רע"א 9431/10 עבדאללה אחמד סלים נ. אריה חברה לביטוח בע"מ

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בנצרת (ע"א 64/10 מפי כבוד סגן הנשיא א' אברהם) לפיו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כבוד סגן הנשיא י' בן חמו בתא"מ 1800-05), במסגרתו נתקבלה תביעת המשיבה לתשלום דמי הפוליסה בסך 144,820 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

המשיבה הנפיקה למבקש פוליסות ביטוח מקיף ל – 6 רכבים שבבעלותו. המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום בעפולה בטענה שדמי הפוליסות לא שולמו על ידי המבקש. הצדדים נחלקו בבית המשפט האם הפוליסות נכנסו לתוקף והאם נעשה בהן שימוש על ידי המבקש. בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי הפוליסות נכנסו לתוקף ונעשה בהם שימוש על ידי המבקש, ועל כן, חויב המבקש בדמי הפוליסות. בית משפט המחוזי שדן בערעור ציין כי המבקש הודה שמעשיו היו בבחינת מעשה עוקץ כלפי המשיבה. נקבע כי למבקש ולאשתו (שעבדה אצל המשיבה) הייתה שיטה לפיה הם רכשו פוליסות עליהן לא שילמו. אשתו של המבקש הייתה מקפיאה את הפוליסות שהונפקו, אך כאשר התרחש אירוע ביטוחי דאגה להפשיר את הפוליסה וליהנות מתגמולי הביטוח. נקבע שצדק בית משפט השלום בקביעתו שנכרת הסכם ביטוחי המחייב את המבקש בתשלום דמי הביטוח. מכאן הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור.

לטענת המבקש לא היה מקום לחייבו בדמי הפוליסה. לשיטתו, הפוליסות "הוקפאו" ולא ניתן היה להשתמש בהן כלל. נטען כי העדים שהעידו במהלך המשפט אישרו את גרסתו לפיה לא נעשה כל שימוש בפוליסה וכי משמעות הקפאת הפוליסה הינה שהפוליסה כלל לא הונפקה. על מנת להפוך פוליסה מוקפאת למחייבת יש לעשות זאת בהסכמת שני הצדדים. נטען, כי שתי הערכאות קבעו שלמרות שנעשה שימוש במסמך בלתי מחייב - טיוטת הפוליסה - יש לשלם עבורו כאילו היה הסכם מחייב וזאת בניגוד לדיני החוזים.

2.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקש לא הצביע על כל נימוק משפטי המצדיק מתן רשות ערעור. טענותיו המשפטיות של המבקש אינן נשענות על בסיס עובדתי. המבקש כלל לא התמודד עם הממצאים שנקבעו על ידי בתי המשפט שדנו בעניינו, לרבות הקביעות ביחס להתנהגותו והתנהגות אשתו. קביעות אלו רלוונטיות הן

ביחס למשקל שיש להעניק לטענות המבקש והן ביחס לשאלה האם ראוי להעניק לו רשות ערעור.

המבקש מתעלם ממעשי המרמה שבוצעו כאילו אין להם השלכה ישירה על היחס בין הצדדים בפריזמה של דיני החוזים. הדבר נכון ביתר שאת עת עסקינן בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981.

3.

לאור האמור הבקשה נדחית. בנסיבות העניין המבקש יחויב בהוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.