רע"א 3624/02 גלס גבי נ. בסרבי יעקב

המשיב נפגע בתאונת דרכים בשנת 1989. במסגרת תביעה שהגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים מינה בית-המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, מומחה מן התחום הנוירולוגי לבדיקת המשיב. חוות-דעתו של המומחה קבעה למשיב 100% נכות, ואולם לאחר שהוצג בפני המומחה מידע אודות פעילותו של המשיב, בדק אותו המומחה שוב וקבע למשיב 10% נכות.

לפיכך, מינה בית-המשפט המחוזי מומחה רפואי נוסף, אשר אף הפנה את המשיב לבדיקות פסיכודיאגנוסטיות, ולבסוף קבע למשיב נכות בשיעור של 15%. שני המומחים העידו ואף נחקרו בפני בית-המשפט המחוזי.

או אז ביקש בא-כוח המשיב למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ואולם המשיבים התנגדו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי כעולה מחוות-דעת המומחים, הגם שהתנהגותו של המשיב אינה אמינה, נראה שהוא סובל מפגיעת ראש של ממש, וכי פגיעה זו עשויה להותיר בו נכות קוגנטיבית. לפיכך, הורה בית-המשפט המחוזי על מינויו של מומחה פסיכיאטרי וקבע, כי בשלב זה יישאו המבקשים בהוצאות המומחה וכי בתום הדיון יוכרע מי יישא בהוצאות אלה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טענו המבקשים, כי כפי שעולה מדברי המומחים שנחקרו, המשיב אינו פגוע בראשו באורח קשה אלא מתחזה. עוד טענו המבקשים, כי המומחים לא המליצו על מינוי פסיכיאטר; כי מאז שנת 1990 לא פנה המשיב לקבלת כל טיפול פסיכיאטרי; כי המבחן למינוי מומחה רפואי לנפגע הוא קיומה של ראשית ראיה; וכי בענייננו מלבד חקירות המומחים לא עמדה בפני בית-המשפט המחוזי כל ראיה נוספת. לבסוף טענו המבקשים כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי לחייב אותם בהוצאות מינוי המומחה.

דין הבקשה להידחות.

בית-המשפט המחוזי מצא ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה פסיכיאטרי בחוות-דעת המומחים, אשר קבעו כי כתוצאה מתאונת הדרכים סבל המשיב מחבלה בראשו וכי סביר שפגיעה כזו תשאיר למשיב נזק נוירולוגי קבוע. כידוע, ככלל אין ערכאת ערעור מתערבת בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית. לא מצאתי כי נסיבות העניין שבפניי מצדיקות סטייה מכלל זה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.