רע"א 9647/04 פנחס חוה נ. מתתיהו אדמוב

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת), בה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על פינוי המבקשים מדירת מגוריהם (להלן - הדירה) במסגרת הליכי מימוש המשכון הרשום על הדירה.

2.בין המבקשים לבין המשיב 1 נחתם הסכם לפיו רכש המשיב 1 את זכויותיהם של המבקשים בדירה. המשיב 1 רשם משכון על הזכויות שרכש בדירה לטובת המשיב 2 להבטחת הלוואה שנטל לשם רכישת הדירה. הזכויות בדירה נרשמו על שם המשיב 1, אך המבקשים המשיכו להתגורר בה. משלא הושבה ההלוואה, פתח המשיב 2 בהליכים למימוש המשכון. המבקשים הגישו נגד המשיבים תובענה לסעד הצהרתי, בה טענו כי הם נותרו בעלי הזכויות בדירה מאחר שעסקת המכר שנחתמה בינם לבין המשיב 1 בוטלה בהסכמה, ומשכך אין לו בדירה כל זכויות הניתנות למימוש על ידי המשיב 2. במסגרת תובענה זו הוגשה בקשה לסעד זמני למניעת פינויים מן הדירה. מתשובת המשיבים עולה, כי ההחלטה שלגביה הוגשה בקשת רשות הערעור אינה ההחלטה הראשונה בה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב פינויים, כי אם ההחלטה הרביעית. הבקשה נדחתה לראשונה בהחלטתו המנומקת והמפורטת של סגן הנשיא, השופט י' טימור, מיום 11.7.04, בה נקבע כי סיכוייה של התביעה העיקרית קלושים. בין היתר נכתב בהחלטה כהאי לישנא: "... מהפרטים אשר עולים מתיק זה מצטיירת תמונה מעורפלת ומפוקפקת לגבי טיב העסקאות והיחסים שבין הצדדים. מבין השורות עולה כי המדובר באוסף עובדות ואירועים המצביעים על חשש כבד לקנוניה בין הצדדים" (פסקה 5 להחלטה). כמו כן, לפי אותה החלטה, קיים חשש ממשי כי המבקשים ניסו להטעות את בית המשפט בשנותם פרטים מסוימים המופיעים במסמך שהוגש על ידם במסגרת ההליך. ביום 27.7.04 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב מימוש המשכון עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור על החלטת השופט טימור, אשר לדבריהם עמדו הם להגיש לבית המשפט העליון. בית המשפט עיכב את ביצוע הפינוי עד ליום 1.9.04. בהחלטה נוספת נקבע כי העיכוב מוארך עד ליום 1.10.04 או עד למתן החלטה אחרת, אם תוגש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ביום 20.10.04, לאחר שחלף המועד הנקוב בהחלטה, הוגשה בקשה נוספת, משנמסר למבקשים צו לפינוי הדירה. ביום 21.10.04 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, הדוחה בקשה זו. עוד בקשה לעיכוב הפינוי הוגשה ביום 24.10.04, יום לפני הגשת בקשת רשות הערעור שבפניי. בקשה זו נדחתה ביום 26.10.04. באותו יום נתן בית משפט זה צו ארעי המונע את פינוי המבקשים מדירתם, שהיה אמור להתבצע למחרת היום, בכפוף להפקדת עירבון בסך 250,000 ש"ח על ידם עד ליום 1.11.04. משלא הופקד העירבון, פקע הצו.

3.הפרט היחידי מתוך השתלשלות האירועים המתוארת שצוין בבקשת רשות הערעור, הוא ההחלטה נשוא הבקשה מיום 21.10.04. ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינם של המבקשים אף לא צורפו לבקשה. מן החומר שבפניי עולה בבירור כי המבקשים ניסו להסתיר מבית משפט זה את החלטתו של השופט טימור, בה נכתבו דברים נחרצים לגבי סיכויי תביעתם. טעם נוסף שבגינו, כפי הנראה, נמנעו המבקשים מלגלות את החלטת השופט טימור, הינו העובדה שהמועד להשגה על החלטה זו חלף זה מכבר. מבין ההחלטות השונות שניתנו בהליך, ההחלטה האמורה הינה היחידה בה נדונו לגופו של עניין סיכויי התובענה, ועל כן היה על המבקשים לתקוף אותה ולא את ההחלטות שניתנו לאחריה. זאת ועוד, המבקשים ניסו להסתיר מעיני בית המשפט את העובדה שניתן בעבר צו זמני המונע את הפינוי לאור הודעתם כי בכוונתם להגיש בקשת רשות ערעור, אלא שבקשה כאמור לא הוגשה בחלוף המועד שנקבע בצו. התמונה החלקית והמטעה שהציגו המבקשים בפני בית משפט זה הביאה למתן הצו הארעי למניעת הפינוי. אי גילוין של עובדות מהותיות הנוגעות לבקשת רשות הערעור מהווה חוסר ניקיון כפיים קיצוני, אשר די בו כדי להביא לדחיית הבקשה.

4.אשר על כן, הבקשה נדחית. למען הסר ספק, נקבע במפורש כי הצו הארעי מיום 26.10.04 מבוטל. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח.