רע"א 9651/10 עזרא צמח נ. וורלד גרופ הולדינס בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר , ד"ר ק' ורדי ו -ר' לבהר שרון ) מיום 22.11.2010 בע"א 2035/06, בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט מ' בן חיים ) בת.א. 44064/00 מיום 1.3.2006, במסגרתו התקבלה תביעתה של המשיבה לסילוק ידם ופינויים של המבקשים מהמקרקעין שבנדון.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ביום 19.1.1975 חתמה המשיבה הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל בנוגע למקרקעין המצויים בחולון והמנוהלים על ידי מנהל מקרקעין ישראל (להלן: המקרקעין ו- הסכם הפיתוח ). לאחר פלישות חוזרות ונשנות של המבקשים, בני משפחה אחת המנהלים במקרקעין את מקום עסקיהם ומגוריהם, ולאחר התדיינויות משפטיות קודמות בנוגע לפינוי מהמקרקעין, הגישה המשיבה את תביעת הפינוי דנן. בתמצית יאמר כי בית משפט השלום דחה את טענתם של המבקשים בנוגע להיעדר סמכותה של המשיבה להגיש את תביעת הפינוי וקבע כי למשיבה מוקנית הסמכות לתבוע מכוח זכויותיה לפי הסכם הפיתוח. בנוסף לכך, דחה בית משפט השלום את טענות הסף שהועלו על ידי המבקשים כגון שיהוי מניעות והשתק. לאחר שמיעת עדים ולאור מכלול הראיות שהובאו לפני בית משפט השלום נקבע על ידו כי המבקשים לא הוכיחו כל זכות או מעמד כבני רשות במקרקעין ולכן אף אינם זכאים לפיצוי בגין השבחת המקרקעין. ואולם, בית משפט השלום קבע את שיעור הפיצוי לו זכאים המבקשים אם יתברר כי שגה בקביעתו לפיה המבקשים אינם בני רשות במקרקעין. לבסוף הורה בית משפט השלום על סילוק ידם ופינויים של המבקשים מהמקרקעין. כנגד פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים בנימוק כי פסק דינו של בית משפט השלום הושתת על ממצאי עובדה ומהימנות לאחר שמיעת עדים ובחינת ראיות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים כגון דא, ובנסיבות העניין אין מקום לחרוג מכלל זה. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפלה טעות בקביעותיו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי אף התייחס לטענותיהם של המערערים לגופו של עניין, אשר מועלות אף בבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

3.

לטענת המבקשים הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הנימוק אותו מפרטים המבקשים כתומך בבקשתם זו הוא כי בנסיבות העניין מדובר בהליך פינוי מקרקע ציבורית ומשכך עסקינן בעניין ציבורי ומשפטי החורג מעניינם של הצדדים. המבקשים מפנים להחלטתו של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 10145/05 ברג נ' עיזבון המנוח ראובן צובירי ז"ל (לא פורסם, 18.5.2006) וטוענים כי אומנם שם נדחתה בקשת רשות לערער בנסיבות של פינוי נכס מקרקעין מהטעם שהמחלוקת בין הצדדים אינה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית, אולם לטענתם השופט רובינשטיין ציין כי "פני הדברים יכלו להיות שונים, אילו היה מדובר בהתדיינות עם רשויות ציבור" ( שם , סעיף י'). המבקשים מעלים כאמור טענות אף לגופו של עניין, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי איני רואה מקום לפרטן.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

5.

הלכה ידועה היטב בפסיקתו של בית משפט זה היא כי הרשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. סבורני, כי בנסיבות המקרה דנן המבחנים הנ"ל אינם מתקיימים מהנימוקים המפורטים להלן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי עסקינן בטענות פרטניות הנוגעות לדלת אמותיהם של הצדדים בתביעה לסילוק יד ופינוי. לא זאת אף זאת, אלא שפסק דינה של הערכאה הדיונית התבסס על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בהסתמך על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים. קרי, ממצאיו של בית משפט השלום נקבעו בשים לב לנסיבות המקרה הקונקרטי ולכן טענות כנגד קביעות אלה אינן יכולות לבסס עילה למתן רשות ערעור ולא כל שכן ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, עצם העובדה כי מדובר בפינוי מקרקע ציבורית אין בה כשלעצמה להצביע על קיומה של שאלה בעלת חשיבות ציבורית שכן עדיין מדובר בתביעת פינוי ממקרקעין, ועל אחת כמה וכמה כאשר התובע

את הפינוי הוא גוף פרטי שאז אין כל הבדל ממשי מבחינת האינטרס הציבורי בהשוואה לתביעת פינוי אחרת. משכך, אין כל רלבנטיות להפנייתם של המבקשים לדבריו הנ"ל של השופט

רובינשטיין שכן בנסיבות העניין תביעת הפינוי כאמור לא הוגשה על ידי מנהל מקרקעי ישראל כי אם על ידי המשיבה – גוף פרטי לכל דבר ועניין – מכוח זכויותיה לפי הסכם הפיתוח.

7.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות.