רע"א 9576/05 הדר הדמיה ואבחון רפואי בע"מ נ. ממוגרף חדרה מכון לאיבחון רפוא

המבקשות הן התובעות בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שעניינו בעיקר "גניבת" לקוחות, עובדים, מוניטין וקו טלפון. בית המשפט, בפסק-דין חלקי, הטיל אחריות על המשיבים בגין עשיית עושר ולא במשפט ובגין התנהגות בחוסר תום-לב. בית המשפט פסק כי המבקשות זכאיות, בגין עשיית העושר, לפיצוי בגובה הרווחים של המכון המתחרה, או, בגין הפרת חובת תום-הלב, לפיצוי בגין ההפסדים שנגרמו להן בשל מעשיהם של המשיבים – לפי בחירתן. מכאן נפנה בית המשפט לבחון את גובה הנזק. המבקשות הגישו "בקשה לתיקון טעות סופר בכתב התביעה", לאמור, מחיקת שורה שהופיעה בכתב התביעה ובה הוקטן ראש הנזק של פגיעה במוניטין לצורכי אגרה. לטענתם, שורה זו נכתבה בשל טעות סופר.

בית המשפט קמא הסביר, כי אין זו הבקשה הראשונה לתיקון כתב התביעה – עוד קודם לכן ביקשו המבקשות, ובקשתן נעתרה, להוסיף לכתב התביעה שכלל לכתחילה בקשה למתן סעד הצהרתי וצווי מניעה, גם סעדים כספיים וצו למתן חשבונית. בין הסעדים הכספיים נמנה אותו ראש נזק שעניינו פגיעה במוניטין, ובו נכתב כי הנזק עומד על "לפחות 1,400,000 ש"ח", אולם "לצורכי זהירות ולצורכי אגרה מעמידות התובעות את הפגיעה במוניטין על סך של 350,000 ש"ח (כולל מע"מ)".

בית המשפט קמא עמד על הגישה הליברלית הנוהגת לגבי תיקון כתבי טענות. עם זאת, כך פסק, במקרה זה הוגשה הבקשה בשיהוי ניכר, בלא שניתן נימוק הכיצד זה לא הבחינו המבקשות במשך כל הזמן הרב שחלף באותה "שורה מיותרת אשר הוספה בשל טעות סופר בלבד ואשר יש למחקה" – כלשונן. מה גם, שכאמור ניתנה כבר למבקשות הזדמנות לתקן את כתב תביעתן. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי בקשת התיקון נגועה בחוסר תום-לב והיא באה לעולם על רקע פסק-הדין החלקי בעניין האחריות; כלומר, המבקשות, באמצעות התיקון המבוקש, ביקשו להגדיל ככל הניתן את סכום הנזק שיש בידן לתבוע על-פי פסק-הדין החלקי. בית המשפט פסק שיש בכך משום "חכמה לאחר מעשה", ואין להתיר למבקשות לזכות ביתרון זה.

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שבפני. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המצורף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, כפי שטוענות המבקשות, ישנה סתירה מסוימת בין הגבלת סכום הנזק בגין פגיעה במוניטין – הגבלה שהמבקשות חפצות למחוק מכתב התביעה – לבין ההגבלה הכללית הנזכרת בהמשך כתב התביעה, לפיה הועמדו סך הנזקים, "לצורכי אגרה ומבלי להקטין אף פרט מפרטי הנזק", על סך של 1,000,000 ש"ח. יחד עם זאת, אכן קשה לסווג את ההגבלה הראשונה כטעות סופר גרידא. הגבלה זו נכתבה פעמיים בכתב התביעה והיא אינה נחזית כטעות סופר. המבקשות לא ביקשו את התיקון עד אשר התבררה עמדתו של בית המשפט המחוזי בשאלת האחריות ובשאלת הנזקים שיכולות המבקשות לתבוע; וכשביקשו – לא ניסחו את בקשתם כבקשה לתיקון כתב תביעה, כפי מהותה האמיתית, אלא כ"בקשה לתיקון טעות סופר בכתב התביעה". בנסיבות המקרה לא ראיתי עילה מספקת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניין תיקון כתב התביעה.

הבקשה נדחית. המבקשות תישאנה בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.