רע"א 9716/08 פנינה שמואל נ. עו"ד ברוך חכים

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 16.10.08. בית המשפט דחה את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, אשר הוגשה נגד המשיב 1 (להלן – המשיב ) על ידי המבקשת.

2.

המשיב הינו עורך דין, אשר ייצג את המבקשת בהליך נגד המשיבים 5-2. פסק דין בהליך זה ניתן ביום 6.2.05. לאחר מתן פסק הדין, פתחה המבקשת באמצעות המשיב בהליך נגד המשיבות 2 ו-6 בו עתרה למינוי כונס נכסים לשם אכיפת שעבוד שנעשה בגדר אגרת חוב (להלן – ההליך ). ביום 8.3.07, הגישה המבקשת בקשה למנות את המשיב ככונס נכסים זמני לנכסי המשיבות 2 ו-6. המשיב אכן מונה לכונס נכסים זמני והופקדו בידו כ-8.3 מיליון ש"ח. ביום 2.10.07 ניתן פסק דין לפיו נדחתה הבקשה למינוי כונס קבוע לנכסי המשיבות 2 ו-6. ביום 31.10.07 נחתם הסכם פשרה בין המבקשת לבין המשיבים 6-2 (להלן – ההסכם ). המשיב חתם על ההסכם הן כבעל כוחה של המבקשת והן כנאמן. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. על פי ההסכם, היה על המשיב להעביר כספים למבקשת ולחלק מהמשיבים. לטענת המבקשת, הפר המשיב את חובת הנאמנות ופעל בניגוד להסכם כיוון שנמנע מהעברת חלק מהכספים. המבקשת, יחד עם חלק מהמשיבים, פנו מספר פעמים לבית המשפט שדן בהליך על מנת לאכוף את ההסכם. כך, ביקשה המבקשת לחייב את המשיב להעביר את הכספים שנותרו ברשותו. המשיב העביר את הכספים, כפי שנדרש, לכל המשיבים. לעומת זאת, לטענת המבקשת, הכספים המגיעים לה לא הועברו וזאת למרות שבית המשפט הורה על העברתם.

3.

ביום 2.1.08 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד המשיב (להלן – הבקשה ). בבקשה התבקש בית המשפט לזמן את המשיב ולאכוף עליו באמצעות קנס או מאסר ציות להחלטות בית המשפט. זאת, כדי להביאו לשלם למבקשת את הכספים המגיעים לה לפי החלטות בית המשפט. המשיב טען, כי ההסכם קבע במפורש שיש לו זכות לקזז את הכספים המגיעים לו מהמבקשת עבור הייצוג המשפטי שנתן לה. לפיכך, לטענתו, קיזז את הכספים והעביר את היתרה שהיה עליו להעביר. יצוין, כי המשיב הגיש תביעה אזרחית נגד המבקשת בה הוא טוען כי מגיע לו סכום גבוה יותר מן הסכום לגביו טען הוא טענת קיזוז. הבקשה לביזיון נדחתה ביום 16.10.08. בית המשפט קבע שהדרך המתאימה לבירור המחלוקת בין המבקשת למשיב אינה זו של בקשה לביזיון אלא בהליך אזרחי רגיל בערכאה המתאימה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

דין הבקשה להידחות. מן החומר עולה כי קיימת מחלוקת ממשית בין המבקשת למשיב בעניין הקיזוז. לא ניתן לומר כי טענותיו של המשיב הינן חסרות שחר על פניהן. במצב דברים כזה אין לאפשר שימוש באמצעים הדרסטיים הקיימים לפי פקודת ביזיון בית המשפט (השוו, רע"א 3888/04 שרביט נ' שרביט ,פ"ד נט(4) 49 (2004)). כפי שקבע בית משפט קמא, הדרך הנאותה לבירורו של הסכסוך שנתגלע בין המבקשת לבין המשיב הינה זו של הליך אזרחי רגיל. ואכן, המשיב נקט הליך כאמור. ייתכן, ואיני מביע דעה בעניין, שאותו הליך אינו אכסניה מתאימה לבירור טענתה של המבקשת. אם זו סברתה של המבקשת, פתוחה בפניה הדרך להגיש הליך אזרחי מצידה היא. ברור, שראוי כי המבקשת תשקול אם זו הדרך, שהרי אין טעם להרבות הליכים, אם ניתן לברר המחלוקת בגדר ההליך שהגיש המשיב. יתירה מזו, המחלוקת בין בעלי הדין הינה מחלוקת כספית, כאשר המבקשת טוענת כי המשיב לא שילם לה את כל המגיע לה. גם אם צודקת המבקשת והמשיב אכן חייב לה כספים, הרי הדרך הרגילה לאכיפה של חיוב כספי הינה באמצעות ההוצאה לפועל, ובמקרים מסוימים בהליכי פשיטת רגל (ראו ע"פ 221/88 פנחסי נ' חזקי , פ"ד מב(2) 722 (1988)). אפשר שבשל מעמדו המקורי של המשיב לעניין הכספים כבעל תפקיד שנתמנה על ידי בית המשפט, יכול בית המשפט לכפות עליו ביצוע התשלום גם ללא הליכי הוצאה לפועל. אולם, משנמצא לנו כאמור כי טענת הקיזוז יפה לה שתבורר בהליך אזרחי רגיל, חוזרים אנו לכך שהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט אינו מתאים במקרה דנא.

5.

הבקשה נדחית בלא שנדרשת תשובה.