רע"א 9385/09 עסאם מרקה נ. פקיד הסדר מחוז ירושלים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' ענבר , י' שפירא ו נ' בן-אור ) בע"א 3336/09 וע"א 3337/09 מיום 22.10.2009 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של המשיב מיום 17.5.2009.

העובדות על פי הבקשה

1.

ביום 12.1.2006 נתן הבעלים הרשום של המקרקעין הידועים כגוש 30607 חלקה 33 (להלן: המקרקעין ), מר פאיז חורי (להלן: חורי ), ייפוי כוח כללי למר מחול בולוס מחול (להלן: בולוס ) בו ניתנה לו בין היתר הסמכות למכור את המקרקעין. לטענת המבקש ייפוי כוח זה נחתם בפני הנוטריון גורג סמעאן (להלן: הנוטריון ). ביום 12.3.2008 חתם בולוס על ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו מכר את המקרקעין למבקש. גם ייפוי כוח זה נחתם ואושר על ידי הנוטריון.

2.

ביום 15.4.2009 שלח המבקש מכתב למשיב במסגרתו ביקש לרשום את העסקה הנ"ל. לטענת המבקש לבקשתו צורפו עותקים מכל האישורים הנדרשים לצרכי רישום העסקה. ביום 17.5.2009 הודיע המשיב למבקש כי על מנת לאשר את בקשתו, על מעבירי הזכויות הרשומים בלוח הזכויות להתייצב ולחתום לפני פקיד ההסדר על שטרי המכר. בנוסף ציין המשיב במכתבו כי על פי הנוהל ומכיוון שלוח הזכויות נערך בזמן השלטון הירדני יש צורך בשלושה תצהירים בכדי לקשור את זהותו של הרשום כבעלים בלוח הזכויות לבין מי שנטען כי הוא בעל הזכויות המקורי – תצהיר של הבעלים או יורשו, תצהיר של אדם זר שאינו בן משפחה או קרוב ואישור מוכתר המעיד על ידיעת העובדות הללו. לפי המשיב המבקש צירף לבקשתו, בנוסף לתצהיר הבעלים, תצהיר של אדם אחר עליו חתום מוכתר בית חנינה אשר אינו עולה בגדר "אישור מוכתר". המשיב הדגיש במסגרת מכתבו כי אישור המוכתר הינו הכרחי "בכדי לוודא ככל שניתן שמעביר הזכויות הוא הבעלים האמיתיים של הזכויות המועברות במקרקעין".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.

על שתי הדרישות שהועלו על ידי המשיב במסגרת מכתבו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קבע כי סמכותו של המשיב לדרוש את התייצבות הצדדים מעוגנת בסעיף 26 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר ) וכי אין כל פגם בדרישה עקרונית זו אשר מטרתה להגן על בעלי הזכויות. בנוסף קבע בית המשפט כי המקרה דנן אינו נכלל בגדר אותם המקרים החריגים בהם נבצר מהצדדים להתייצב או כאשר קיים קושי מיוחד המונע התייצבותם, מקרים בהם שוקל המשיב פתרון חלופי חלף התייצבות הצדדים. כמו כן נקבע כי אין כל מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב אשר דרש מן המבקש אישור מוכתר.

נוכח דברים אלו דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, תוך חיובו של המבקש, ביחד ולחוד עם מערער נוסף שערעורו נדון במאוחד עם ערעור המבקש, בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת המשיב בסך של 15,000 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

4.

לטענת המבקש דרישתו של המשיב להתייצבות הבעלים הרשומים לפניו הינה בקשה המכבידה על הציבור. לדבריו, יכולים להיווצר מקרים בהם יהיה זה בלתי אפשרי להביא את בעלי הזכויות להתייצב לפני המשיב, לדוגמא מקרים בהם המוכר נפטר ואילו יורשיו נמצאים כל אחד במדינה שונה. לטענת המבקש דרישת ההתייצבות אותה העלה המשיב אינה מעוגנת בחוק, שכן לדבריו סעיף 26 לפקודת ההסדר מתייחס אך לנוכחותו של אדם הדרוש לצורך ביצוע ההסדר ולפיכך יש לאפשר את רישום העסקה גם בהסתמך על ייפוי כוח בלבד. בנוסף יוצא המבקש כנגד סכום ההוצאות שהוטל עליו במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות. עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי המתקבלת,

כידוע, אך באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת [רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123]. בבקשה שלפניי לא מתעוררת שאלה מעין זו שכן מדובר במחלוקת ספציפית בין הצדדים, אשר הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, סעיף 26 (3) לפקודת ההסדר מעניק למשיב את הסמכות לדרוש את התייצבות הצדדים, כפי שאכן עשה במקרה דנן. איני יכול לקבל את טענת המבקש לפיה הסעיף אינו מתייחס להתייצבותם של הבעלים הרשומים. סעיף 26(3) לפקודת ההסדר קובע מפורשות כי:

"

בכפוף להוראות פקודה זו רשאי פקיד ההסדר, במילוי תפקידיו -

(3) לדרוש מכל אדם, בהזמנה, בהודעה או בצו, להיות נוכח או להציג תעודה, ככל הדרוש לדעתו לביצוע ההסדר, ולהטיל קנס שתי לירות על מי שלא ציית להזמנה או לצו".

מכאן, שפקודת ההסדר מעניקה למשיב את הסמכות לזמן כל אדם הדרוש לדעתו לביצוע ההסדר. מדובר בסמכות שבשיקול דעת, ואני סבור, כפי שסבר גם בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להתערב בנסיבות המקרה דנן בשיקול דעתו של המשיב. בנוסף, אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה דרישת ההתייצבות אותה מעמיד המשיב תיצור מקרים בהם לא ניתן יהיה להעביר זכויות במקרקעין. כפי שהובהר בבית המשפט המחוזי, במקרים חריגים בהם התייצבות בעלי הזכויות הינה בלתי אפשרית שוקל פקיד ההסדר פתרונות חלופיים שיספקו מענה לדרישות הצדדים.

לסיום, יש לדחות גם את טענת המבקש המתייחסת לסכום ההוצאות שהושת עליו בבית המשפט המחוזי שכן, כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בסכום ההוצאות שהושת על ידי בית המשפט קמא, אלא במקרים חריגים שאין מקרה זה נמנה עליהם [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית – 2009), 745], ומכל מקום אין המדובר בעילה מספקת למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

6.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.