רע"א 9549/07 מיכאל עצמון ואח' נ. חיפה כימיקלים בע"מ

1.

פעם נוספת, דומני רביעית, מובאת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות דיוניות באותה פרשה. מדובר במספר תביעות שהוגשו על ידי חיילי צה"ל ויורשים של חיילים. החיילים צללו במהלך שירותם בנחל הקישון. לטענת המבקשים-התובעים, חלו החיילים במחלות שונות בשל כך שבמימי הנחל נמצאו מזהמים שונים, אשר המשיבים, או חלקם, אחראים להימצאותם שם. מדובר בתביעות מורכבות ומסובכות, הנוגעות לבעלי דין רבים ואשר מעלות הן שאלות מדעיות והן סוגיות משפטיות, בצד שאלות עובדתיות. כמובן, שבית המשפט (הוא בית המשפט המחוזי בחיפה), צריך להתייחס לתובענות אלה בדרך שונה מאשר לתיקים אזרחיים רגילים. כפי שציינתי באחת מן ההחלטות הקודמות (רע"א 11029/05, 24.1.06), הרושם המתקבל הוא שבית המשפט "נותן את הדעת למורכבות החריגה של ההליך שבפניו ...". בהחלטה מיום 11.10.07, עליה קובלים המבקשים, קבע בית המשפט (כבוד השופט ר' שפירא) הוראות שונות לשם קידום ההליך, בין היתר בנוגע להגשת תצהירי חקירה ראשית על ידי התובעים. בית המשפט חייב את התובעים להגיש תצהירי חקירה ראשית באחת הסוגיות שעל הפרק, אך נמנע מלחייב את הנתבעים לעשות כן. יש להוסיף, כי שמיעת הראיות אמורה להתחיל ביום 2.1.08, היינו בעוד כשבוע. מידי שבוע אמורה

להיערך ישיבת הוכחות אחת, עד לפגרת הקיץ של בתי המשפט.

2.

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 11.11.07. כלומר, המבקשים לא הזדרזו להגישה. המבקשים נדרשו להפקיד עירבון, אך עד כה הם לא עשו כן. המועד להפקדה חלף. ביום 19.12.07 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הטיפול בבקשת רשות הערעור. המבקשים מסתמכים על החלטה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.12.07, בה הועלתה אפשרות לקיומו של הליך גישור. ביום 21.12.07 חזרו המבקשים ופנו בבקשה, שתוארה זו הפעם כ"בקשה דחופה", לעיכוב הטיפול בבקשת רשות הערעור. הטעם שניתן היה אותו טעם שהועלה בבקשה הקודמת. מתברר מן החומר שצורף לשתי הבקשות, כי חלק מבעלי הדין מתנגדים לגישור. כמובן, שבלא הסכמתם לא ניתן לקיים הליך גישור.

3.

אין ספק, כי בית המשפט המחוזי עוד יידרש להקדיש משאבים שיפוטיים אדירים לטיפול בתיקים שבפניו. כבר מטעם זה, ובוודאי בשל הסיכונים הגבוהים לבעלי הדין בשל חוסר הוודאות הכרוכה בתובענות, רצוי מאוד שייעשה ניסיון לגישור. עם זאת, לאור העובדה שמדובר בתובענות התלויות זה שנים, אשר התנהלו בהן הליכים מקדמיים ארוכים, כאשר שמיעת הראיות אמורה להתחיל בימים הקרובים, כאשר לא נאמר לי שהערכאה הדיונית החליטה לדחות את מועד הדיון וכאשר לא מצאתי שהטענות לגופן מצדיקות התערבות בהחלטתו של בית משפט קמא - איני רואה לנכון לעכב את הטיפול בבקשת רשות הערעור.

4.

בית משפט זה אינו יכול לנהל את ההליך המתנהל בפני הערכאה הדיונית. אילו נתקבלו טענותיהם של המבקשים, זו אכן הייתה התוצאה. אפשר שאילו בית משפט זה היה צריך לאחוז במושכות היה הוא קובע סדרים אחרים, למשל בנושא הגשת התצהירים. ברם, במיוחד על רקע מורכבותו של ההליך, ולאור העובדה ששמיעת הראיות אמורה להתחיל בימים הקרובים, אין הדבר אפשרי, אין הוא מעשי ואין הוא נדרש.

5.

משתחל שמיעת הראיות ויתברר כיצד העניינים מתנהלים למעשה, יוכל בית המשפט, אם הדבר יידרש לדעתו, להתאים את דרך ניהולו של ההליך לצרכים שבפועל, לרבות בעניין קצב השמיעה. ייחודו של ההליך מצדיק, כאמור, התייחסות דיונית וניהולית שונה מאשר להליך אזרחי רגיל. טוב יעשו בעלי הדין אם בצד ניהול ההוכחות יסכימו לפנות להליך מואץ של גישור. כמובן, שאם תסתמן גישה חיובית בעניין זה, יהא מקום לשקול האם לעכב את שמיעת ההוכחות. עניין זה נתון כולו בידי הערכאה הדיונית.

6.

בקשת רשות הערעור נדחית אם כן, בלא שהמשיבים נדרשים להשיב.