רע"א 9708/09 שלום גבר נ. קונטיננטל חברה לביטוח בע"מ

1.

המשיבה 2 (להלן: המשיבה ), היא עמילת מכס, שכרה את שירותיו של המבקש, הוא נהג מונית, על-מנת להעביר ציוד רפואי אל חברה אחרת שרכשה את הציוד (להלן: החברה ). הציוד הגיע ליעדו כשחלקו רטוב וניזוק. מבטחתה של החברה (היא המשיבה 1, ולהלן: המבטחת ) פיצתה אותה על הנזק, והגישה תביעה לשיפוי כלפי המשיבה וכלפי המבקש. המשיבה שלחה הודעת צד ג' למבקש. הצדדים הגיעו לפשרה חלקית, לפיה המשיבה תשלם למבטחת סכום מוסכם ובית משפט השלום, שבפניו התנהלו ההליכים, יכריע בהודעת צד ג' ששלחה המשיבה למבקש.

2.

בית משפט השלום קיבל את ההודעה לצד ג', וחייב את המבקש בשיפוי המשיבה בגין הסכום ששילמה למבטחת. בפסק-דינו נקבע כי הוכח שהציוד הרפואי הועבר לידי המבקש ואף הוכנס למונית כשהוא יבש וכי האופן שבו נרטב לא התברר. בית משפט השלום בחן בפרוטרוט את התנאים הקבועים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וקבע כי במקרה זה קמה תחולה לחזקת "הדבר מעיד על עצמו". עוד נקבע כי המבקש לא עמד בנטל שהועבר אליו ולא הוכיח כי לא גרם בהתרשלותו לנזק – וזאת משלא הציג גרסה כלשהי לגבי האופן שבו נרטב הציוד, ועדותו כללה סתירות שונות לגבי עניינים מהותיים. בית משפט השלום הוסיף ודן, מעבר לצורך, בשאלה אם עומדת למשיבה גם עילה חוזית כלפי המבקש. לעניין זה דחה בית משפט השלום את טענת המבקש כי הנזק נגרם עקב "כוח עליון", הוא מזג האוויר הסוער, משקבע כי זו לא הוכחה; כי היא סותרת את טענתו של המבקש כי נודע לו לראשונה על הנזק עם קבלת ההודעה לצד ג'; וכי היא נטענה בכלליות ומבלי לפרט הכיצד נסיבות ההירטבות מצביעות על "כוח עליון". בית משפט השלום דחה גם את הטענה כי יש לייחס למשיבה אשם תורם בשל כך שלא הזהירה את המבקש באופן מיוחד לגבי רגישות הציוד, שכן המבקש העביר בעבר ציוד עבור המשיבה וידע כי עיסוקה בתרופות.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק-דין זה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מצא כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום מעוגנים היטב בחומר הראיות, וכי מסקנותיו המשפטיות תואמות ממצאים אלה. לפיכך הערעור נדחה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. שורה של תקלות בבית-משפט השלום ובבית-משפט זה (אי-העלאת התיק לכתיבה לשופט בית-משפט השלום ואבדן התיק במזכירות בית-המשפט העליון) הביאה לדחייה בסיום ההתדיינות.

4.

המבקש מעלה טענות שונות בנוגע לחבותו, ובכלל זה טענות שזכרן לא בא בגדר פסק-הדין של הערכאות דלמטה. כך למשל הטענה כי היחסים החוזיים שבין הצדדים, על-פי אומד דעתם, לא חייבו כי המבקש יזהר באופן מיוחד מפני הרטבת הציוד; כי המשיבה הפרה את חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; וכי יסודות עוולת הרשלנות אינם מתקיימים בעניינו. המבקש טוען עוד כי לא היה מקום לדחות את טענתו בדבר "כוח עליון" וכי היה מקום לייחס למשיבה אשם תורם.

5.

ככל שעיינתי בטענות המבקש ובחומר שצורף לבקשה, לא מצאתי כי היא מעלה שאלה משפטית כללית או עקרונית, המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כידוע, מתן רשות ערעור, מקום בו עניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות, מוגבל למקרים שבהם חשיבותה של ההכרעה בשאלה משפטית כלשהי חורגת מעניינו של המקרה המסוים. לא מצאתי כי כך הדבר במקרה זה. קביעותיו של בית משפט השלום מבוססות על חומר הראיות שהונח לפניו ועל יישום ההלכות המשפטיות הנוגעות לעניין. לא למותר לציין, כי היעדרה של גרסה סדורה ומהימנה מטעם המבקש היא שהובילה במידה רבה למסקנות בעניינו. קל וחומר שהכרעתו של בית המשפטי המחוזי שלא להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום אינה מעוררת שאלה משפטית. ומעבר לנדרש: גם לגוף הדברים, קביעותיו העובדתיות של בית-משפט השלום מבוססות היטב והוא צדק במסקנותיו המשפטיות – כולן. הטענה של "כוח עליון" לא היה לה מקום בנסיבות העניין. מזג אוויר גשום, כשלעצמו, אינו "כוח עליון" בהיעדר נסיבות נוספות מתאימות.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.