רע"א 9684/17 מרדכי דגני נ. רענן הלר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.11.2017 (ע"א 22231-03-17, סגן הנשיא י' כהן והשופטים ת' נאות-פרי ו - א' בולוס ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שנסב על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה מיום 19.1.2017 (ת"א 39962-02-14, השופט א' סלאמה ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בתביעה לפירוק שיתוף בשתי חלקות מקרקעין בחדרה (להלן: המקרקעין ). את התביעה הגישו המשיבים 8-1, רענן הלר ואחרים כנגד שאר בעלי הזכויות במקרקעין – המבקשים ובעלי דין נוספים שאינם צדדים לבקשה דנן. המבקשים, אשר טוענים לזכויות בחלקה נוספת הנמצאת בסמיכות למקרקעין (להלן: החלקה הסמוכה ), הגישו תביעה שכנגד ובה הם טענו כי נפלה טעות בעת רישום המקרקעין במסגרת הליך הסדר הקרקעות באזור, וכי הטעות האמורה הובילה לכך שלמקרקעין דנן יוחסו שטחים השייכים לחלקה הסמוכה. לפיכך, המבקשים טענו בתביעה שכנגד כי השטחים שיוחסו למקרקעין על חשבון החלקה הסמוכה אינם מושא לחלוקת הזכויות בעת פירוק השיתוף, ולחלופין טענו כי הם זכאים לפיצוי כספי בגין השטחים שבמחלוקת. עוד הם טענו

כי המשיבים עשו שימוש במקרקעין אשר בעבורו עליהם לשלם להם – הבעלים במשותף – דמי שימוש ראויים.

3.

המשיבים הגישו בקשות לסילוק על הסף של התביעה שכנגד. בית משפט השלום קיבל את הבקשות והורה על סילוק התביעה שכנגד על הסף, בקבעו כי הטעות שנפלה לכאורה ברישום המקרקעין התרחשה כבר במחצית הראשונה של המאה הקודמת והייתה ידועה מזה עשרות שנים, כך שעילת התביעה שכנגד התיישנה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המקרה דנן אינו נכנס בגדר החריג הקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ) אשר חל, בין השאר, על תביעה ותביעה שכנגד אם "נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות". בית משפט השלום הסביר בהקשר זה כי התביעה המקורית היא תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין לפי מצב הזכויות המשתקף במרשם, בעוד שהתביעה שכנגד מכוונת לחתור תחת האמור במרשם.

4.

המבקשים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם יש לסלק על הסף את התביעה שכנגד בכל הנוגע לטענות בדבר הטעות שנפלה ברישום המקרקעין, אך הוסיף כי בכל הקשור לתשלום של דמי שימוש ראויים במקרקעין יש להסתפק במחיקה בלבד.

5.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי בקשתם מעוררת שאלות שטרם נקבעה בהן הלכה על-ידי בית משפט זה. בתוך כך, טוענים המבקשים כי המקרה דנן מעורר שאלה בדבר "אפשרות תיקון המרשם לאחר הסדר [זכויות במקרקעין – ד' ב' א' ]... מקום בו נתבקש התיקון אגב העלאת הטענה לטעות ברישום במסגרת תביעה שכנגד", וכן את השאלה האם תביעה שכנגד להכרה בטעות ברישום המקרקעין ותביעה לפירוק שיתוף אותם המקרקעין הן באותו "נושא", כמובנו של מונח זה בסעיף 4 לחוק ההתיישנות.

6.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם היא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף ניסיונם של המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני, המקרה דנן נסב למעשה על טענות בדבר יישום שגוי של הדין. טענות מסוג זה אינן מצדיקות הענקת רשות ערעור. למעלה מן הצורך אוסיף, בזהירות המתבקשת, כי בנסיבות העניין אכן קיים קושי בהעלאת טענות הנוגעות לאירועים שהתרחשו לפני כ-90 שנה במסגרת תביעה שכנגד שהוגשה בהליך של פירוק שיתוף במקרקעין.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.