רע"א 9661/05 עו"ד אברהם גורן נ. שלמה דגן

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' אוקון), לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בורר לפי חוק הבוררות תשכ"ח-1968.

2.בין הצדדים נקשר הסכם לפיו יפעלו המשיבים לבניית בית מגורים בשני מגרשים הנמצאים בבעלותו של המבקש. משהתגלע סכסוך ביניהם בקשר לביצוע ההסכם ולתשלום בגינו, הגישו המשיבים תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המבקש. ביום 11.1.99 ניתן בבית משפט השלום תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, על פיו נדחתה התובענה תוך התחייבות המשיבים שלא לתבוע את המבקש בעניינים הקשורים לכתב התביעה. כן הוסכם למנות בורר (מר א' קדוש) אשר יקבע את היקף העבודות שבוצעו על ידי המשיבים מעבר לעבודות שפורטו בכתב התביעה הנזכר, ואת שוויין וטיבן של אלו בהתאם להסכם הראשוני בין הצדדים. לפי הסכם הפשרה, נוהלו הליכי הבוררות במשך תקופה ארוכה, ובגדרם, לבקשת המבקש, אף הורה בית המשפט המחוזי בי-ם (במסגרת בש"א (י-ם) 3816/99 מיום 10.10.99 נספח יג לבקשה) לבורר, לפעול במסגרת סמכויותיו כפי שהוגדרו בהסכם הפשרה. ביום 26.6.03 ניתן פסק הבוררות, לפיו חויב המבקש לשלם למשיבים סך של 117,261$, בתוספת מע"מ כחוק. לפיכך, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבורר, תוך שהוא טוען כי הבורר חרג מן הסמכות שהוקנתה לו בפסק הדין; וכן טענות נוספות שעיקרן אי-ניהול פרוטוקול לתיעוד ביקורו במקרקעין נשוא הסכסוך; היכרות מוקדמת בין הבורר לבין המשיב 1; היעדר הזדמנות לצדדים לחקור את מי שנתן ייעוץ משפטי לבורר; והתמשכות הליכי הבוררות. המשיבים, מצידם, הגישו בקשה לאישור פסק הבורר.

3.בית המשפט (כב' השופט ב' אוקון) דחה את בקשת המבקש לביטול הפסק, והורה על אישורו, למעט תיקון שיעורה של הריבית הדולרית אשר נפסקה בגין חובו של המבקש. אשר לטענת החריגה מסמכות, קבע בית המשפט כי משהמשיך המבקש להתדיין בפני הבורר אף לאחר שלשיטתו חרג מסמכותו גם לאחר הוראת בית המשפט בעניין, וזאת ללא מחאה, מושתק הוא מלטעון לאחר פסק הבורר לבטלותו מחמת חוסר סמכות. בית המשפט דחה אף את הטענה ביחס לעריכת פרוטוקול בעת הביקור במקום הסכסוך, בקובעו כי בנסיבות העניין בהן התלוו לסיור המבקש ובא-כוחו, אין בכך בכדי לקפח את זכויותיהם. אף לגבי חקירת היועץ המשפטי, נקבע כי משהסכים המבקש למינויו של היועץ ולא מחה על מעורבותו השוטפת בהליכי הבוררות, מושתק הוא מלטעון כנגדה. כן נדחתה טענת המבקש לפיה שגה הבורר בקביעותיו לגבי היקף העבודה, שכן נקבע כי זוהי טענה בעלת אופי ערעורי, הנוגעת לקביעת ממצאי עובדה לאחר שמיעת ראיות.

4.מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט בהתעלמו מטענותיו לפיהן תוקף הסכם הבוררות פג לאור התמשכות ההליכים; ביחסו לו מצג של הסכמה לחריגת הבורר מסמכותו; וכן בדחיית טענתו באשר לקביעת הבורר ביחס להיקף העבודה. המבקש מלין אף על קביעות נוספות של הבורר באשר לאופן חישוב היקף העבודה, ועל עובדת ביקורו של הבורר במקום הסכסוך לאחר הגשת הסיכומים ומבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לכך, עובדה העולה, לטעמו, כדי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

5.דין הבקשה להידחות. בית המשפט יישם על נסיבות המקרה את ההלכה הכללית לפיה מושתק צד לבוררות לטעון לחוסר סמכותו של הבורר, מקום בו לא התנגד לפעילותו במהלך הבוררות, והצד השני הסתמך על כך (ראה, למשל: רע"א 4928/92 עזיז עזרא האג' ואח' נ' המועצה המקומית , פ"ד מז(5) 94, עמ' 101). טענותיו של המבקש ביחס להיקף העבודה ולאופן חישובה, אינן מסוג הטענות שבית משפט נזקק להן לצורך התערבות בפסק בורר. אשר לטענותיו ביחס לביקור הבורר במקום הסכסוך, הכרעת בית המשפט לפיה נוכחות המבקש ובא-כוחו במקום בזמן הסיור, מספיקה בנסיבות העניין לצורך הגנה על זכויותיו, אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בבית משפט זה בדרך של מתן רשות לערעור נוסף (רע"א 1129/00 שמואל כהן נ' Diamond Express Company , תק-על 2000(2), 246).

הבקשה נדחית, איפוא עימה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 28.8.06.