רע"א 9399/05 ר.מ צמיגי אחים (1995) בע"מ נ. עו"ד אברהם גולדברג

משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) פתח בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו (תיק שמספרו 01-83565-98-7) למכירת דירתה של רונית גולדפרב (להלן: המשיבה 2) לפירעון חובה לבנק. המשיב 1 (להלן: הכונס) מונה לכונס נכסים למכירת דירתה של המשיבה 2.

משנמכרה הדירה ובידי הכונס נותרו כספים לאחר פירעון חובה של המשיבה 2 לבנק, פנתה ר.מ צמיגי אחים (1995) בע"מ (להלן: המבקשת) אל ראש ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו (להלן: ראש ההוצאה לפועל) בבקשה שיורה לכונס להעביר לה את הסכום שחבה לה המשיבה 2, אשר לגבייתו פתחה בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה (תיק שמספרו 34-03565-97-6) ובמסגרתו אף הטילה עיקול על זכויות המשיבה 2 בדירה.

ביום 10.3.02 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם י' גבאי), אשר דחתה את בקשת המבקשת. או-אז הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי על החלטה זו (בר"ע 1578/02). משמצא בית-המשפט המחוזי שהחלטת ראש ההוצאה לפועל לא נומקה, הורה על החזרת התיק לראש ההוצאה לפועל, כדי שיבחן את טענות המבקשת וטענות הכונס וינמק החלטתו, על מנת שניתן יהיה להעמיד את ההחלטה לביקורת שיפוטית, על פי הצורך.

ראש ההוצאה לפועל נתן ביום 9.6.04 החלטה, לפיה נדחתה בקשת המבקשת להורות לכונס להעביר לה את סכום החוב שחייבת לה המשיבה 2, תוך מתן עדיפות על פני הנושים האחרים, זאת בשל העובדה, שלא כנושים אחרים, הטילה המבקשת עיקול על זכויות המשיבה 2 בדירה.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקשת טענה בבקשתה, כי זכאית היא לקדימות על פני הנושים האחרים של המשיבה 2, מאחר שהיא הטילה עיקול על זכויות המשיבה 2 בדירה, בעוד הנושים האחרים לא נקטו כל פעולה למימוש זכויות המשיבה 2 בדירה. את זכותה זו תולה המבקשת בפרשנות הוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), לפיה העניק המחוקק לזוכה שנקט בהליכי הוצאה לפועל קדימות על פני זוכה שלא נקט הליכים שכאלה, בעת חלוקת תקבולים שנצברו בהליכי ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) החליט לדחות את בקשת רשות הערעור בקובעו, כי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, אכן מתווה הסדר ממצה לאופן חלוקת התקבולים שנתקבלו בהליכי הוצאה לפועל שלפי חוק ההוצאה לפועל, אך ההסדר האמור אינו מבחין בין זוכים שנקטו הליכים כלשהם נגד החייב ובין זוכים שלא נקטו בהליכים שכאלה. בית-המשפט המחוזי סמך ידיו על נימוקו של ראש ההוצאה לפועל, אשר הבהיר, כי עיקול איננו מעניק למעקל כל זכות קדימה או עדיפות כלשהי על-פי דין וסעד העיקול איננו אלא "סעד דיוני, שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי ההוצאה לפועל, ולמנוע מבעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדו לאחר".

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שבה המבקשת על עיקר טענותיה כפי שהעלתה בבית-המשפט המחוזי. לדבריה, נקודת המבט שיש לבחון בפתיחת הליך, הינה האינטרס של הזוכה ולכן, ככל שהזוכה יהיה חרוץ ופעלתן יותר בנקיטת הליכים בתיק, כך יגדלו סיכוייו לגבות את החוב במלואו תוך זמן קצר יחסית. באם אכן תתקבל פרשנות בית-המשפט המחוזי וראש ההוצאה לפועל, אזי הזוכים יסתפקו בפתיחת תיקי הוצאה לפועל ולא יעשו דבר וחצי דבר לקדם את גביית החובות.

מנגד, טען כונס הנכסים, כי בהליך זה הן ראש ההוצאה לפועל והן בית-המשפט המחוזי נתנו דעתם שוב ושוב לטענותיה של המבקשת וכי הוא הכונס משאיר את ההחלטה בבקשת רשות הערעור לשיקולו של בית-המשפט. תגובתה של המשיבה 2 לא ניתנה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה דנא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

לגופו של עניין, אין כל מקום לדלות בחוק את מה שאין בו. מהוראת סעיף 76 (א) לחוק ההוצאה לפועל עולה במפורש, כי יש לחלק את הכספים שהתקבלו במהלך ביצוע ההליכים באופן יחסי לאחר ששולמו ההוצאות והאגרות. באחת מהפרשות התייחסתי ישירות להוראת סעיף זה וכתבתי כדלקמן:

"מספיק לעיין בהוראת החוק הנ"ל בכדי להבין, כי חלוקת הכספים שהתקבלו עקב הליכי הוצאה לפועל בגין בקשות שונות להוצאה לפועל של פסקי דין, לאחר ששולמו ההוצאות והאגרות, תהיה חלוקה יחסית. ההוראה שבסעיף ברורה ומובילה אל המסקנה לפיה חלוקת הכספים חייבת להיעשות בדרך האמורה.

ראש ההוצאה לפועל איננו רשאי לבצע חלוקה אחרת, שיקוליו של ראש ההוצאה לפועל - מותר להם שיהיו מינהליים - ביצועיים בלבד, שיקולים של "עשיית צדק" בין הזוכים אין להם מקום כאן" (בר"ע (חיפה) 3640/01 - מוצרי אספלט ואבן בנגב נ' שמעון פרץ (לא פורסם).

במסקנה זו תומכים גם סעיפים 76 (ב) ו (ג) לחוק ההוצאה לפועל, שכן בסעיפים אלה ניתנת עדיפות לחוב פסוק הנובע ממזונות המגיעים מן החייב לבני משפחתו הקרובים, שפורטו בחוק ההוצאה לפועל. מכאן, יש להסיק ש"בא המחוקק להשמיענו בפרוש, שאין להעדיף זוכה או נושה אחד על פני רעהו, זולת אותם בני משפחה מסוימים או בעלי זכות קדימה שפורשו בדין אחר" (ראו ד' בר-אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות , מהדורה שישית, 2005, עמ' 750-751).

מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיב 1 שכר-טרחת עורך-דין בסך 3,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף כדין.