רע"א 9658/08 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ. עו"ד אפרים מגיד

1.

המשיב, עורך דין במקצועו, העניק שירותים משפטיים למבקשות על-פי הסכם בכתב מיום 27.1.05 (להלן - ההסכם ). בחלוף זמן מה, החליטו המבקשות כי ברצונן להפסיק את ההתקשרות עם המשיב. לטענתן, ביום 13.12.07 הודיעו הן למשיב על סיום ההתקשרות ואף גיבו את ההודעה במכתב מיום 20.2.08. באותו מכתב התבקש המשיב להשיב למבקשות את התיקים המשפטיים שלהן הנמצאים בטיפולו. המשיב הכחיש כי קיבל את ההודעות האמורות. בין הצדדים אין מחלוקת כי ביום 19.5.08 קיבל המשיב מכתב המודיע לו על רצונן של המבקשות להפסיק את ההתקשרות, לו צורף המכתב מיום 20.2.08. הצדדים המשיכו בתכתובות בנוגע להפסקת ההתקשרות ביניהם. על רקע זה הגישו המבקשות ביום 19.10.08 לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה למתן צו עשה וסעד הצהרתי וכן למתן סעדים זמניים במסגרתם ייקבע כי המשיב אינו עורך הדין המייצג את המבקשות וכי עליו להחזיר להן תיקים משפטיים הנמצאים בטיפולו. ביום 4.11.08 הגיש המשיב תביעה שכנגד בסך מיליון ש"ח. על רקע זה טען המשיב, בתגובה לבקשה לסעדים זמניים, כי הוא זכאי להחזיק ברשותו את התיקים האמורים מכוח זכות העכבון הנתונה לו לפי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן - החוק ). ביום 5.11.08 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' כהן) את הבקשה למתן סעד זמני באופן חלקי וקבע כי המבקשות יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח כתנאי להשבת התיקים אליהן. המבקשות הגישו בקשה להבהרת ההחלטה וזו נדחתה ביום 10.11.08. על שתי החלטות אלו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. יוער, כי במסגרת בקשת רשות הערעור תוקפות המבקשות אף את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר להן לצרף תצהיר תגובה מטעמן, שניתנה במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני.

2.

דין הבקשה להידחות. כפי שקבע בית המשפט קמא, על פני הדברים נדמה כי המשיב ידע על כוונת המבקשות לסיים את ההתקשרות עימו ועל דרישתן להשבת התיקים המשפטיים שבטיפולו בוודאי ביום 19.5.08. מכאן, כי זכות העכבון של המשיב מוטלת לכאורה בספק. זאת, שכן תביעתו הכספית נגד המבקשות הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר שקיבל את הדרישה להשיב את התיקים (סעיף 88 לחוק). ואולם, בתגובה לבקשת רשות הערעור הציג המשיב מכתב שנשלח אליו מהמבקשות ביום 26.6.08. במכתב, עליו חתומה סמנכ"לית הכספים של המבקשות, ניתנת למשיב האפשרות לבחור בין שתי חלופות: האחת, המשך טיפול בתיקי המבקשות הנמצאים ברשותו עד לתום תקופת ההתקשרות בין הצדדים בהתאם להוראות ההסכם; השנייה, סיום הטיפול והשבת התיקים למבקשות לאלתר. מכתב זה תומך במידה מסוימת בטענת המשיב כי דרישת המבקשות להשבת התיקים לא התגבשה כבר ביום 19.5.08, אלא בשלב מאוחר יותר. זאת, שכן על פני הדברים מכתב זה מקנה למשיב את האפשרות להמשיך ולהשאיר את התיקים בחזקתו. דרישה מפורשת נוספת להשבת התיקים נמסרה למשיב ביום 16.9.08. מאחר שתביעתו של המשיב הוגשה בטרם חלפו שלושה חודשים ממועד זה, לא ניתן בשלב זה לשלול את הטענה כי למשיב עומדת זכות עכבון על התיקים האמורים. מיותר לומר, כי אין בדברים אלו כדי להכריע בסוגיה, אשר תתברר לאשורה במסגרת ההליך העיקרי. לאור האמור, סבור אני כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה כי השבת התיקים למבקשות תותנה בהפקדת ערבות בנקאית באופן שיבטיח במידה מסוימת גם את זכותו הנטענת של המשיב.

3.

טענה נוספת שהעלו המבקשות הינה כי יש מקום לפצל את סכום הערבות שנקבע כתנאי למתן הסעד הזמני בהתאם לסכומים שתבע המשיב בתביעה שכנגד. יובהר, כי בכתב התביעה דרש המשיב, בין היתר, תשלום שכר טרחה קבוע בסך 175,000 ש"ח לפי הוראות ההסכם ותשלום שכר טרחה עבור טיפול בתיק מסוים בסך 334,100 ש"ח. לטענת המבקשות, יש לקבוע כי הפקדת ערבות בסך 175,000 ש"ח תספיק לצורך השבתם של אותם תיקים לגביהם נתבע סכום זה. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בהחלטתו לדחות את בקשת ההבהרה שהגישו המבקשות. לא מצאתי להתערב בכך. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשות ביקשו כי יינתן סעד זמני להשבת כלל התיקים המשפטיים הנמצאים בטיפולו של המשיב. המבקשות לא ערכו כל הבחנה בין התיקים השונים במסגרת הבקשה ועל כן אין מקום לפצל את סכום הערבות שנקבע כתנאי למתן הסעד המבוקש. בנוסף, לא מצאתי כי ישנה הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר למבקשות להגיש תצהיר תגובה מטעמן במסגרת הדיון בסעד הזמני .

4.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.