רע"א 972/10 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 22501-08-09 מיום 28.12.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים ש' שטמר , ב' בר-זיו ו- י' וילנר בה נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה בתמ"ש 630-08 מיום 16.8.2009 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' גולדקורן

בה אושר כי המשיב 4 הינו הזוכה בהתמחרות שנערכה במסגרת הליכי פירוק שיתוף בנכס בנוגע לנכס שהיה בבעלות המבקש והמשיבים 2-1.

העובדות הצריכות לעניין

1.

ביום 20.5.2008 הורה בית המשפט לענייני משפחה על פירוק השיתוף בנכס שבבעלות המבקש והמשיבים 2-1 בדרך של מכירה וחלוקת התמורה בין הצדדים. הנכס הינו בית הוריהם המנוחים של המבקש והמשיבים 2-1, אשר כל אחד מהם ירש שליש מהזכויות בו. ביום 18.2.2009 מונה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, המשיב 3 ככונס הנכסים למכירת הנכס.

2.

ביום 5.4.2009 ניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסיקתא בה הוסמך כונס הנכסים:

"לקבל הצעות רכישה ממציעים לרבות מהצדדים לתיק זה (שדינם יהיה כדין כל מציע), לבצע התמחרות בין המציעים, ולאפשר לתובעים ולנתבע, לרכוש את חלקו של האחר, כאשר המחיר הקובע לא יפחת משווי ההצעה הטובה ביותר מבחינת סכומה ותנאיה, כפי שתקבע בהתמחרות עם המציעים/ צדדי ג'" (ראו: סעיף ה' לפסיקתא).

3.

ביום 5.5.2009 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה ובה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על ביטול מודעת כונס הנכסים שפורסמה ולעכב זמנית את ההליכים עקב חריגה מסמכות של כונס הנכסים.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בהתאם לקבוע בסעיף 8 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 לבית המשפט סמכות לנהוג בגמישות דיונית לצורך עשיית צדק. במקרה דנן, פסקה כבוד השופטת ה' גולדקורן כי לטעמה משפט צדק הינו "מתן אפשרות לבעלים הנוספים של הנכס לממש את הנכס בתמורה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבורו, תוך שמירת זכותו של הנתבע להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע על ידי צד ג'".

4.

לאחר ההחלטה דנן התכתבו כונס הנכסים, המבקש והמשיבים 2-1 באמצעות הדואר האלקטרוני, כמתואר בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.8.2009. במסגרת התכתובות הדגיש כונס הנכסים מספר פעמים כי אין למבקש ולמשיבים 2-1 זכות אוטומטית להשתתף בהתמחרות, אלא אך ורק אם יגישו הצעה, מלווה בשיק בנקאי או ערבות בהתאם למודעה שפורסמה בעניין. כמו כן, ציין כונס הנכסים ביום 30.4.2009 כי המועד האחרון להגשת הצעות לרכישת הבית הינו ביום 6.5.2009. ביום 5.5.2009, יום לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, שב כונס הנכסים וכתב למבקש כי אם לא יגיש את ההצעה לא יוזמן להתמחרות.

5.

ביום 6.5.2009 המועד האחרון להגשת ההצעות, כאמור, לא הגיש המבקש הצעה וממילא גם לא הפקיד ערבות בנקאית.

6.

ביום 7.5.2009, יום לאחר שפקע המועד האחרון להגשת ההצעות, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה ליתן הוראות לכונס הנכסים לשמור על זכותו בהתמחרות על הנכס והשוואת המחיר הגבוה שיוצע על ידי צד ג'.

7.

ביום 10.5.2009 הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה הודעה מטעם כונס הנכסים בדבר ביצוע התמחרות בין המציעים וקביעת הזוכה בהתמחרות (במאמר מוסגר יוער, כי ההצעה הזוכה היתה גבוהה מהערכת שווי הנכס על ידי שמאי).

8.

באותו היום, בטרם הובאה לידיעת בית המשפט לענייני משפחה הודעת כונס הנכסים בדבר השלמת ההתמחרות, ניתנה החלטה בבקשתו של המבקש מיום 7.5.2009. באותה החלטה נקבע:

"הנתבע יהיה רשאי להשתתף בהתמחרות בכפוף לכך שתופקד על ידו עד יום 14/5/09 בשעה 16:00 ערבות בנקאית בהתאם לתנאי הצעת המכר שפירסם כונס הנכסים, בשיעור 5% מסכום ההצעה הגבוהה ביותר שהוצעה, העומדת, בהתאם לדיווח כונס הנכסים שהוגש לתיק, על סך של 950,000 ₪. במידה והנתבע לא יעשה כן, לא יוכל להשתתף בהתמחרות, ["ולא", לגישת בית המשפט המחוזי הושמטה המילה, ולכך אשוב עוד בהמשך – י.ד.] ויהיה רשאי להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע בהתמחרות לאחר שתסתיים".

9.

בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, נשוא הבקשה הנוכחית, מיום 16.8.2009, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי החלטתו מיום 10.5.2009 "עומדת כיום בסתירה לפסיקתא מיום 5.4.2009 ועניינה של החלטה זו היא בהבאת הסתירה על פתרונה".

החלטת בית המשפט לענייני משפחה

10.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין ולפיכך לערכאה שנתנה את ההחלטה סמכות לשוב ולדון בה ואף לשנותה כאשר נסיבות חדשות התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית. עוד נקבע, כי גם במקום בו לא חל שינוי בנסיבות לערכאה שנתנה את החלטת הביניים סמכות לשנותה, אולם הדבר יעשה במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי שיקול נוסף אשר ראוי להתחשב בו, הוא הרצון להגן על זוכה אשר ביקש לרכוש את הזכויות בממכר בתום לב.

11.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבקשה שהוגשה ביום 7.5.2009 היתה בבחינת "עמידה על זכות דיונית שלא בתום לב" וזאת מאחר וכונס הנכסים הבהיר למבקש את תנאי הכינוס, לרבות סוגיית הערבות וההשתתפות בהתמחרות. ואולם, נקבע כי המבקש בחר לעשות דין לעצמו והדבר הוביל "לתקלה נשוא החלטה זו". לפיכך, נקבע כי לנוכח העובדה שבמועד מתן ההחלטה (ביום 10.5.2009) טרם עמדה לנגד עיני בית המשפט לענייני משפחה הודעת כונס הנכסים בדבר השלמת ההתמחרות, ובהתחשב בכך שהמבקש לא היה זכאי להגיש הצעה לרכישת הנכס, שכן הוא נמנע מלהגיש הצעה מלווה בערבות בנקאית והחמיץ את המועד להגשת ההצעה ולאור הסתמכותם של צדדים שלישיים, נפלה טעות בהחלטה מיום 10.5.2009 ומשכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה על ביטולה ועל אישור המשיב 4 כזוכה בהתמחרות.

12.

על החלטת בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

13.

בית המשפט המחוזי קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת כי לא ניתן היה להבין מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 5.4.2009, שגם על המבקש והמשיבים 1-2, קרי היורשים של הנכס, להגיש הצעות באותם התנאים של יתר המציעים, במידה והם מבקשים להשתתף בהתמחרות. זאת ועוד, על היורשים, קבע בית המשפט המחוזי, הוטלה הגבלה לפיה הם יוכלו לרכוש את הנכס בלא פחות מהמחיר הגבוה שיוצע. נקבע, כי התמחרות לפיה יש זכות לצד חיצוני להתמחרות, לאחר שזו הסתיימה,

להציע הצעה במחיר גבוה יותר, אינה הוגנת. מצד שני, שמירת זכותו של היורש להשוות להצעה הגבוהה ביותר במהלך ההתמחרות כשהוא נוכח בה, הינה הוגנת, שכן עדיין פתוחה הדרך למתחרה להציע הצעה גבוהה יותר ובכך גם לקדם את מטרת ההתמחרות שהיא מקסום רווחים. בעניין זה ציין בית המשפט המחוזי כי המשיבים 2-1, שני היורשים הנוספים כאמור, הציעו הצעה והפקידו ערבות ואף השתתפו בהתמחרות ונסוגו ממנה כאשר המחירים שהוצעו היו גבוהים מדי ולא איפשרו להם להמשיך.

14.

בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי בהחלטתו הנוספת של בית המשפט לענייני משפחה מיום 5.5.2009, בבקשתו של המבקש לפסול את הפרסום לציבור בדבר ההתמחרות ולעכב זמנית את ההליכים, אין ולו רמז לכך שבית המשפט לענייני משפחה חזר בו מההחלטה הראשונה מיום 5.4.2009 ושהיורשים זכאים שלא להשתתף בהתמחרות ואין בהחלטה פטור מהחובה להגיש הצעות לפני ההתמחרות. על כך יש להוסיף, לגישת בית המשפט המחוזי, את העובדה שכונס הנכסים חזר והודיע למבקש כי עליו להשתתף בהתמחרות מבלי לפגוע בזכותו להשוות להצעה הגבוהה ביותר.

15.

עוד נקבע, כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.5.2009, עליה מסתמך המבקש, כלל אינה רלבנטית שכן היא ניתנה לאחר תום המועד להגשת ההצעות ולאחר ההתמחרות. באותה החלטה נכתב כאמור בסיפא: "ויהיה רשאי להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע בהתמחרות לאחר שתסתיים". בית המשפט המחוזי העיר כי על פי לשונה של ההחלטה כולה, נראה שהושמטה עקב טעות סופר או השמטה מקרית המילה "לא" לפני המילה "ויהיה", שאחרת אין לכתוּב בהחלטה כל היגיון. מדוע שהמבקש ישתתף בהתמחרות ויפקיד ערבות אם ממילא גם מבלי לעשות כן הוא רשאי לרכוש את הנכס במחיר הזוכה?

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אינו סבור כי ניתן היה להבין מן ההחלטה שמותר למבקש להציע הצעתו לאחר שההתמחרות הסתיימה. בכל מקרה, נקבע כי החלטה זו ניתנה כאמור לאחר שעבר המועד להגיש הצעות לביצוע ההתמחרות והמבקש אינו יכול לטעון כי הסתמך על ההחלטה כאשר לא ציית לשתי ההחלטות הקודמות של בית המשפט לענייני משפחה. מעבר לכך, נקבע כי גם אם מדובר בחוסר הבנה של המבקש בתום לב, הרי שלא הבנתו הסובייקטיבית של מי מהצדדים את תנאי ההתמחרות היא הקובעת, אלא הפירוש האובייקטיבי של תנאי ההצעה. בעניין זה אף נקבע, כי בנסיבות המקרה לא ניתן לקבל את גרסתו של המבקש כי פעל בתום לב. נקבע, כי פעולה בתום לב היתה לא רק לפנות לפני ביצוע ההתמחרות לבית המשפט על מנת לקבל הבהרה באשר לחובתו להציע הצעות ולהשתתף בהתמחרות, אלא אף להודיע לבית המשפט על הדחיפות במתן החלטה ובמידה ולא התקבלה החלטה לפני ההתמחרות – לשם הזהירות היה עליו להגיש את ההצעה ולהפקיד את הערבות כנדרש.

16.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש לפיה בדיני ההוצאה לפועל מותר לחייב לפדות את הנכס הממושכן תמורת המחיר הגבוה ביותר שהוצע עבורו. נקבע, כי אין דינו של חייב בהוצאה לפועל שנכסיו עומדים למכירה בשל חוב, כדין מי שמבקש לרכוש את הנכס ולו גם בשל זכות בחלק ממנו.

17.

בנסיבות אלה, נקבע כי יש מקום להעדיף את האינטרס של הזוכה התמים בהתמחרות שנערכה כדין.

18.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

19.

המבקש טוען כי בקשת רשות הערעור מעלה שתי סוגיות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית: הסוגיה הראשונה עניינה בטענת המבקש לפיה יש לקבוע כי במקרה של פירוק שיתוף במקרקעין בדרך של מכירה, זכותו של בעל הזכות לרכוש את מלוא הזכויות בנכס, על מנת להגן על זכות הקניין שלו, וזכות זו אינה צריכה להיות קשורה בהשתתפות במכרז או בהתמחרות. בעניין זה עותר המבקש כי ייקבע כי יש להשוות בין מעמדו של בעל נכס בפירוק שיתוף למעמד של חייב בדיני ההוצאה לפועל בהליך מימוש דירת המגורים. המבקש טוען כי לאור מעמדה של זכות הקניין כזכות חוקתית יש לפרש את הוראת סעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: חוק המקרקעין ) ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: חוק היסוד ). סעיף 40 לחוק המקרקעין העוסק בפירוק שיתוף בדרך של מכירה לא קובע פרטים כלשהם לגבי אופן ביצועה ולטענת המבקש יש לפרש את הסעיף בהתאם לדרך שבה מבוצעת מכירה של דירת מגורים בהוצאה לפועל, המאפשרת לחייב לפדות את קניינו כל עוד לא ניתן אישור ראש ההוצאה לפועל למכירת הדירה לצד שלישי. המבקש טוען כי סעיף 11 לחוק היסוד מחייב את כל רשויות השלטון לכבד את הזכויות שלפי החוק, ונטען כי בית המשפט לענייני משפחה לא פעל בהתאם לסעיף 8 לחוק היסוד ולא בדק האם הפגיעה הינה "במידה שאינה עולה על הנדרש".

20.

המבקש מוסיף ומבקש ללמוד מהקבוע בסעיף 100 לחוק המקרקעין שעניינו במקרקעין שהם משק חקלאי ובו נקבע כי כאשר המקרקעין עברו בירושה, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות קדימה. נטען, כי במקרה דנן השיתוף בבית ההורים הוא כתוצאה מצו ירושה ולפיכך לאור הוראת סעיף 3 לחוק היסוד, יש להרחיב את זכות הקדימה שניתנה ליורשים גם כאשר המקרקעין הנידונים אינם מהווים משק חקלאי.

21.

הסוגיה המשפטית השנייה, שלטענת המבקש מתעוררת בענייננו הינה קביעת מתווה עקרוני לאפשרות ביטול החלטה על ידי בית המשפט מפאת טעות סופר או השמטה או עקב חזרה מדעתו הקודמת. המבקש טוען כי נוסח החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.5.2009 ברור ולא היה מקום לשנותה. נטען, כי הטעם היחיד אשר עמד בפני בית המשפט לענייני משפחה, כנימוק לדחיית בקשתו לממש את זכותו לרכוש את הנכס, היה כי ההחלטה מיום 10.5.2009 ניתנה באותו יום בו התקיימה ההתמחרות. המבקש טוען כי בעניין זה האשם רובץ על כתפי כונס הנכסים וזאת משני טעמים: האחד, כי כונס הנכסים לא גילה למשתתפים כי המבקש מעוניין ברכישת הנכס וכי הוא סבור כי בידיו זכות לפדות את הנכס לפי המחיר שייקבע במסגרת ההתמחרות וזאת מכוח החלטות קודמות של בית המשפט לענייני משפחה; השני, נטען כי כונס הנכסים בחר להתעלם מבקשת המבקש מיום 7.5.2009 במסגרתה ביקש מבית המשפט לענייני משפחה ליתן הוראות בדבר זכותו לפדות את הנכס. לטענת המבקש, כונס הנכסים החליט "לבצע 'מחטף' ולקיים את ההתמחרות במועדה, ככל הנראה על מנת להעמיד את ביהמ"ש בפני תחילתו של 'מעשה עשוי'".

22.

המבקש טוען כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.5.2009 שימשה "בסיס עיקרי" לערעורו מאחר ולטענתו באותה החלטה הוענקה לו הזכות (אשר לגישתו היתה קיימת גם מכוח החלטותיו הקודמות של בית המשפט לענייני משפחה) לפדות את בית ההורים באמצעות השוואה להצעה הגבוהה ביותר שתתקבל במסגרת ההתמחרות. בנסיבות אלה, נטען כי מן הראוי היה כי בית המשפט לענייני משפחה ייתן למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו ולא יבטל את אשר קבע בהחלטותיו הקודמות. התנהלות זו, כך נטען, פוגעת בכללי הצדק הטבעי. לפיכך, עותר המבקש כי יקבע כלל ונוהג מסודר, שבהתאם אליו יהיה בית המשפט רשאי לבטל החלטות קודמות שלו, דהיינו, רק לאחר שהעמיד את הצדדים על כוונתו זו ונתן להם זכות לטעון בעניין.

דיון והכרעה

23.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. הלכה היא כי המקרים בהם ייעתר בית משפט זה לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" הינם נדירים והם מוגבלים בעיקר לאותם מקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות חוקתית או מקום בו קיימות החלטות סותרות אשר ערכאת הערעור טרם פסקה בהן, או במקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. במקרה שלפניי, על אף ניסיונו של המבקש לעטות את הבקשה באצטלה של שאלות משפטית בעלות אופי וחשיבות ציבורית הטעונות הכרעה של בית משפט זה, לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים. בסופו של יום, מדובר במחלוקת הנוגעת לצדדים הישירים לסכסוך ובשאלה האם עמד המבקש בתנאים שנקבעו בהתייחס לדרך מכירת הנכס נשוא הבקשה.

24.

לא מצאתי מקום לדון בטענותיו של המבקש בעניין השוואת כללי מכירת נכס במסגרת פירוק שיתוף במקרקעין לאלו החלים במקרה של מכירת דירת מגורים, או כי יש להרחיב את הקבוע בסעיף 100 לחוק המקרקעין גם לגבי מקרקעין שאינם בגדר משק חקלאי. באין הוראה חוקית, ונדמה שגם המבקש מסכים לכך (ראו למשל: סעיף 30, 41-40 לבקשה וסעיף 6(א) לבקשה לעיכוב ביצוע), לא ניתן לקבל את פרשנותו של המבקש. בעניין זה אבקש להעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה דווקא נועדה להגן על זכות הקניין הן של המבקש והן של הבעלים הנוספים של הנכס ומקובלת עלי קביעתו (בהחלטה מיום 5.5.2009) לפיה יש להתחשב גם בזכותם הקניינית של הבעלים הנוספים של הנכס לממש את הנכס בתמורה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבורו. החלטת בית המשפט לענייני משפחה מאזנת בין זכות הקניין של הבעלים הנוספים של הנכס ורצונם למכור את הנכס בתמורה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבורו, לבין זכותו הקניינית של המבקש לשמור על הנכס, וזאת על ידי השוואת מחיר הנכס להצעה הגבוהה ביותר, אולם במסגרת ההתמחרות. במסגרת ההתמחרות, שכן יש להתחשב גם בצפיות המשתתפים בהתמחרות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. ויודגש, לו היה מתאפשר למבקש להציע הצעתו לאחר סיום ההתמחרות, מבלי לקחת חלק בהתמחרות עצמה, ייתכן וההצעה שהיתה מתקבלת, קרי הצעת המבקש, לא היתה ההצעה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבור הנכס, זאת בניגוד למצב בו המבקש היה משתתף בהתמחרות ומציע את הצעתו ובכך היתה מתאפשרת ליתר המציעים האפשרות להעלות את גובה הצעתם.

25.

גם טענותיו של המבקש בסוגיה השנייה דינן להידחות. לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה נשוא הבקשה, או בפסק הדין בערעור, ולא מצאתי שנגרם למבקש עיוות דין, בין אם נפלה טעות סופר בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.5.2009 (וסבור אני שטעות סופר אכן התרחשה, למקרא ההחלטה כולה ולאור ההחלטות הקודמות של בית המשפט לענייני משפחה) ובין אם לאו.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי ההחלטה מיום 10.5.2009 עליה המבקש מסתמך ניתנה לאחר שפקע המועד להגשת ההצעות ולכן אין לקבל טענה לפיה החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.8.2009 פוגעת בכללי הצדק. כפי שנקבע, נסיבות העניין מלמדות כי המבקש ידע כי עליו להגיש הצעה במועד ולצרף לה ערבות. כך עולה מהחלטות בית המשפט לענייני משפחה והתכתובות עם כונס הנכסים והכל כפי שפורט בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעניין זה אבקש להתייחס לטענותיו של המבקש בבקשה, לפיהן נפל דופי בהתנהגותו של כונס הנכסים. יש לדחות את הטענה לפיה היה על כונס הנכסים לגלות למשתתפים כי המבקש מעוניין לרכוש את הנכס. אין מחלוקת כי עד למועד האחרון שנקבע להצעת הצעות לא הציע המבקש הצעה וממילא לא הפקיד ערבות. במצב זה לא היתה מוטלת כל חובה על כונס הנכסים.

כפי שציינתי מקובלות עלי קביעותיהם של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה לפיהן מההחלטות שניתנו עובר להתמחרות הובהר כי ככל שהיורשים מבקשים להשתתף בהתמחרות עליהם להגיש הצעה במועד בליווי ערבות בנקאית (והמשיבים 2-1 עשו כן, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי). טענתו של המבקש לפיה כונס הנכסים ביצע "מחטף" בקיום ההתמחרות במועדה עדיף היה שלא היתה נטענת על ידי המבקש שלא עמד בתנאי ההתמחרות ואף לא טרח לציין בבקשתו מיום 7.5.2009 על כך שעבר המועד להצעת הצעות ושנקבע מועד להתמחרות.

בסופו של יום, עלינו לזכור כי הזוכה בהתמחרות הינו צד שנהג בתום לב ובהתאם לתנאים שנקבעו על ידי כונס הנכסים, בעוד שהמבקש לא קיים אחר התנאים הנדרשים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ולו לשם הזהירות.

26.

סוף דבר: הבקשה נדחית וממילא נדחית עימה הבקשה לעיכוב ביצוע. עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 28.2.2010 מבוטל.

27.

בנסיבות העניין משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.