רע"א 960/11 וליד מורסי נ. מרים מרעי

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר) מיום 30.11.2010, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול פסק-דין שניתן ביום 24.10.2010, לאחר ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 21.10.2010 ממנה נעדר המבקש.

ואלה העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין:

1.

ההליך שהתנהל בבית משפט קמא עניינו תובענה שהגישה המשיבה 1 נגד המבקש והמשיבה 2 (להלן: התובענה ) ובה עתרה למתן סעד הצהרתי בדבר בעלותה הבלעדית בדירה הידועה כחלקה 36 בגוש 18553 והמצויה ברחוב שביל הסביון 9 בעכו, בה מתגורר המבקש (להלן: הדירה או המקרקעין ). כן עתרה המשיבה 1 לכך שבית המשפט יצהיר על בעלותה הבלעדית במטלטלין שבדירה. התובענה נסמכה על הסכם מכר שנכרת ביום 4.5.2009 בין המשיבה 1 למבקש ואשתו. המשיבה 2 צורפה כנתבעת להליך כמי שעיקלה את הדירה ותכולתה ונקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש בגין חוב כספי על רקע עיסקי, שלא נפרע.

בדיון שהתקיים ביום 21.12.2009 בנוכחות הצדדים הושגה הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה הליכי מימוש העיקול על המטלטלין כמו גם הליכי כינוס הנכסים המתנהלים בקשר עם המקרקעין יעוכבו עד למתן החלטה אחרת והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ביום 2.2.2010, תוך שבית משפט קמא קובע מועדים להגשת תצהירי עדות מטעם הצדדים. ישיבת ההוכחות נדחתה ליום 21.10.2010 על פי החלטת בית משפט קמא מיום 26.1.2010 ולישיבת ההוכחות הנ"ל התייצבו בא כוחה של המשיבה 1 ובנה (אשר אף מסר עדות במעמד הדיון) וכן בא כוחה של המשיבה 2. נציג המשיבה 2 וכן המבקש לא התייצבו.

ביום 24.10.2010 דחה בית המשפט את תובענתה של המשיבה 1, בקובעו כי למעט תשלום בפועל של מס רכישה בסך 30,000 ש"ח, לא הוצגו בפניו כל ראיות התומכות בקיומה של עסקת מכר מקרקעין תקפה בין המשיבה 1 למבקש ואשתו. ההפך הוא הנכון, מתוך מכלול הראיות שהונחו בפניו למד בית משפט קמא כי הסכם המכר עליו סמכה המשיבה 1 את ידיה היה הסכם למראית עין ולפיכך קבע כי הוא בטל מעיקרו. הנימוקים שעמדו ביסוד קביעה זו התבססו בין היתר על העובדה כי נסיבות כריתת הסכם המכר כמו גם תשלום התמורה על פיו מצויים בידיעת המשיבה 1 והמבקש ואף על פי כן לא מסרו השניים תצהיר עדות ואף לא התייצבו לישיבת ההוכחות; על העובדה כי לא הוצג בפני בית משפט קמא הסכם המכר המקורי, אלא רק העתק שלו; על העובדה כי בהסכם המכר נקבע שבמעמד החתימה עליו יחתמו המוכרים (קרי, המבקש ואשתו) על ייפוי כוח בלתי חוזר, לפיו ימונה עורך הדין כיאל מוחמד כבא כוחם לביצועו של ההסכם ואף על פי כן לא הוצג בפני בית משפט קמא ייפוי כוח כאמור או תצהיר מטעם עורך הדין כיאל המעיד כי אכן קיבל ייפוי כוח; על העובדה, כי הגם שמועד מסירת החזקה בדירה חלף זה מכבר, המשיבה 1 לא קיבלה לידיה את החזקה בדירה והמבקש המשיך להתגורר בה; על העובדה כי לא הוכח כל מעבר של תמורה מידי המשיבה 1 לידי המבקש; ולבסוף – על העובדה כי המבקש היה חשוף להליכי הוצאה לפועל בגין חובותיו. נוכח דחיית התובענה, הוסיף בית המשפט וקבע כי ניתן יהיה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל נגד המבקש.

2.

לאחר הדברים הללו, פנה המבקש ביום 28.11.2010 לבית משפט קמא בבקשה לביטול פסק-הדין. במסגרת בקשה זו טען המבקש כי היעדרו מישיבת ההוכחות אינו נובע מזלזול בבית המשפט אלא מכך שלא קיבל זימון לדיון הנדחה, עקב טעות של מזכירות בית המשפט. על כן, כך טען, יש לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק. המבקש הוסיף וטען לחלופין כי סיכויי הצלחת טענותיו גבוהים ואף מטעם זה יש מקום להורות על ביטולו של פסק-הדין. בעניין אחרון זה, טען המבקש כי יש בידיו ראיות ומסמכים שונים (אותם צירף לבקשה לביטול פסק-הדין) המעידים על כך שתובענת המשיבה 1 מוצדקת וכן על כך שהסכם המכר עליו נסמכת התובענה הינו הסכם אמיתי. לבסוף טען המבקש כי הזכות העומדת לו לקבל את יומו בבית המשפט תומכת אף היא בביטול פסק-הדין.

3.

בהחלטתו מיום 30.11.2010 דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש לביטול פסק-הדין וקבע כי טענת המבקש לפיה לא ידע על מועד הדיון אין בה ממש וכי מבדיקה שנערכה במחשבי בית המשפט עולה כי ההודעה על קיום ישיבת ההוכחות נשלחה למבקש כדין ולא נפל כל פגם בהליך המצאתה. בית המשפט הוסיף ועמד על כך שהתנהלותו של המבקש לאורך כל ההליך התאפיינה בשאננות אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בעובדה שבחר לא להגיש כתב הגנה או תצהיר עדות מטעמו. כל זאת, חרף העובדה כי לכאורה היה למבקש עניין רב בתוצאות ההליך. בית המשפט ציין כי ייתכן ששאננותו זו של המבקש נבעה מן העובדה שקיימת זהות אינטרסים בינו לבין המשיבה 1 (התובעת בתביעה העיקרית) ולבסוף קבע כי ממילא לא תצמח כל תועלת מביטול פסק-הדין באשר כלל הטענות שהעלה המבקש בבקשתו לביטול פסק-הדין הועלו על ידי בא כוח המשיבה 1 ובנה במהלך ישיבת ההוכחות ונדחו לגופן.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני בה שב המבקש וטוען לפגם שנפל בהמצאת ההחלטה על דחיית מועד ישיבת ההוכחות לידיו, בגינו מחויב היה בית משפט קמא להורות על ביטול פסק-הדין "מחובת הצדק". לעניין זה מציין המבקש כי בהתאם לתקנה 495 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות ) היה על בית המשפט לזמנו לדיון ההוכחות החדש שנקבע באמצעות דואר רשום בצירוף אישור מסירה אך מבירור שערך עם מרכז המידע הטלפוני של מערכת בתי המשפט עולה כי לא נשלח לו כל זימון לישיבת ההוכחות הנ"ל ודי בעובדה זו כדי לחייב את ביטול פסק-הדין.

עוד טוען המבקש כי לא היה מקום לקבוע כי נהג בשאננות משום שלא הגיש כתב הגנה ותצהיר עדות מטעמו ולטענתו לו היה בידו להתייצב לדיון ההוכחות היה בכך כדי לרפא את מחדליו אלו וכדבריו "חקירה ומתן עדות בישיבת ההוכחות יש בה לבוא במקום הגנה ותצהיר עדות". עוד טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא בקובעו שלא תצמח כל תועלת מביטול פסק-הדין. בכך לטענתו התעלם בית המשפט מכל אותם מסמכים מקוריים ועדכניים שצירף המבקש לבקשתו לביטול פסק-הדין, אשר לא עמדו לנגד עיני בית המשפט בעת שנתן את פסק-דינו ואשר יש בהם כדי להצביע על כך שהסכם המכר נושא התובענה שהגישה המשיבה 1 הינו הסכם אמת. לבסוף, שב המבקש וטוען כי זכותו לקבל את יומו בבית המשפט מצדיקה אף היא את ביטול פסק-הדין.

5.

דין הבקשה להידחות. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי הנסמך על נתוני מחשב בית המשפט כי לא נפל כל פגם בהמצאת ההודעה על דחיית הדיון לידי המבקש וכידוע אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מסוג זה אלא במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עמם. מעבר לנדרש אציין כי המבקש נסמך לעניין זה על דברים שנמסרו לו לטענתו על ידי מרכז המידע הטלפוני של מערכת בתי המשפט. אלא שעיון בתיעוד הרלוונטי במערכת נט-המשפט הגלוי לבעלי הדין בתיק, מעלה כי הודעה על קיום ישיבת ההוכחות הרלוונטית נשלחה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת מגוריו ברחוב שביל הסביון 9 בעכו. על כן, בדין נדחתה טענת המבקש כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. אשר לטענה החלופית בדבר שיקול הדעת המסור לבית המשפט בעניין ביטול פסקי-דין שניתנו בהעדר, הלכה היא כי על בית המשפט ליתן דעתו בהקשר זה לשיקולים משני סוגים: הראשון – הסיבה שבעטיה נמנע ממבקש הביטול להתייצב לדיון (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (טרם פורסם, 2.2.2009)) והשני, הזוכה למשנה חשיבות, נוגע לסיכויי התביעה (או ההגנה – לפי המקרה) שיש למבקש הביטול שהרי, אין כל טעם בהחזרת עניינו של מבקש הביטול אל הערכאה הדיונית מקום בו ברור כי מיד עם תום שמיעת ההליך תוציא היא תחת ידיה את אותו פסק-דין עצמו (ע"א 32/83 אפל נ' קפח , פ"ד לז(3) 431, 438 (1983); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).

בענייננו, בדין קבע בית משפט קמא כי אין כל טעם בביטולו של פסק-הדין אשר ניתן לאחר שמיעת הוכחות ולאחר בחינה עניינית של כל אותן הטענות שהעלה המבקש בבקשתו לביטול פסק-הדין. זאת ועוד, ניסיונו של המבקש להמעיט מנפקותם של מחדליו לכל אורך ההליך אינו יכול להתקבל. כמפורט לעיל, ההחלטה על המועד להגשת תצהירי העדות מטעם בעלי הדין בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים, ניתנה בנוכחות המבקש. המבקש, מטעמים השמורים עמו, בחר שלא להגיש את תצהיר העדות מטעמו וממילא אף לא הגיש את המסמכים עליהם הוא מבקש להסתמך עתה במסגרת בקשת הביטול. המבקש לא סיפק כל הסבר לאי הגשת התצהיר והמסמכים מטעמו (וראו לעניין זה גם הוראת תקנה 168 לתקנות) והתנהלותו זו בהחלט מלמדת לפחות על שאננות מצידו בכל הנוגע להליך דנן.

סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.