פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9607/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
עיריית תל אביב
נ ג ד
המשיב:
יוסף דוד דוד
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק א 045108-12-10 שניתנה ביום 20.11.2016 על
ידי כבוד השופט ח' טובי
בשם המבקשת:
עו"ד נעם ליובין
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' טובי ) מיום 20.11.2016, בת"א 45108-12-10. הבקשה נסובה סביב החלטתו של בית המשפט להתיר את זימונה לעדות של פקידת הסדר המקרקעין במחוזות תל אביב והמרכז (להלן: פקידת ההסדר ).
בפני פקידת ההסדר הובאו תביעות סותרות במקרקעין, ולאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, העבירה פקידת ההסדר את הסכסוך להכרעתו של בית המשפט המחוזי, בהתאם להוראת סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 . במסגרת ההליך, ביקש המשיב לזמן את פקידת ההסדר למסור עדות, ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.12.2014 נקבע כי פקידת ההסדר תגיש תצהיר. בהמשך, ביום 5.6.2015, הורה בית המשפט על זימונה לעדות של פקידת ההסדר, באמרו "אין להעלות על הדעת כי יוגש תצהיר מטעם העיריה, ולא יתאפשר לצד שכנגד לחקור את נותן התצהיר – נגדית". המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר, ובהחלטתו מיום 10.6.2015 קבע בית המשפט כי אמנם התצהיר לא הוגש "מטעם העיריה", אך ההחלטה על זימון פקידת ההסדר תעמוד בעינה, כדי להגיע לחקר האמת. למחרת הודיעה המבקשת כי לשיטתה, תצהירה של פקידת ההסדר מחליף את החקירה הראשית מצד המשיב, והמבקשת מוותרת על זכותה לחקור את פקידת ההסדר בחקירה נגדית. בהחלטתו מיום 20.11.2016 חזר בית המשפט המחוזי וקבע כי עומדת למשיב זכות לחקור את פקידת ההסדר על התצהיר שהגישה. בהחלטה מיום 23.11.2016 הובהר כי פקידת ההסדר לא תיחקר בחקירה ראשית, "ובהתחשב בסוג ההליך – שני הצדדים יורשו לחוקרה נגדית".
בבקשה שלפניי נטען כי יש מקום להעניק למבקשת רשות לערער חרף הוראת סעיף 1(5) ל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009
(להלן: צו בתי המשפט ); כי ההחלטה מושא הבר"ע חסרת בסיס משפטי בסדרי הדין; כי בית משפט המחוזי סטה מהחלטותיו הקודמות בעניין זימונה של פקידת ההסדר; וכי הבקשה לזימון פקידת ההסדר לעדות לוקה בשיהוי ניכר.
דין הבקשה להידחות על הסף.
בראש ובראשונה, המבקשת ערה לכך שהיא מבקשת לתקוף החלטה "בעניין הזמנת עדים ", שעליה לא תינתן רשות ערעור, בהתאם להוראת סעיף 1(5) לצו בתי המשפט. כשלעצמי אני סבור כי די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה על הסף ( ראו רע"א 3149/14
זר.פור.יו (2000) בע"מ נ' פופ , בפסקה 9 (1.6.2014)).
למעלה מן הצורך, וגם לשיטתם של הסבורים כי הצו אינו יוצר מחסום קשיח בפני ערכאת הערעור, במקרה הנוכחי אין כל מקום לגישה מרחיבה, משלא מצאתי ולוּ בדל חשש "לפגיעה ממשית בצד לתיק" ( רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אברג'ל
(10.8.2011)). זאת ועוד, כפי שפורט לעיל ההחלטה על זימונה של פקידת ההסדר ניתנה כבר ביום 5.6.2015 (ולכל המאוחר ביום 10.6.2015). אילו רצתה המבקשת לערער על כך – היה עליה לעשות זאת בשעתו ולא להמתין, ויובהר כי לשם כך לא די בהודעתה של המבקשת מיום 11.6.2015. להסרת ספק אוסיף ואומר כי אינני סבור שהחלטתו של בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להחלטות קודמות ומכל מקום מוסמך הוא לעיין מחדש בהחלטות ביניים (רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies ,Inc
נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ , בפסקה י"ח (6.10.2010)). אף לגופו של עניין, ובהתחשב בנסיבות המקרה, העובדה שהמשיב יזם את הגשת תצהירה של פקידת ההסדר, איננה מלמדת שהתצהיר הוגש "מטעמו", ובשים לב לאופיו של ההליך לא מצאתי עילה כלשהי להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה ולפנים משורת הדין – לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו
בכסלו התשע"ז (15.12.2016).
ש
ו פ ט