רע"א 9389/16 רע"א 9389/16

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , ב' טולקובסקי

ו- א' פורג ) מיום 7.11.2016 בע"א 4397-01-16, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת ל' הר ציון ) מיום 23.11.2015 בה"פ 27247-03-15.

2.

המשיבה 1 (להלן: קק"ל ) הגישה בבית משפט השלום בפתח תקוה תובענה לצו מניעה קבוע, צו עשה וצו לסילוק יד ממקרקעין המצויים בתחומי המשיב 2 (להלן: המושב ), וזאת נגד המבקש, המושב והמשיבה 3 (גרושתו של המבקש, להלן: נורית ).

3.

ביום 27.2.2014 נתן בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט א' שוורץ ) תוקף של פסק דין להסדר פשרה שבין קק"ל למושב (להלן: פסק הדין החלקי ), ולפיו המושב מאשר כי המקרקעין שבמחלוקת הינם בבעלות קק"ל וכי נמסרו לשימוש המושב בהתאם לחוזה "משבצת" ביניהם; המושב מצהיר כי לא אישר שימושים בלתי חקלאיים במקרקעין בניגוד לחוזה וכי הוא אינו מאשר שלא כדין כל שימוש בלתי חקלאי במקרקעין בניגוד לחוזה וללא הסכמת קק"ל; המושב יכבד כל החלטה שתינתן נגד המבקש ונורית, ובלבד שלא תגרע מזכויות המושב על פי החוזה ולא ייפסק במסגרתה סעד כספי או אופרטיבי נגדו. נוכח פסק הדין החלקי חדל המושב מלהיות נתבע במסגרת ההליך, ונקבע כי ההליכים נגד המבקש ונורית יימשכו כסדרם. יוער כי ביום 26.8.2014 הגיש המבקש הודעת צד ג' נגד המושב, אך ביום 3.9.2014 הורה בית המשפט על מחיקת ההודעה על הסף, מאחר שהוגשה תוך חריגה מהמועדים הקבועים בתקנות וללא נטילת רשות מבית המשפט. המבקש לא ערער על החלטה זו.

4.

ביום 12.3.2015 הגיש המבקש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עתר להצהיר כי פסק הדין החלקי בטל מאחר שיסודו בתרמית, קנוניה והטעיה כלפי המבקש וכלפי בית המשפט. המבקש כיוון את טענותיו בעיקר כלפי הצהרת המושב לפיה הוא לא אישר שימושים בלתי חקלאיים במקרקעין בניגוד לחוזה והוא אינו מאשר שלא כדין כל שימוש בלתי חקלאי במקרקעין בניגוד לחוזה וללא הסכמת קק"ל. ביום 23.11.2015 דחה בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת ל' הר ציון ) את התובענה, תוך שקבע, בין היתר, כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים אשר נזכרו בפסיקה ככאלה שבהם יתיר בית המשפט לנתבע למנוע או לתקוף הסדר פשרה בין התובעים לבין נתבע אחר, שכן אין בהסדר הפשרה בין קק"ל למושב כדי לפגוע בזכויותיו המהותיות והדיוניות של המבקש במסגרת תובענת קק"ל נגדו וביכולתו לחייב את המושב להציג מסמכים ולהזמין נציגים מטעמו להעיד, או לפגוע בטענות ההגנה שלו או בזכותו לפתוח בהליכים עתידיים נגד המושב. למעלה מן הצורך ולגופו של ענין, קבע בית המשפט כי המבקש לא עמד בנטל הראשוני להראות כי ביסוד הסדר הפשרה עומדת תרמית או קנוניה, וכי בניגוד לטענתו, הוא היה מודע לקיומו של משא ומתן לגיבוש הסדר פשרה בין קק"ל למושב. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נוכח הזמן הרב שחלף ממועד מתן פסק הדין החלקי (למעלה משנה לפני הגשת התובענה לביטול פסק הדין) וממועד מחיקת הודעתו של המבקש לצד שלישי (כחצי שנה לפני הגשת התובענה), אשר לא ניתן לו טעם מספק, ולאור השלב המתקדם בו מצוי בירור תובענת קק"ל נגד המבקש, יש לראות את התובענה לביטול פסק הדין ככזו שהוגשה בשיהוי.

5.

המבקש הגיש ערעור על החלטת בית משפט השלום, וביום 7.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

את הערעור, ממרבית טעמיו של בית משפט השלום, והדגיש כי למבקש אין זכות קנויה לכך שהמושב יהיה בגדר נתבע בתביעת הפינוי שהגישה נגדו קק"ל, ושמשמעות עתירתו היא למעשה לכפות על קק"ל לנהל הליך נגד המושב חרף ההסכמה שהושגה ביניהם, על אף שזכויותיו של המבקש אינן נפגעות כתוצאה מכך. בית המשפט גם עמד על כך שמאחר שהמבקש אינו קשור בהצהרה כלשהי במסגרת הסדר הפשרה, עומדת לו הזכות להוכיח את טענותיו באשר למרמה או לאי-נכונות ההצהרות שבהסדר במסגרת ההליך העיקרי המתנהל נגדו. יוער כי בית המשפט קבע כי מאחר שאין למבקש מעמד המקנה לו זכות לטעון לביטולו של הסדר פשרה שהוא לא היה צד לו, אין צורך להידרש להשגתו על קביעת בית משפט השלום לפיה לא הוצגה ראשית ראיה לטענת הקנוניה, וכן להשגתו על קביעת בית המשפט בענין הגשת התובענה בשיהוי.

6.

להשלמת התמונה, יצוין כי באותו היום שבו ניתן פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי, ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, בו התקבלה תביעת קק"ל נגד המבקש ונורית, וניתנו מרבית הצווים להם עתרה קק"ל. המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"א 41733-12-16).

7.

עתה מונחת לפני בקשת רשות ערעור מפורטת שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.11.2016, ובה הוא חוזר על טיעונו כי ביסוד פסק הדין החלקי עומדות מרמה וקנוניה מצד קק"ל והמושב, וכן טוען, בין היתר, כי יש במחיקת המושב כנתבע כדי לפגוע בהגנתו של המבקש בתובענה שהוגשה נגדו וכי יש לראות בו כבעל מעמד בדין לתקוף את הסדר הפשרה שבין קק"ל למושב. עוד טוען המבקש, כי בקשתו ראויה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", מאחר שהיא "מעלה, ובאופן ברור, שאלה משפטית ציבורית, עקרונית-ערכית, היורדת במספר היבטים לשורש ההליך השיפוטי ושלטון החוק, והחורגת מעל ומעבר לסכסוך הספציפי נשוא פסק הדין".

8.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש אמנם טוען כי בקשתו מעלה "שאלה משפטית ציבורית, עקרונית-ערכית... החורגת מעל ומעבר לסכסוך הספציפי נשוא פסק הדין", אך אינו מפרט מהי. כידוע, הנטל הוא על המבקש רשות לערער לשכנע את בית המשפט, כי עניינו ראוי שיובא לדיון לפני בית המשפט העליון בגלגול שלישי, לאחר שנידון כבר לפני שתי ערכאות. כדי לעמוד בנטל זה, נדרשים טעמים טובים ומשכנעים, ולא די בהכרזה כי הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה (רע"א 6384/15 מטאטא הזהב בע"מ נ' שלום חנאי בע"מ , פסקה 8 (2.2.2016); בע"מ 9013/15 חסן נ' חסן , פסקה 10 (3.4.2016) ). למצער מתחייב, כי המבקש יפרט וינמק מהי אותה חשיבות משפטית אשר חורגת מעניינם של הצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, ולא ישלח את בית המשפט לנחש מהם.

10.

על כל פנים, איני סבור כי המקרה שלפני מעורר שאלה שהחשיבות המשפטית שלה חורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. כאמור, הערכאות קמא קבעו שתיהן כי מאחר ש הסדר הפשרה שבין קק"ל למושב אינו פוגע בזכויותיו המהותיות והדיוניות של המבקש במסגרת תובענת קק"ל נגדו, ונוכח העובדה שזכותו של המבקש לפתוח בהליכים עתידיים נגד המושב כמובן עומדת לו והיא אינה מושפעת מפסק הדין החלקי - אין מוקנה למבקש מעמד לטעון לביטול הסדר פשרה אשר הוא לא היה צד לו. נוכח האמור, ברי כי עניינה של הבקשה הוא כל כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לדחיית תביעתו של המבקש לביטולו של פסק הדין החלקי מחמת מרמה או קנוניה, ואין היא מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

11.

סוף דבר :

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.