רע"א 9726/04 צחר חברה לבניה ופיתוח בעמ נ. ראובן כהן

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא מ' בן דוד והשופטים נ' ממן וא' אברהם) מיום 9.9.04 בע"א 1123/04, בו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית שמונה (השופטת ב' סמסון) מיום 12.2.04 בה"פ 105/00.

2.אלו העובדות הנחוצות לענייננו. המבקשת היא חברה קבלנית אשר בנתה יחידות דיור בקרית שמונה. ביום 12.2.97 נערך הסכם (להלן: ההסכם ) בין המבקשת למשיב. לפי ההסכם התחייבה המבקשת לבנות דירה, למסור למשיב את החזקה בדירה, ולהעביר את זכויותיה בה על שמו של המשיב. המשיב מצדו התחייב בתמורה הקבועה בהסכם. השלמת התמורה היתה אמורה להתבצע עובר למסירת ההחזקה בדירה. כן נקבע, בהתאם לדרישות סעיף 2(1) לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) תשל"ה-1974, כי המבקשת תמסור בידי המשיב ערבויות בנקאיות להבטחת תשלומיו של המשיב (להלן: הערבויות ). המשיב התחייב להחזיר למבקשת את הערבויות במעמד מסירת ההחזקה בדירה (סעיף 13.2.ב. להסכם).

3.ביום 4.3.99 קיבל המשיב הודעה מהמבקשת כי הדירה מוכנה למסירה, אך התעוררה מחלוקת בינו לבין המבקשת בשאלה אם נותר סכום כסף שעל המשיב לשלם להשלמת התמורה. כמו כן התגלעה מחלוקת בשאלה אם בנסיבות העניין, בטרם נרשמו זכויות החכירה על שמו של המשיב, חייב הוא להשיב את הערבויות לידי המבקשת בטרם מסירת דירה.

4.על רקע מחלוקות אלו פנה המשיב ביום 23.1.00 לבית המשפט השלום בקרית שמונה בה"פ 105/00 הנ"ל, בה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא מילא אחר כל התחייבויותיו כלפי המבקשת, כי הוא אינו חייב להחזיר את הערבויות וכי קמה לו זכות לקבל לידיו את החזקה בדירה. ביום 12.2.04 דחה בית משפט השלום את בקשתו של המשיב, בקובעו שהמשיב "לא מילא אחר כל התחייבויותיו כלפי המשיבה (המבקשת בפנינו, הערה שלי, ע.א.), הן לאור סירובו להחזיר הערבויות, והן לאור אי תשלום מלוא התמורה".

5.על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המשיב ערעור לבית משפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב בקובעו: "הערעור מתקבל ונקבע בזאת כי על המשיבה (המבקשת בפנינו, הערה שלי - ע.א.) היה למסור החזקה בדירה לידי המערער (המשיב, הערה שלי - ע.א.) ביום 30/3/99 וזאת מבלי שהוא מצידו חייב היה להחזיר לידיה, כנגד קבלת החזקה בדירה, את כתבי הערבויות. עוד נקבע בזאת שאי תשלום היתרה על ידי המערער, בנסיבות שהובררו, לא היווה מעשה הפרת חוזה מצידו".

6.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו. שתי טענות מרכזיות טוענת המבקשת, ושתיהן בעניין החוב הכספי של המשיב. ראשית, לטענתה, שגה בית המשפט כאשר קבע ממצא עובדתי בנוגע לגובה הסכום בו חייב המשיב, וזאת על אף שבית המשפט השלום נמנע מלהכריע בעניין; טענה שניה היא כי שגה בית משפט המחוזי כאשר קבע שאי תשלום חוב זה לא הצדיק אי מסירת הדירה על ידי המבקשת לידיו של המשיב, ובניגוד לכאורה לאמור בהסכם.

7.באשר לטענה הראשונה, יש לציין שבית המשפט המחוזי התייחס לגובה החוב אך לצורך הדיון בשאלה אם אכן זכאי היה המשיב לקבל את הדירה, וקבע במפורש שאין הוא בא להכריע במחלוקת כספית.

בעניין הטענה השנייה אותה מעלה המבקשת, כפי שבית המשפט המחוזי קבע, הכרעתו נשענת על הנסיבות שהובררו בפניו. נמצא אפוא שבקשת ערעור זו מכוונת בעיקרה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט ועל הדרך בה יושם הדין על ידו, ולא מתעוררת בה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בפנינו והמצדיקה קבלת בקשת רשות ערעור (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). מכאן שדין בקשה זו להדחות.

8.המבקשת זנחה בבקשתה את טענתה לפיה היא זכאית לדרוש את השבת הערבויות עוד בטרם נרשמות הזכויות בדירה על שמו של הרוכש. סוגיה זו עמדה, לפי בית המשפט המחוזי, ביסוד המחלוקת בין הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע שהנוהג לדרוש כי הערבויות יופקדו בידי הבנק הערב כתנאי למסירת החזקה אינו מתיישב עם הוראות החוק. שאלת חוקיותו של נוהג זה, המקובל לכאורה אצל המבקשת, ואולי אף אצל חברות קבלניות אחרות, לא התעוררה בפנינו, ונידרש לכשתתעורר.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.