רע"א 3215/12 אנס אבו טיר נ. קרנית ,קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל, א' רומנוב ) מיום 21.3.2012 בע"א 38671-10-11, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ע' כהן ) מיום 31.7.2011 בת"א 14548-08, במסגרתו נדחתה תביעת פיצויים שהגיש המערער כנגד המשיבות.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט השלום

1.

המבקש, אנס אבו טיר (להלן: המבקש ), הגיש לבית משפט השלום תביעת פיצויים כנגד המשיבה 1, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית הישראלית ) וכנגד המשיבה 2, קרנית הפלשתינית (להלן יכונו השתיים יחד: המשיבות ). לטענת המבקש, ביום 13.5.2006 הוא נפצע ונגרמו לו נזקי גוף בתאונת דרכים ברמאללה בה היה מעורב אופנוע מסוג סוזוקי שאת פרטיו הוא אינו יודע. לפיכך כוּונה תביעת המבקש כנגד המשיבות בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ).

בתביעתו טען המבקש כי ביום התאונה עמד רכבו, בו ישבו הוא וחברו, יוסף עווד אלפקיה (להלן: אלפקיה ), ברמזור אדום בצומת ברמאללה, כשלצידם ברמזור נעצר נהג אופנוע בעל לוחית זיהוי ישראלית (להלן: הנהג ). המבקש שאל את הנהג אם הוא מעוניין למכור את האופנוע והנהג השיב בחיוב. השלושה עצרו בצד הכביש ושוחחו על האופנוע, כשבמהלך השיחה בירר המבקש, לטענתו, פרטים בנוגע לאופנוע, לרבות זהות בעליו, האם האופנוע אינו גנוב, האם האופנוע תקין וכיו"ב. כמו כן, טען המבקש כי בשלב זה הנהג הראה לו מסמכים בנוגע לאופנוע, לרבות תעודת ביטוח. לאחר מכן ביקש המבקש, לטענתו, לבצע יחד עם אלפקיה נסיעת ניסוי באופנוע. בשלב זה עלו המבקש וחברו אלפקיה על האופנוע, כשהמבקש נוהג באופנוע. בהגיעם לסיבוב חד איבד המבקש, לטענתו, את השליטה באופנוע, וכתוצאה מכך התהפך האופנוע והתנגש במיכל אשפה. לטענת המבקש, כתוצאה מהתאונה נפצעו המבקש ואלפקיה, כשנהג האופנוע בורח מהמקום יחד עם האופנוע.

2.

המשיבות טענו מנגד כי גרסתו של המבקש מופרכת ולא ניתן לקבלה וכי אף אם תתקבל גרסתו יש מקום לדחיית התביעה בהיעדר עילה לפי סעיף 12 לחוק.

3.

בית משפט השלום (השופטת ע' כהן ) פיצל את הדיון כך שתחילה נדונה שאלת החבות. בית המשפט שמע את עדויותיהם של המבקש ושל המשיבות. מטעם המבקש העידו ארבעה עדים - המבקש עצמו, חברו אלפקיה, בוחן תנועה במשטרה הפלשתינית ואחראי מחלקת המיון בבית החולים ברמאללה. מטעם המשיבות העידו חוקר משטרה שחקר את המבקש בנוגע לתאונה קודמת בה היה מעורב וחוקר מטעם המשיבות שחקר את המבקש. בית משפט השלום קבע לאחר שמיעת כל העדויות וניתוחן בצורה מעמיקה כי גרסתו של המבקש מעוררת תמיהות רבות, וכי ישנן סתירות בין גרסתו של המבקש לבין גרסתו של אלפקיה ובין גרסתו של המבקש בעדותו בבית המשפט לבין הגרסה שמסר לחוקר ולבוחן התנועה שהגיע למקום. כמו כן ציין בית המשפט כי העובדה שאלפקיה לא הגיש תביעה, על אף טענתו כי נפצע אף הוא באותה תאונה, מעוררת שאלה. לפיכך קבע בית המשפט כי לא ניתן לבסס ממצאים על עדויותיהם של המערער ושל אלפקיה בכל הנוגע לנסיבות התאונה. כפועל יוצא, דחה בית המשפט את התביעה. בשולי הדברים ציין בית המשפט כי לאור התוצאה אליה הגיע הוא אינו מתייחס לטענת המשיבות לפיה אף אם תתקבל גרסת המבקש יש מקום לדחות את התביעה בהיעדר עילה לפי סעיף 12 לחוק.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי (השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל, א' רומנוב ) דחה את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר עיון בחומר הרב שהגישו הצדדים ושמיעת טענותיהם לא מצא שיש מקום להתערב בפסק הדין. נקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על ממצאים עובדתיים, לרבות ממצאי מהימנות שנקבעו על ידו, וכי בעניינים מסוג זה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. כמו כן צוין כי המבקש השתית ערעורו בין היתר על ראיות חדשות אשר לא הוצגו לפני בית משפט השלום ונקבע כי אין מקום לקבל את הראיות החדשות. זאת, הן לאור העובדה שלא הוגשה בקשה ערוכה כדין להבאת ראיות נוספות בערעור והן לאור העובדה שמדובר בראיות שהיו בהישג ידו של המבקש. כמו כן צוין כי בלאו הכי אין בראיות החדשות כדי לשנות את התוצאה.

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקש, נגרם לו בנסיבות העניין עיוות דין גדול והבקשה דנן לא נועדה רק לשם קבלת הזדמנות לערער שוב, אלא גם "להחזיר את הכבוד שנשדד מהמבקש שעשו מהמבקש "שקרן" למרות שהוא "קרבן" עיוות דין". המבקש טוען כי התנהלות המשיבות בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור עולה כדי הטעייה של בית המשפט, מכיוון שהגישו לבית המשפט תמליל לא נכון שאינו משקף נאמנה את סרט ההקלטה המקורי. בנוסף טוען המבקש כי היה "חוסר יעילות" מצד באת כוחו בבית משפט השלום "מבחינת תרגום של תעודות שהוגשו או לא הוגשו ו/או הסתירה אותן בגלל טעויות חופפות זו עם זו...", כשלטענתו באת כוחו טענה במקרה מסוים טענה שקרית בנוגע לתרגום של אחד המסמכים. עוד טוען המבקש כי רובן המוחלט של הראיות החדשות שביקש להגיש (53 מסמכים שהם94.6% מהראיות כדבריו) לא היו בהישג ידו קודם לכן וחלק קטן מאד מהראיות (שלושה מסמכים שהם 5.4% מהראיות כדבריו) לא הוגשו קודם לכן בגלל טעות של באת כוחו.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום ועל ידי בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

7.

כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקתו של בית משפט זה, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך ורק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט לשם מניעת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

633-632 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן )].

הבקשה שלפני אינה עומדת במבחנים אלו. טענותיו של המבקש הינן במהותן טענות בעלות אופי "ערעורי רגיל" ונטועות כולן בנסיבות העובדתיות הפרטניות של המקרה הנוכחי. מדובר בטענות שנוגעות לממצאים עובדתיים, לרבות ממצאי מהימנות, שנקבעו על ידי בית משפט השלום לאחר שמיעת כל העדויות. כאמור, בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש בקובעו שהתשתית העובדתית של התביעה כלל לא הוכחה, תוך קביעה שעדויותיהם של המבקש וחברו אלפקיה מעוררות תמיהות וסתירות. בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום לקבל את הערעור, בשים לב להלכה הידועה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בעניינים מסוג זה, והדברים נכונים, בבחינת קל וחומר, כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף טענותיו של המבקש בכל הנוגע לדחיית בקשתו לצירוף ראיות חדשות בשלב הערעור בבית המשפט המחוזי אינן מצדיקות דיון במסגרת בקשת רשות ערעור, כאשר מבקשתו של המבקש עולה שרוב טענותיו בעניין זה מכוונות כלפי באת כוחו שטעתה או התרשלה (לטענתו) בשלב גילוי המסמכים ובתרגומם. בלאו הכי החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות בקשה להוספת ראיות אינה מקימה טעם עצמאי לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו, למשל: בע"מ 703/10 פלונית נ' פלונית (טרם פורסם, 14.3.2010)].

בנסיבות אלה אף איני סבור שנגרם למבקש עיוות דין. טענותיו של המבקש כי התמליל שהוגש לבית משפט השלום אינו משקף את הדברים לאמיתם וטענותיו כלפי באת כוחו שטעתה או התרשלה נטענו במידה רבה בעלמא וללא ביסוס של ממש. כך או כך, אף אם אניח (מבלי לקבוע מסמרות) כי בבסיס הטענות ישנו גרעין של אמת, הרי שטענות אלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כאשר בית משפט השלום ביסס את קביעתו בדבר דחיית התביעה בראש ובראשונה על התמיהות והסתירות שמצא בעדויותיהם של המבקש ושל חברו אלפקיה ולא על התמליל המדובר.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בתשלום סך של 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.