פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
9744/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
יהונתן אלה חברה לבניין בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
טובי חברה לעבודות בניה בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א.
3136/01 (בש"א 2517/02) מיום 28.10.2002 שניתנה על ידי כבוד השופט יהונתן
עדיאל
בשם המבקשת: עו"ד אלי
יוגב, עו"ד אלי מימון
בשם המשיבה: עו"ד צבי
גולנזר
החלטה
המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת, בבית המשפט המחוזי בירושלים. המבקשת הגישה כתב הגנה, וכן כתב תביעה שכנגד. משלא הוגש כתב הגנה לתביעה שכנגד, ניתן – לבקשת המבקשת – פסק-דין בהיעדר הגנה. המשיבה אחרה בהגשת בקשה לביטול פסק-הדין, ועל כן עתרה למתן הארכת מועד. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' עדיאל) נעתר לבקשה, אף כי לא ראה בטענת המשיבה, כי התיק עוכב אצל מספר עורכי דין, משום "טעם מיוחד" להארכת מועד. בית המשפט ראה "טעם מיוחד" בטענה, כי בין הצדדים סוכם כי המשיבה לא תגיש, בשלב זה, כתב הגנה, והמבקשת לא תפעל לקבלת פסק-דין בהעדר הגנה. טענה זו נסמכה בתצהיר של בא-כוח המשיבה, כאשר המבקשת – שאמנם הכחישה דבר קיומה של הסכמה כזו – לא ביססה עמדתה בתצהיר. בית המשפט גם לא נעתר לבקשתה החלופית של המבקשת, כי אם לא יאות בית המשפט לדחות את הבקשה להארכת מועד על הסף, יתאפשר לה לחקור את המצהירים מטעם המשיבה.
כנגד החלטה זו מופנית הבקשה. לטענת המבקשת, לא היה בהסכמה הנטענת בין הצדדים, כי לא יוגש כתב הגנה ולא יתבקש פסק-דין בהיעדר הגנה, כדי לשמש "טעם מיוחד" להארכת מועד. אף המשיבה – כך טוענת המבקשת – לא סמכה את הבקשה להארכת מועד על הסכמה נטענת זו. לחלופין טוענת המבקשת כי מן הדין היה להתיר לה לחקור את המצהירים מטעם המשיבה.
המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט המחוזי.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל בחלקו.
אכן, הטענה בדבר הסכמה בין באי-כוח הצדדים, כי המשיבה לא תגיש כתב הגנה ואילו המבקשת, מצדה, לא תגיש בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, יכול לשמש בסיס לבקשה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה, אך אין בו בדרך כלל משום טעם, ולא כל שכן "טעם מיוחד", להארכת מועד. שהרי, הסכמה זו כלל איננה רלבנטית לשאלת מועד הגשת הבקשה לביטול פסק-דין. יחד עם זאת יתכן ובית המשפט קמא סבר שהיה בהסכמה זו גם כדי להשפיע על המחדל שבאי הגשת בקשה להארכת מועד.
בנסיבות אלה לא הייתי מתערב בהחלטה לגופה. עם זאת היה מקום, במקרה זה, לחייב את המשיבה בהוצאות בשל מחדליה. החלטתו של בית המשפט המחוזי תתוקן באופן שהמשיבה תחויב בהוצאות בסך 10,000 ש"ח נכון ליום ההחלטה.
הערעור מתקבל, אפוא, לעניין ההוצאות בלבד. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, כ"ז בטבת תשס"ג (1.1.2003).
ש ו פ ט