רע"א 9752/11 אריאלה פינטו נ. עו"ד ראובן שרגיל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ר 49661-05-11 (כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ), בגדרו הפחית בית המשפט מסכום התשלומים שנקבע למבקשת בהחלטת רשמת בית המשפט המחוזי בפש"ר 27331-01-11 (כב' השופטת ר' פוקס ).

2.

ביום 1.3.2011 ניתן למבקשת צו כינוס נכסים על פי בקשתה, אשר קבע כי המבקשת תשלם לכונס הנכסים הרשמי סך של 5,000 ₪ מדי חודש לטובת נושיה. סכום זה הופחת ל-4000 ₪ בהחלטה מיום 12.4.2011 (כב' השופטת ר' פוקס בתפקידה כרשמת ). בעקבות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו, הופחת הסכום בשנית לסך של 2,000 ₪ עד לחודש פברואר 2012, כאשר נקבע כי החל מחודש מרץ 2012 יחזור הסכום לעמוד על סך של 4,000 ₪, אלא אם כן תתקבל החלטה אחרת במסגרת תיק פשיטת הרגל. מכאן הערעור שלפני.

3.

לטענת המבקשת שגה בית המשפט המחוזי עת הפחית את התשלום באופן חלקי ולזמן קצוב בלבד. נטען כי קביעת הסכום של 4,000 ₪ נעשתה בלא מתן נימוקים ראויים, וכי הוא מחמיר ביחס למקרים דומים. נטען כי בפועל, בעלה של המבקשת הוא הנושא בנטל תשלומיו של התא המשפחתי, והשתת תשלום כה גבוה על המבקשת משמעותו פגיעה דווקא בבן זוגה, שאין לו קשר עם חובותיה.

4.

בבקשתה, מתארת המבקשת את קשייה הכלכליים, את סך הכנסותיה של משפחתה, את הוצאותיה ההכרחיות ואת הקושי הכלכלי הנלווה למצבה הנוכחי. אכן עולה כי נסיבותיה האישיות אינן קלות. אולם, בית המשפט המחוזי הכיר בקושי הקיים למבקשת כאשר בשתי הזדמנויות הפחית את סכומי התשלום, תוך קביעה כי בהתאם לנדרש יובא הדבר לדיון נוסף בתיק פשיטת הרגל. לאמור – בית המשפט המחוזי הורה על מתווה של "שמירת האצבע על הדופק". החלטתו משכללת בתוכה שיעורים שונים בתקופות שונות. גישה זו ראויה בעיני ושומרת על האינטרסים של כל הנוגעים בדבר. על רקע זה יוזכר כי בתיק דנא עסקינן למעשה בגלגול רביעי של ההליכים, על המשמעות הנובעת מכך.

5.

ממכלול הנסיבות ובחינת התיק עולה כי לא נפלה כל טעות בהכרעת בית המשפט המחוזי. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בהיעדר תגובה, אין צו להוצאות.