רע"א 9439/07 וואלה תקשורת בע"מ נ. רון קאופמן

1.

המשיב, עיתונאי במקצועו, הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כנגד המבקשת בעילות של הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה. בתביעה נטען כי במסגרת עבודתו של המשיב כשכיר בעיתון "הארץ" פרסם בעיתון מאות מאמרים בין השנים 2000 ל-2005. המבקשת, כך נטען, פרסמה באתר אינטרנט חדשותי השייך לה מאמרים אלו שהועברו אליה על ידי עיתון "הארץ".

2.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה הוגשה על ידי המשיב בקשה לגילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים. בית משפט השלום (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) דן בבקשה וניתח את סעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים, 1911 המעניק לעיתונאי זכות וטו לפרסום מאמרים שלו שלא במסגרת עיתון. בית המשפט קבע כי זכות הוטו הינה זכות שלילית במהותה ואינה זכות קניינית או מעין קניינית. מכאן

החליט בית המשפט כי למשיב כלל אין עילת תביעה ולפיכך נדחו בקשותיו.

3.

המשיב ביקש רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) נענה לבקשה והפך את החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט החליט שלא להכריע בשלב זה בשאלה האם זכות הוטו של המשיב הינה זכות קניינית. עם זאת, קבע בית המשפט כי למשיב אכן היתה נתונה זכות וטו, שכן אין דומה פרסום באתר אינטרנט לפרסום בעיתון, ועל כן נדרשה הסכמת המחבר לפרסום מעין זה. כמו כן נפסק כי יש לפרש את זכות הוטו כציווי אופרטיבי שזכות תביעה בצידו. מכל מקום, נקבע, כי העניין ראוי לבירור ואין מקום לסילוק עילת התביעה על הסף. לפיכך הוחלט לקבל את הבקשה ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון בבקשה לגופה.

4.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו. המבקשת טוענת כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית שעניינה פרשנות זכות הוטו של העיתונאי השכיר הקבועה בסעיף 5(1)(ב) לחוק זכות יוצרים. לטענת המבקשת, יש לפרש את הסעיף כמאפשר לפרסם את מאמריו של העיתונאי גם ברשת האינטרנט מבלי שתתאפשר למחבר זכות וטו על פרסום זה. המבקשת מלינה על כך שבית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לסוגיה בעניין מהות זכות הוטו, וכי הוא יצר אבחנה מוטעית בין עיתונאי שכיר במדיית "נייר" לעיתונאי שכיר במדיה אחרת. כן מלינה המבקשת על השורה התחתונה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר מעניקה למשיב את הסעדים שבתביעתו הכוללים גם פיצוי סטטוטורי. לטענתה, הענקת פיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכות וטו הינה חסרת תקדים ואינה מעוגנת בדין הישראלי.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, ככלל אין ערכאת ערעור מתערבת בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית (רע"א 3624/02

גלס נ' בסרבי (לא פורסמה, 10.6.02)), ומקל וחומר כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. תביעתו של המשיב אכן מעלה שאלות עקרוניות וחשובות בדיני זכויות היוצרים העוסקות בפרשנותה ומהותה של זכות הוטו במשפט הישראלי, לפי חוק זכות יוצרים, 1911. יוער, עם זאת, כי לאחרונה נכנס לתוקפו חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, אשר נראה כי ביטל את זכות הוטו של העיתונאי, ולפיכך השלכותיה של ההכרעה בעניין זה מצומצמות. מכל מקום, הבקשה דנן עוסקת בהליכים מקדמיים בתביעה שעניינם גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים. בשלב זה, אין מקום להתערבות ערכאת ערעור בגלגול שלישי, שכן הסוגיות המהותיות ממילא ידונו בפסק הדין בתביעה בין הצדדים, ועליו ניתן יהיה להגיש, במידת הצורך, ערעור.

6.

באשר לטענתה של המבקשת בעניין פיצוי סטטוטורי, הרי שנראה כי המבקשת לא פירשה נכונה את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע בסוף החלטתו כי המשיב זכאי לסעדים שהתבקשו על ידו בכפוף לשאלת הרלבנטיות של המסמכים והשאלות למחלוקות שהתגבשו בין הצדדים. אך מובן הוא כי בית המשפט כיוון את דבריו לסעדים שהתבקשו על ידי המשיב במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים ומתן תשובות נוספות לשאלון, ולא התכוון להעניק למשיב בשלב מקדמי זה את הסעדים שהתבקשו על ידו בכתב התביעה.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.