בע"מ 703/10 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 6025-10-08 מיום 24.12.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים א' יעקב , מ' נד"ב ו- א' מקובר ובו נדחה ערעורן של המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בכפר-סבא בת"ע 3260/06 מיום 12.8.2008 שניתן על ידי כבוד השופט צ' ויצמן ובו נדחתה תביעתן של המבקשות ונקבע כי המשיבה היתה ידועה בציבור של אביהן המנוח של המבקשות (להלן: המנוח ).

העובדות וההליכים הקודמים

1.

לאחר מותו של המנוח התגלע סכסוך בין המבקשות, בנותיו של המנוח, לבין המשיבה שטענה כי היא היתה ידועה בציבור של המנוח ומשכך היא זכאית לחלוק בעזבונו כיורשתו וכבת זוגו.

2.

בית המשפט לעניני משפחה דחה את תביעתן של המבקשות וקבע כי המשיבה אכן היתה ידועה בציבור של המנוח וכי במקרה דנן מתקיימים היסודות שנקבעו בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן:

חוק הירושה ). קביעתו של בית המשפט לעניני משפחה ניתנה בפסק דין ארוך ומנומק והתבססה, בין היתר, על עדויות של חברים ומכרים שהעידו כי המנוח והמשיבה היו בני זוג וחיו תחת קורת גג אחת וקיימו מסגרת חיים משותפת. בית המשפט לעניני משפחה אף התייחס לטענות המבקשות בעניין ודחה אותן. כן נקבע, כי פרט לחייהם המשותפים תחת קורת גג אחת, המנוח והמשיבה ניהלו משק בית משותף. קביעתו זו של בית המשפט לעניני משפחה התבססה, בין היתר, על עדותה של המשיבה אשר העידה כי היא והמנוח רכשו מכונת כביסה ומייבש כביסה ששימשו אותם לחייהם המשותפים. כן העידה המשיבה כי היתה נוהגת מעת לעת לרכוש מצרכי מזון וניקיון לבית ולהשתתף בהוצאות החזקת דירתו של המנוח. עוד נמצא, כי המנוח צירף את המשיבה, תחילה כמיופת כוח ובהמשך כבעלים בחשבון הבנק שלו. בעניין זה נקבע, כי אמנם חשבון הבנק נסגר בשנת 2003 ולא נעשו בו פעולות רבות, אולם עצם מתן ייפוי הכוח ולאחר מכן הפיכתה של המשיבה לשותפה בחשבון מלמדים על ניסיון לקיים שיתופיות בדרך של ניהול חשבון משותף. עוד נקבע, כי המשיבה העבירה מעת לעת כספים לחשבון המנוח וידעה את שיעור השתכרותו. בנוסף, נקבע, כי המנוח והמשיבה נהגו לטייל רבות בארץ ובעולם, המנוח הרעיף מתנות על המשיבה והיא נהגה להצטרף אל המנוח לארוחות משפחתיות. בית המשפט לעניני משפחה ציין כי גם "הציבור" ראה במנוח ובמשיבה בני זוג לכל דבר ועניין ודחה בעניין זה את טענות המבקשות. כן צויין, כי המשיבה אף הוכרה כידועתו בציבור של המנוח על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט לעניני משפחה קבע כי לא הובאה לפניו כל ראיה ממשית לכך שהמנוח ניהל מערכת יחסים אינטימית עם אישה אחרת בתקופת היכרותו עם המשיבה.

3.

על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי טענו המבקשות כי לבית המשפט לעניני משפחה לא הוגשה ראיה, וזאת מחמת טעות של מי שייצג אותן באותו הליך. אותה ראיה הינה דיסק המכיל את פרטי שיחות הטלפון הסלולארי של המנוח לדירתה של המשיבה בשנה שלפני מותו. לטענת המבקשות, יש בפרטי השיחות כדי ללמד על כך שהמשיבה לא התגוררה יום יום עם המנוח בשנה שקדמה לפטירתו. לכן, לטענתן נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט לעניני משפחה, הקובע כי היא היתה ידועה בציבור של המנוח.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורן של המבקשות. נקבע, כי אין מחלוקת שהדיסק והפלט שהופק ממנו לא הוגשו לבית המשפט לעניני משפחה כראיה, וזאת מחמת טעות של בא כוחן של המבקשות. נקבע, כי המבקשות הגישו תצהיר משלים אשר בו ציינו את קיומו של פלט השיחות ומספר השיחות שהתקיימו בשנה שלפני מותו של המנוח, ואף הוסיפו פרשנות לפלט השיחות. כן צויין, כי המבקשת 2 נחקרה קצרות על תצהירה, אולם לאחר מספר שאלות החליט בא כוח המשיבה שלא להמשיך בחקירה הנגדית מאחר והדיסק לא הועבר לו קודם למועד הדיון.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין המבקשות טוענות שאותה ראיה לא היתה בידן בזמן ניהול המשפט בבית המשפט לעניני משפחה, אלא שכאמור בשל טעות, אותה ראיה לא הוגשה. בהמשך, עבר בית המשפט המחוזי לבחינת הפסיקה בעניין הגשת ראיה חדשה בערעור והפנה לפסקי דין בהם נקבע כי הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור תעשה במשורה וכי הגשת ראיה חדשה שלא הוגשה בשל מחדלו של בעל הדין תתאפשר רק במקרים בהם ניכר כי לראיות שהגשתן מתבקשת חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין.

בענייננו, נקבע כי הראיה היתה בידן של המבקשות והן היו יכולות להגישה במועד לבית המשפט לעניני משפחה וכי רשלנותו של בעל הדין בגינה לא הובאה ראיה אינה יכולה לשמש עילה להבאת ראיות בשלב מאוחר.

מעבר לכך, וגם לגופו של עניין, נקבע כי גם כאשר בוחנים את אותה ראיה אמורה, נמצא כי מדובר ב-129 שיחות טלפון ולא ב-280 שיחות כנטען בתצהיר המשלים. נקבע, כי ממספר זה יש להפחית לפחות 54 שיחות נוכח העובדה שאין מחלוקת שהמשיבה שהתה לילה בשבוע בביתה, ולפיכך מדובר ב-75 שיחות בלבד במשך שנה. בנוסף, נקבע כי היו עדויות שבנותיה של המשיבה התגוררו מעת לעת בדירת המשיבה ומכאן שניתן להוסיף ולהפחית ממספר השיחות שנטען כי המנוח ניהל עם המשיבה עת נטען ששהתה בביתה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אפילו אם היתה הראיה מוגשת במועד לבית המשפט לעניני משפחה, לא היה בה כדי לשנות את התוצאה הנסמכת על עדויות רבות, שהיו מהימנות בעיני בית המשפט לעניני משפחה ואשר כולן הצביעו על כך שהמשיבה אכן היתה ידועה בציבור של המנוח.

לבסוף, נקבע כי אין ממש בטענת בא כוח המבקשות לפיה בית המשפט לעניני משפחה שגה בעניין חשבון הבנק המשותף ונקבע כי יש התייחסות מפורשת לחשבון הבנק, לסגירתו וכן לנסיבות הנובעות מניהול אותו חשבון.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

6.

טענתן העיקרית של המבקשות הינה כי אותה ראיה, קרי דיסק עם פלט השיחות היוצאות מהטלפון הסלולארי של המנוח למשיבה, שלא הוגשה בטעות לבית המשפט לעניני משפחה, הינה חשובה לתוצאת פסק הדין, שכן לטענת המבקשות היא מלמדת ומוכיחה כי המשיבה לא לנה עם המנוח תחת קורת גג אחת, במרבית ימות השנה האחרונה לחייו. בעניין זה מפנות המבקשות להחלטת בית המשפט לעניני משפחה מיום 9.11.2008 שעניינה בקשת המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין. על פי הנטען, ניתן ללמוד מאותה החלטה כי בית המשפט לעניני משפחה חשב כי הוא התייחס לראיה בפסק דינו, אולם מעיון בפסק הדין עולה כי הדבר כלל לא נזכר.

7.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי, אשר אינו ערכאה דיונית, ביטל את משמעות הראיה לאחר שניתח אותה באופן שגוי. עם זאת ועל אף טרונייתן של המבקשות כי בית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאה דיונית, בהמשך טוענות המבקשות כי ביקשו מבית המשפט המחוזי לבחון את פלט השיחות ומשמעותו.

8.

עוד נטען, כי בית המשפט לעניני משפחה היה חייב להפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: חוק בתי המשפט לעניני משפחה ) ולסטות מסדרי הדין והראיות למען הצדק ולחקר האמת ובית המשפט המחוזי היה צריך לפעול על פי סמכותו בסעיף 9 לחוק בתי המשפט לעניני משפחה. נטען, כי הערכאות הקודמות התעלמו מהנטל המוטל על הטוען לקיום חיי משפחה עם פלוני ומכך כי מדובר בנטל מוגבר. על פי הנטען, הערכאות הקודמות היו צריכות לברר בירור מעמיק של העובדות ומשנמנעו לעשות כן נגרם למבקשות עיוות דין ושיקולי ההגינות מצדיקים מתן רשות ערעור.

9.

המבקשות, אשר יודעות כי בכדי שבית משפט זה ייעתר לבקשה וייתן רשות ערעור, עליהן לעבור רף גבוה המלמד כי בקשתן מגלה שאלה משפטית ציבורית חשובה החורגת מעניינן הפרטי, טוענות כי במקרה דנן מתעוררת שאלה משפטית חשובה – מהי הפרשנות הראויה של סעיף 55 לחוק הירושה. לטענתן, פרשנותו של בית המשפט לעניני משפחה לסעיף הנזכר הינה "ליברלית מוחלטת" במובן זה שלטענתן ניתן להכיר באישה כידועה בציבור אפילו אם השניים התגוררו בשני בתים נפרדים והתאחדו לעיתים רחוקות בלבד. המבקשות טוענות כי פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה עלול להביא להתערערות אופיו של התא המשפחתי ומדובר בשינוי של המצב המשפטי הקיים. לטענת המבקשות, "בני משפחתו של נפטר עלולים למצוא את עצמם שותפים עם אדם זר לחלוטין הטוען כי חי 'חיי משפחה' עם הנפטר".

10.

המבקשות מוסיפות וטוענות כי במהלך הדיון בבית המשפט לעניני משפחה, בו החלה המבקשת 2 להיחקר על התצהיר המשלים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה במסגרת הסיכומים בעל פה (שהתקיימו בסוף אותה ישיבה), לא יכללו טענות ביחס לנתונים המספריים אשר עולים מרישום השיחות שבדיסק, אשר הוצגו במסגרת התצהיר המשלים וכי הן למבקשות והן למשיבה תישמר הזדמנות לסכם טענותיהן ביחס לעניין זה. נטען, כי בא כוח המבקשות הסתמך על הסכמה זו ולא טען במסגרת סיכומיו טענות ביחס לרישום השיחות שבדיסק. ואולם, בתום הסיכומים קבע בית המשפט לעניני משפחה כי בא כוח המשיבה בלבד יגיש תגובה מטעמו לממצאי הדיסק ולאחר מכן יינתן פסק דין. על פי הנטען, החלטה זו חוטאת להסכמה הדיונית שאליה הגיעו הצדדים והעניקה יתרון למשיבה וקיפחה את זכות הטיעון של המבקשות. המבקשות טוענות, כי הגישו את תשובתן לתגובת המשיבה שהוגשה בעניין ביום 12.8.2008 (על אף שלכאורה עולה מהדברים כי לא ניתנה להן רשות לעשות כן) אולם הבקשה הובאה בפני השופט רק ביום 17.8.2008, קרי לאחר מתן פסק הדין.

11.

לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה יש בפסק הדין של בית המשפט לעניני משפחה התייחסות מפורשת לסגירת החשבון. נטען, כי המסקנה היחידה שניתן ללמוד מעיון בפסק הדין הינה כי החל משנת 2003 לא ניהלו המנוח והמשיבה משק בית משותף.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה. כידוע, והמבקשות מודעות גם הן לכך, לא בנקל ייעתר בית משפט זה לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, והמקרים בהם תינתן רשות ערעור שמורים לאותם מקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לסכסוך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ולאחרונה ראו לדוגמא: רע"א 9385/09 מרקה נ' פקיד הסדר מחוז ירושלים (לא פורסם, 28.2.2010) בפסקה 5). על אף ניסיונן של המבקשות לעטות את בקשתן באצטלה של שאלה משפטית חשובה, בסופו של יום מדובר בסכסוך הנוגע לצדדים הישירים למחלוקת ואין הוא מעלה שאלה משפטית חשובה אשר נדרש בירורה בגלגול שלישי. טענתן של המבקשות לפיה פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה משנה את ההלכה ואת המצב המשפטי בעניין הגדרת הידועים בציבור, מאחר והוא מכיר במצב בו גם מי שלא התגוררו יחד ולא ניהלו חיי משפחה משותפים יכולים להיחשב כידועים בציבור, הינה תמוהה שכן היא מניחה שבית המשפט לעניני משפחה לא התעלם מן הראיה (ובכל זאת הכיר במשיבה כידועה בציבור של המנוח) ומכאן שהיא עומדת בסתירה לטענתן של המבקשות לפיה בית המשפט לעניני משפחה התעלם מהראיה המוכיחה כאמור, לדבריהן, כי המנוח והמשיבה לא התגוררו יחדיו. בין כך ובין כך, עיון בפסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה מלמד כי הוא מנומק ומפורט ונשען על עדויות וראיות רבות שביססו את המסקנה לפיה המשיבה אכן היתה ידועה בציבור של המנוח.

14.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואעיר כי החלטת בית המשפט לעניני משפחה בבקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשות, ניתנה לאחר שהוגשה תגובתן לתשובת המשיבה לעניין פלט השיחות ובית המשפט לעניני משפחה אף התייחס לעניין בהחלטתו וקבע כי "אין בתשובת המבקשות, דבר שיביא לשינוי האמור בפסק הדין". יש לדחות את טענתן של המבקשות לפיה בית המשפט לעניני משפחה לא התייחס לפלט השיחות. ראשית, המבקשות עצמן מציינות כי העניין הופיע בתצהיר המשלים שהוגש (ראו: סעיף 23.2 לבקשה) ואכן עיון בתצהיר המשלים (ראו: נספח ה' לבקשה) מלמד כי המבקשת 2 טענה כי פילוח הדיסק מעלה כי המנוח התקשר 280 פעמים לביתה של המשיבה. אשר לטענה לפיה נפגעה הזכות הדיונית של המבקשות, הרי שדינה להידחות. מעבר לכך, עיון בעמודי הפרוטוקול שצורפו על ידי המבקשת (ראו: נספח ח' לבקשה) מלמד כי בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה:

"בא כוח התובעות יעביר את התיעוד הנדרש ע"י בא כוח הנתבעת תוך 10 ימים מהיום. בא כוח הנתבעת יעביר את תגובתו לאחר קבלת התיעוד תוך 5 ימים. ולאחרי כן יינתן פסק הדין בעניינים של הצדדים".

החלטה זו הינה ברורה וממנה עולה כי למבקשות אין זכות תגובה על תשובת המשיבה וכי לאחר קבלת התשובה יינתן פסק הדין. פרוטוקול הדיון מסתיים לכאורה בהחלטה זו ותמוה בעיני מדוע בא כוח המבקשות, שסבר כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה הדיונית אליה הגיע עם המשיבה, לא העלה טענה בעניין לאחר מתן ההחלטה או הגיש בקשה מתאימה לאחר מועד הדיון (שהתקיים ביום 20.7.2008).

14.

מהאמור לעיל עולה כי פלט השיחות - לפחות, כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר המשלים - עמד לנגד עיניו של בית המשפט לעניני משפחה. אשר למחדלן של המבקשות שנמנעו מהגשת הדיסק עצמו עם השיחות; בעניין זה מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין ברשלנותו של בעל הדין כדי להתיר הבאת ראיה בשלב הערעור. אכן, סעיף 9 לחוק בית המשפט לעניני משפחה מתיר לערכאת הערעור לקבל ראיות נוספות, אם הדבר נדרש לו לצורך בירור הערעור (להרחבה בעניין זה ראו: בע"מ 1913/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 16.10.2005) בפסקה 4 והאסמכתאות שם), אולם "השאלה אימתי בירור הערעור מצריך בחינה מחודשת של הראיות מסורה לשיקול-דעתה של ערכאת הערעור..." (ראו: ע"א 4151/99 בריל נ' בריל , פ"ד נה(4) 709, 719 (2001); וראו גם: בע"מ 2012/06

פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 24.12.2006) בפסקה 8; וראו: את גישת השופט א' רובינשטיין

בבע"מ 1913/05 הנזכר, לפיה מדובר "בראיות שלא היו בידי הצד המבקש להגישן בעת ההתדיינות בערכאה הראשונה, ושלא יכול היה להשיגן בשקידה סבירה, או שתחושת הצדק תתקומם אם לא יינתן להגישן"). בענייננו לא מצא בית המשפט המחוזי כי יש מקום להתיר את הבאת הראיה ולא מצאתי מקום להתערב בקביעתו זו. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי אף התייחס לתוכנה של הראיה וקבע כי אין בה כדי לשנות מתוצאת פסק הדין שהתבססה על עדויות רבות שהיו מהימנות בעיני בית המשפט לעניני משפחה ואשר כולן הצביעו על העובדה שהמשיבה היתה ידועה בציבור של המנוח. לא מצאתי מקום להתערבות גם בקביעתו זו של בית המשפט המחוזי ולא מדובר כאמור בהחלטה בלתי סבירה או בהחלטה המעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה.

15.

לבסוף, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין חשבון הבנק.

16.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.