום 5.4.2017 הגישו גם המשיבים 10-8 בקשה דומה. המבקשים מצדם טענו כי אין מקום לחייבם בהפקדת ערובה כאמור, שכן אף שהם לא מתגוררים בישראל, הם בעליהם של נכסי מקרקעין ושל תחנת דלק המצויים בישראל. לביסוס טענותיהם הנ"ל צירפו המבקשים מסמכים המהווים לטענתם הסכמים להשכרת הנכסים שבבעלותם; וכך גם נסח מרשם החברות ודוח שנתי אשר הוגש לו, המוכיחים לטענתם את בעלותם בתחנת הדלק. כמו כן, טענו המבקשים כי טענות שהעלו המשיבים 5-1 בהליך אחר, שלפיהן המנוח צביח הוא נפקד, עשויות להשפיע על קביעת הערובה שכן אם וכאשר תעלנה בהליך הנוכחי –יבקשו המשיבים למחוק את התובענה על סמכן. עוד נטען כי סיכויי התביעה להתקבל טובים, וכי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בשיהוי ניכר.

4.

בהחלטה שניתנה ביום 11.6.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים 10-1, וקבע, מבלי לטעת מסמרות בשאלת סיכויי התובענה, כי המבקשים לא הוכיחו כנדרש קיומם של נכסים בישראל שמהם ניתן יהיה להיפרע אם יתעורר צורך בכך בסיום ההליך. בין היתר ציין בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא הציגו מסמך רשמי המוכיח את בעלותם בנכסים שבהם עוסקים, לטענתם, הסכמי השכירות; וכי ההון הרשום של תחנת הדלק עומד על סך של 10,000 ₪ בלבד. נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בטענה שהעלו המשיבים במסגרת הליך אחר כדי להשפיע על בקשת הערובה דכאן, וכי מכיוון שההליך איננו מצוי בשלב מתקדם – אין מקום לדחות את הבקשה בשל השיהוי שבהגשתה. על בסיס זה, הורה בית המשפט המחוזי כי המבקשים יפקידו ערובה בסך של 60,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים 5-1; ערובה בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים 7-6; וערובה בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים 10-8.

5.

המבקשים מיאנו להשלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר כחודש (ביום 5.7.2017) הגישו בקשה לעיון חוזר, בגדרה שבו על עיקרי טענותיהם בתגובה לבקשת הערובה. יחד עם זאת, צירפו המבקשים לבקשתם זו דוחות כספיים של תחנת הדלק, המוכיחים לטענתם כי רכושה הקבוע עומד על סך של כ-15,000,000, וכי רווחיה החייבים במס בשנת 2015 עמדו על סך של כ-1,800,000 ₪. כמו כן, טענו המבקשים כי הם בעליה של חלקת קרקע בביר אלספאח שבירושלים, המשתרעת על שטח של כ-12 דונמים.

6.

ביום 29.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, קבע כי המבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש, וציין כי לא הובהר מדוע לא ניתן היה לכלול את הראיות שנוספו בבקשה לעיון חוזר, במסגרת התגובה לבקשת הערובה. למעלה מן הצורך, נדרש בית המשפט המחוזי לראיות החדשות שהציגו המבקשים בבקשתם לעיון חוזר, וקבע בין היתר כי הדוחות הכספיים שצורפו לבקשה מעידים על רכוש קבוע בשווי של כשליש מכפי שציינו המבקשים, וכי הרווחים שבהם מתייחסים לשנת

2015 ולפיכך אינם מלמדים על מצב תחנת הדלק כיום. כמו כן, נקבע כי המבקשים לא הגישו כל מסמך המלמד על שווי המקרקעין שבביר אלספאח. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא תמכו את בקשתם בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה. על יסוד האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, וחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים 10-1 בסך כולל של 7,500 ₪.

7.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ייחס משקל מספק לטענות שהועלו בהליך אחר על אודות נפקדותו של המנוח צביח, ולהתנהלות שאינה תמת-לב מצד המשיבים. עוד טוענים המבקשים כי מגוריהם בארצות הברית הקשו על צירוף המסמכים שבבקשה לעיון חוזר, בגדר תגובתם לבקשת הערבות. המבקשים טוענים כי יש להניח ששווי המקרקעין המשתרעים על כ-12 דונם עולה על סכום הערבון שנקבע, ולמצער על חלקו; וכי די ברכוש הקבוע של תחנת הדלק על מנת לייתר את הצורך בקביעת ערובה. כמו כן, נטען כי המסמכים שצורפו לבקשה לעיון חוזר – דוח כספים אשר נערך על-ידי רואה חשבון, ורישום מאושר מרשם המקרקעין – אינם מצריכים תצהיר לאימות תוכנם. לבסוף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר חייבם בתשלום הוצאות המשיבים.

דיון והכרעה

8.

נתתי דעתי על בקשת הרשות לערער ועל צרופותיה, שקלתי את נימוקיה, ובאתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי להיזקק לתגובה מאת המשיבים. אמת נכון הדבר, כי בית משפט שנתן החלטת ביניים רשאי לשוב ולעיין בהחלטתו. ברם, הליך העיון החוזר שמור למצבים חריגים, ככלל, כאשר התגלו עובדות חדשות או נסיבות שלא היו ידועות בעת מתן ההחלטה הראשונה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); רע"א 4472/10

Proneuron Biotechnologies ,Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ , פסקה י"ח (6.10.2010)). בנדון דידן, טענות המבקשים בגדר הבקשה לעיון מחדש היו ידועות להם גם בשעה שהגישו את תגובתם לבקשת הערבות. לא שוכנעתי כי יש בעובדת מקום מגוריהם כדי להצדיק את העלאת הטענות הנוספות בשלב מאוחר; זאת, בייחוד כאשר הטענות האמורות לא נזכרו כלל מלכתחילה בתגובה לבקשת הערבות.

9.

יתר על כן, אוסיף כי גם לגופם של דברים, מצאתי את החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת ומניחה את הדעת. אכן, המבקשים לא תמכו את טענותיהם בתצהיר; ולא הציגו אסמכתאות למצבה של החברה כיום ולשווי החלקה שבביר אלספאח. לא ראיתי אפוא מקום להתערב בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט המחוזי בעניינים כגון דא (רע"א 5488/16 נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ , פסקה 9 (17.7.2016)). ממילא, נדחות גם טענות המבקשים על אודות ההוצאות שהושתו עליהם בבית המשפט המחוזי (ראו גם סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.