רע"א 9515/09 אברהם שמש נ. הראל חברה לביטוח בע''מ

1.

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ור' לבהר שרון), במסגרתו נתקבל ערעור המשיבה על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט א' פורג) לפיה האירוע בו נפגע המבקש הוא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

ביום 28.9.04, בשעת לילה מאוחרת, שעה שהמבקש, נהג מונית, הסיע נוסע במוניתו, פגע בו רכב מסוג טנדר (להלן: הטנדר ) מאחור. בין הצדדים נטושה מחלוקת באשר להשתלשלות הדברים לאחר הפגיעה במונית. יחד עם זאת אין חולק כי לאחר הפגיעה נגנבה המונית.

המבקש הגיש תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו. המשיבה טענה בכתב הגנתה, בין היתר, כי בנסיבות העניין חלה החזקה הממעטת שבהגדרת "תאונת דרכים", המורה כי לא יראו כתאונת דרכים "מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי" (סעיף 1 לחוק הפיצויים; להלן: החזקה הממעטת ).

2.

בית משפט השלום פיצל את הדיון באופן שדן תחילה בשאלת החבות. בית המשפט קבע באשר לאופן התרחשות התאונה, כי הטנדר התנגש במונית בכוונה ופגע בה מאחור, בהמשך "נשלף" המבקש מרכבו על ידי אחד מהנוסעים בטנדר הפוגע, והנוסע שהיה במונית עבר לכסא הנהג ונסע עם המונית.

בית משפט השלום הוסיף ובחן אם בנסיבות העניין חלה החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק הפיצויים, דהיינו האם התאונה נעשתה במתכוון. בית המשפט קבע כי מאחר שמדובר בשלילת זכאות לפיצוי מהנפגע, יש ליתן פרשנות דווקנית ומצמצת ליסוד הכוונה. בהתאם לכך נקבע כי בנסיבות העניין היתה הכוונה לגנוב את המונית בה נהג המשיב, ולא לפגוע במשיב או במונית עצמה. הפגיעה במונית, כך נקבע, נועדה להסיט את תשומת ליבו של המבקש ולגרום לו לצאת מן המונית. לאור האמור קבע בית המשפט שנזקו של המבקש נגרם בעקיפין, על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי, ומשכך מתקיים הסייג של החזקה הממעטת אותו יש לפרש בהרחבה, ועל כן האירוע הוא בבחינת "תאונת דרכים".

3.

המשיבה לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות לערער עליה. בית המשפט המחוזי החליט ליתן רשות ערעור ולאחר שדן בערעור הגיע למסקנה כי יש לקבלו. בית המשפט חילק את האירוע לשני שלבים נפרדים: השלב הראשון – של התנגשות הטנדר הפוגע במונית, והשלב השני – של הוצאתו של המבקש מהמונית. לעניין השלב הראשון של התאונה, נקבע כי הוכחה הכוונה לגרום נזק לרכוש (למונית), ולפיכך התאונה היתה בבחינת "מעשה מכוון". בית המשפט הוסיף ובחן אם נזקיו הנטענים של המבקש נגרמו על ידי המעשה עצמו או שמא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי. בעניין זה הגיע בית המשפט למסקנה כי הנזק שנגרם למבקש היה נזק ישיר של המעשה המכוון, היינו של ההתנגשות במוניתו. לאור האמור נקבע כי בנסיבות העניין מתקיימת החזקה הממעטת שבסעיף 1 לחוק, והתאונה היתה בבחינת "מעשה מכוון" שגרם באופן ישיר לנזקיו הנטענים של המבקש. משכך, כך נקבע, השלב הראשון של התאונה אינו בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.

בית המשפט קבע כי גם הוצאתו של המבקש מן המונית והנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך אינם קשורים לשימוש ברכב, ולפיכך אין מדובר ב"תאונת דרכים". מעבר לצורך הוסיף בית המשפט וקבע כי גם אם היה מדובר בתאונת דרכים, הרי שאף כאן היתה חלה החזקה הממעטת. לאור האמור נפסק כי האירוע בכללותו, על כל שלביו, אינו בבחינת 'תאונת דרכים', ולפיכך אין המבקש זכאי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.

דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי התייחס לשני שלביו של האירוע ובחן ביסודיות אם באים הם בגדרה של "תאונת הדרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים.

כאמור, הגיע בית המשפט למסקנה כי על השלב הראשון של האירוע חלה החזקה הממעטת, שכן התנגשות הטנדר במונית נעשתה במכוון על מנת לגרום נזק למונית, וכי נזקיו של המבקש נגרמו כתוצאה ישירה של המעשה עצמו. אף בנוגע להמשך האירוע, לאמור הוצאת המבקש מן המונית, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מדובר בתאונת דרכים. מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות היטב בעובדות המקרה ומבוססות על הפסיקה הרלבנטית ואין כל עילה להתערב בהן (ראו: רע"א 9706/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נח (טרם פורסם, 2.2.09); רע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בלבן (טרם פורסם, 21.9.09); רע"א 10907/09 סאמי נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (טרם פורסם, 19.10.09).

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.