רע"א 9435/16 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 8.11.2016 בת"א 33832-07-14 (כב' השופט צבי דותן ), ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות שהושתו על המבקשת בגדרה של החלטה זו.

1.בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתנהלת תביעתו של המשיב 2 (להלן: המשיב ) כנגד המבקשת, חברת ביטוח, וכנגד עזבונו של חברו המנוח, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התביעה הוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב בתאונת דרכים, שאירעה, לטענתו, בעת שנסע בכלי רכב שבבעלות לקוח של המוסך בו עובד המשיב (להלן: הרכב

ו- בעל הרכב , בהתאמה ), כשברכב נהג חברו המנוח של המשיב.

2.הצדדים חלוקים בשאלת הכיסוי הביטוחי. המשיב טוען כי הוא עשה ברכב שימוש ברשותו של בעל הרכב (אשר נתן הרשאה לבעל המוסך וזה העבירה למשיב), כאשר חברו נהג לבקשתו, שכן למשיב אין רישיון נהיגה. משכך, הדיון פוצל כך ששאלת החבות תידון תחילה, ושאלת הנזק תידון לאחר מכן. לעניין החבות, הרקע לדברים, בקצרה, הוא כדלקמן: בעל הרכב השאיר את הרכב במוסך מספר ימים עובר לתאונה, ונתן לבעל המוסך רשות לעשות בו שימוש לצורך תיקונו ומכירתו. ביום התאונה יצא בעל המוסך מהמוסך בשעות הצהריים. המשיב, אשר אין בידו רישיון נהיגה, לקח את הרכב לאחר סיום יום העבודה, כאשר חברו (שהוא בעל רישיון נהיגה), נוהג בו, והשניים נסעו לביתו של המשיב. בשעת לילה מאוחרת, שוב נסעו השניים ברכב, כשחברו של המשיב נוהג בו, זו הפעם עם חבר נוסף, על מנת להחזיר את האחרון לביתו. אז אירעה התאונה בה נפגע המשיב. יוער, כי החבר אשר נהג ברכב נפטר לאחר התאונה, וככל הנראה, ללא קשר אליה.

3.ביום 8.11.2016 קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב עשה שימוש ברכב ברשות, וזאת על אף שסטה מהרשות הראשונית שניתנה לו באופן משמעותי. בית המשפט המחוזי קבע כי בעל הרכב התיר לבעל המוסך לעשות ברכב שימוש לצורך תיקונו ומכירתו, וכי בעל המוסך הרשה (ואף הורה) למשיב להכניס את הרכב, יחד עם מכוניות נוספות, למוסך. בכך ראה בית המשפט המחוזי "רשות ראשונית", וקבע כי השימוש שעשה המשיב ברכב אינו מהווה סטייה או חריגה קיצונית במיוחד מרשות זו, שכן אמנם המשיב אינו בעל רישיון נהיגה, אך מי שנהג ברכב במועד התאונה היה בעל רישיון נהיגה. בית המשפט המחוזי קבע כי התביעה תמשיך להתנהל לצורך הכרעה ביתר העניינים, ובראשם נזקיו של המשיב, וחייב את המבקשת לשאת בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 25,000 ש"ח.

4.כלפי החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור דנא. יוער, כי המבקשת כינתה את הבקשה בקשת רשות ערעור על "פסק דין חלקי", אך לצורך העמדת דברים על דיוקם, יש לומר, כי מדובר ב"החלטה אחרת", ואכן בית משפט קמא הכתיר את הכרעתו כ"החלטה". גם ההליך בו נקטה המבקשת - בקשת רשות ערעור - מעיד על כך שההשגה מכוונת כלפי החלטת ביניים ולא כלפי פסק דין חלקי (ראו: רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקאות 6-3 (20.5.2012) (להלן: עניין כהן )).

5.המבקשת חולקת על מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי, בשתי טענות עיקריות. ראשית, המבקשת טוענת, כי הרשות שנתן בעל המוסך למשיב (בעקבות הרשות שנתן בעל הרכב לבעל המוסך), ניתנה למשיב שאין בידיו רישיון נהיגה, ומשכך היא כשלעצמה מפרה את הוראות פוליסת הביטוח. נטען, כי העובדה שחברו של המשיב הוא שנהג ברכב אינה מרפאת את הפגם ברשות שניתנה למשיב עצמו, ושלא ניתן "לשרשר" הרשאה שאין לה תוקף. שנית, המבקשת טוענת כי השימוש שעשה המשיב ברכב מהווה סטייה חריגה וקיצונית במיוחד מהרשות הראשונית שניתנה לו, להכניס את הרכב למוסך ותו לא. זאת, בשים לב לכך שנהג ברכב אדם זר, שעות רבות לאחר יום העבודה של המשיב, ולצרכיו האישיים של האחרון. המבקשת טוענת כי יש מקום לדון בסוגיות אלו כבר עתה מטעמי יעילות, וזאת בטרם ימונו מומחים רפואיים ויחל הדיון בנזקו של המשיב. לטענתה, סוגיות אלו הן בעלות השלכה רוחבית על מקרים נוספים המתנהלים בפני בתי המשפט. עוד נטען, כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי עומדות בסתירה לפסיקתו של בית משפט זה בעניין "רשות ראשונית" לצורך כיסוי ביטוחי (לפי ע"א 494/89 אסרף

נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פ''ד מו(3) 397 (1992)). משכך, סבורה המבקשת כי מתן רשות ערעור בשלב זה יביא לחיסכון זמן שיפוטי והוצאות משפט.

6.דין הבקשה להידחות אף מבלי שהתבקשה תשובה, מבלי שתהיה בכך התייחסות לגופן של הטענות או קביעת עמדה כלפיהן , ורק מהטעם שמקומן של ההשגות שבפי המבקשת להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין שיינתן בסיום ההליך.

ככלל, הכרעתה של הערכאה הדיונית בשאלת החבות אינה עילה למתן רשות ערעור. זמנן של השגות על קביעותיה של הערכאה הדיונית, לרבות בשאלת החבות, הוא בסיומו של ההליך, אז ניתן לבחון הכרעות אלה נוכח מכלול החומר ותוצאותיו של ההליך בכללותו (ראו: רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים

(14.7.2007); רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ , פסקה 8 (12.8.2012); רע"א 4817/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' בר-און , פסקה 6 (17.10.2013)). טענתה של המבקשת כי ערעור על הקביעות כעת יהיה יעיל יותר, אין בו כשלעצמו כדי להצדיק סטייה מהכלל. ככל שנגרמים נזקים מקיומם של הליכים מיותרים, אלו ניתנים בדרך כלל לפיצוי על דרך של פסיקת הוצאות (ראו עניין כהן הנזכר לעיל, בפסקה 8). גם לא נטען כי הסיבוך הכרוך בהמשך בירור התובענה, או העלות הנדרשת, הם יוצאי דופן וחריגים עד שראוי לסטות מהכלל שלפיו ההשגות על החלטות ביניים נדונות רק לאחר פסק הדין. אף טענותיה של המבקשת כי מדובר בסוגיות משפטיות וביישום מוטעה של הלכות (והמעט שניתן לומר הוא, שבפיה טענות הראויות לדיון), אין בהן די כדי לשכנע שמדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים דיון בבקשת רשות הערעור טרם סיומו של ההליך (ראו רע"א 7040/00 משרד הבריאות נ' אדנה

(15.10.2000); עניין כהן , בפסקה 12, והאסמכתאות הנזכרות שם). פשיטא שההחלטה נשוא הבקשה לא יצרה מצב בלתי הפיך שמחייב בירור השגה עליה כבר בשלב הנוכחי. יישום ההלכות המשפטיות הרלוונטיות יוכל להיבחן, עם יתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי, בסיומו של ההליך, כשהתמונה השלמה תהיה פרושה לנגד עיני ערכאת הערעור. יובהר שוב, כי אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי לגופם של דברים, אשר ייבחנו במידת הצורך, בשעה המתאימה לכך.

בשולי הדברים יצוין, כי ברי שאין מקום ליתן רשות ערעור רק בעניין הוצאות משפט שנפסקו בהחלטת ביניים.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.