רע"א 979/10 כספי תעופה בע"מ נ. jsc aerosavit airlines

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגן הנשיאה י' זפט), אשר דחה את בקשת המבקשת למתן סעד זמני.

2.

המבקשת היא סוכנות נסיעות. המשיבות הן חברות תעופה אוקראיניות. לטענת המבקשת, שלא הוכחשה, המשיבה 2 (להלן - Donbasaero ) היא חברה הנמצאת בשליטתה המלאה של המשיבה 1 (להלן - Aerosavit ). בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת נכרת בין המבקשת לבין Aerosavit הסכם General Sales Agent (להלן - הסכם ה- G.S.A ). על פי ההסכם, משמשת המבקשת כנציגה בלעדית של Aerosavit

בישראל ואחראית, בין היתר, על שיווקם, הפצתם ומכירתם של כרטיסי הטיסה שלה. סעיף 10 להסכם ה- G.S.A קובע, כי יחול על ההסכם הדין האנגלי וסמכות השיפוט של אנגליה. עוד נקבע בסעיף, כי מחלוקות בכל עניין הנוגע להסכם או לפרשנותו יוכרעו על ידי בורר יחיד שימונה על ידי ה-" Chamber of Commerce " בלונדון. יוער, כי בעל השליטה ומנהלה של המבקשת מילא בעבר תפקידי ניהול בכירים בחברת Aerosavit , כולל בתקופה בה נחתם הסכם ה- G.S.A . במהלך השנים הוארך הסכם ה- G.S.A

מספר פעמים, תוך שהוכנסו בו תיקונים מסוימים. לאחר ההארכה האחרונה, עתיד הסכם ה- G.S.A להסתיים בסוף שנת 2014. לטענת המבקשת, לאחרונה החלה Aerosavit

להעביר ל- Donbasaero

את החלק הארי של טיסות שהיו רשומות על שמה בקו תל אביב-קייב. בשלב הנוכחי, כך נטען, העבירה Aerosavit

ל- Donbasaero חמש מתוך שש הטיסות השבועיות אותן נהגה להפעיל בעונה זו. לגבי עונת הקיץ הסכימו המשיבות, כי Aerosavit תפעיל חמש טיסות שבועיות ואילו Donbasaero

תפעיל שמונה טיסות. לטענת המבקשת, המהלך של העברת טיסות בא לעולם בשל רצונה של Aerosavit לחסוך את העמלות אותן עליה לשלם למבקשת על פי הסכם ה- G.S.A . זאת, לאחר שהמבקשת נענתה באופן חלקי בלבד לבקשתה של Aerosavit

להפחית את סכום העמלות. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה למתן סעד הצהרתי ולצידה בקשה לצו מניעה זמני. בבקשה לצו מניעה זמני התבקש בית המשפט, בין היתר, לאסור על Aerosavit

להעביר ל- Donbasaero

טיסות בקו אוקראינה-ישראל. ביום 28.1.10 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה י' זפט) את הבקשה לסעד זמני. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.

כאמור, על פי הסכם ה- G.S.A אמורים סכסוכים בין הצדדים להתברר בהליך בוררות בלונדון. כמו כן, קיבלו הצדדים על עצמם את הדין ואת סמכות השיפוט האנגלית. למרות זאת, הוגשו התביעה והבקשה לסעד זמני לבית משפט בישראל. מעיון בכתבי בי הדין שהוגשו לערכאה הראשונה עולה, כי לטענתה של המבקשת סירבה Aerosavit למינוי בורר כנדרש לפי הסכם ה- G.S.A (סעיף 10 לבקשה למתן צו מניעה זמני). אין הסבר מדוע הבקשה למתן צו מניעה הוגשה בישראל ולא באנגליה, כפי שלכאורה יש לעשות על פי תניית השיפוט שבהסכם. בטיעונים בפניי לא התייחסו הצדדים כלל לשאלה לאיזה מדינה יש סמכות שיפוט לדון בסכסוך (אף כי לטענת המשיבות אין לבית המשפט הישראלי סמכות ליתן את הסעד המבוקש על ידי המבקשת). משכך, איני מוצא מקום להתייחס לסוגיה זו. הנחתי היא, כי לפחות לגבי השלב הנוכחי מוסכם על הכל שלבית המשפט בישראל נתונה סמכות שיפוט.

4.

בטרם נתייחס להחלטת בית המשפט ולטענות הצדדים, מן הראוי להקדים ולתאר, בקצרה, את ההסדר החולש על הפעלת הטיסות בין אוקראינה לבין מדינת ישראל. ביום 17.9.95 נכנס לתוקף "הסכם להובלה אווירית בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת אוקראינה", אשר נחתם ביום 12.1.93 (להלן - ההסכם להובלה אווירית; ראו, כתבי אמנה, 1219). סעיף 3.1 להסכם קובע, כי לכל אחת מהמדינות תהא זכות לקבוע מוביל אווירי אחד להפעלת טיסות בין המדינות. בהתאם להסכם, מינתה ממשלת אוקראינה את Aerosavit כמוביל אווירי בנתיב שבין אוקראינה לישראל. ביום 29.7.08 נחתם תיקון להסכם להובלה אווירית, לפיו תהא כל אחת מהמדינות רשאית למנות שני מובילים אוויריים. בהתאם להסכם המתוקן, מינתה ממשלת אוקראינה לאחרונה את Donbasaero כמוביל אווירי נוסף. לאחר המינוי, הושגה הסכמה בין Aerosavit

לבין Donbasaero , בגדרה חולקו הטיסות בקו תל אביב-קייב באופן שפורט לעיל. בהודעת עדכון שהגישו ביום 4.3.10 מסרו המשיבות, כי ביום 19.2.10 הוסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת אוקראינה כי ימונה מוביל אווירי שלישי על ידי כל אחת מהמדינות, ולטענת המשיבות הודיעה רשות התעופה האוקראינית על מינוי חברת תעופה שאינה קשורה אליהן כמוביל השלישי.

5.

כאמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה זמני. את החלטתו השתית בית המשפט על שלושה טעמים: האחד , הסכם ה- G.S.A אינו כולל התחייבות של Aerosavit לקיים טיסות בהיקף כלשהו. להיפך, ההסכם קובע מפורשות כי Aerosavit רשאית לשנות את תדירות הטיסות (סעיף 3.7 להסכם); השני , ההחלטה למנות מוביל נוסף בקו שבין אוקראינה לישראל מקורה בהסכם להובלה אווירית שנחתם בין שתי המדינות ואין היא נתונה לשליטתה של Aerosavit . מינוי מוביל נוסף ללא הגדלת מספר הטיסות חייב, מיניה וביה, העברה של חלק מהטיסות למוביל האחר. השלישי , לפי הסכם ה- G.S.A

חל לגביו הדין האנגלי, אשר אינו מזכה את הנפגע מהפרת חוזה בסעד של אכיפה. את קביעתו לגבי תוכן הדין האנגלי השתית בית המשפט המחוזי על הערת אגב של בית משפט זה בע"א 3833/93 לוין נ' לוין , פ"ד מח(2) 862, 879 (1994)). בית המשפט ציין, כי בשל הזמן הקצר שעמד לרשות המשיבות להכנת התשובה לבקשה לסעד זמני לא היה סיפק בידם להציג חוות דעת לעניין הדין הזר. לצורך ההליך הזמני, קבע בית המשפט, ניתן להסתפק באסמכתה הנזכרת, אליה הפנו המשיבות. קביעה זו מוקשית היא בעיניי. איני סבור שניתן, ולוּ בגדר הליך זמני, להשתית קביעה לגבי תוכנו של דין זר על הערת אגב בפסק דין שניתן בישראל. לשיטתי, ככל שישנם אילוצים המונעים הוכחה של הדין הזר בשלב הבקשה לסעד זמני, יש להיזקק לחזקת שוויון הדינים ועל כן לפנות לדין הישראלי. נקודת המוצא שלנו תהא, אפוא, כי בשלב זה של הדיון חל הדין הישראלי.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. בשלב זה לא ניתן לשלול את טענת המבקשת, כי בנסיבות העניין התנהלותה של Aerosavit אינה הולמת את החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה. מן החומר שבפניי עולה, כי לכאורה העברת הטיסות מחברת Aerosavit לחברת Donbasaero נעשתה בהסכמתה, ואולי אף ביוזמתה, של הראשונה. אף אם מטבע הדברים הצטרפותו של מוביל נוסף מחייבת להקצות לו טיסות, הרי חפזונה של Aerosavit להתנער מחמש מתוך שש הטיסות השבועיות שלה בעונת החורף לטובת חברה הנמצאת בשליטתה המלאה, מעוררת סימן שאלה. יחד עם זאת, סבורני כי בנסיבות העניין לא יהא זה נכון להתערב, ודאי שלא בגדר צו זמני, בחלוקת הטיסות בין Aerosavit

לבין Donbasaero . ראשית, דומה כי הבעייתיות הלכאורית בהתנהלותה של Aerosavit נעוצה במספרן הגדול של הטיסות אותן העבירה היא לידי Donbasaero . זאת, שכן לכאורה הקצאה של מספר מסוים של טיסות ל-

Donbasaero מתבקשת לאור מינויה כמוביל נוסף. היינו, בכל מקרה אין הצדקה לאסור כליל על העברת טיסות מחברת Aerosavit לחברת Donbasaero . שנית, נראה כי התערבות באופן חלוקת הטיסות בין המשיבות עלולה ליצור קשיים משפטיים ומעשיים לא מבוטלים. בשלב הנוכחי של ההליכים נראה, ולוּ לכאורה, כי הסמכות לקבוע את מספר הטיסות ואת זהות המוביל בכל טיסה נתונה בידי רשויות התעופה האוקראיניות. ברי, כי בית משפט זה לא יורה לממשלת אוקראינה כיצד לחלק את הטיסות בין המשיבות. מבחינה עקרונית, ניתן היה להורות למשיבות לגבש הסכם חלוקה שונה של הטיסות ולהגישו לאישור הרשויות באוקראינה. אולם, נראה כי יהיה קושי של ממש לפקח על קיומו של צו מסוג זה (השוו, סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). כמו כן, התערבות, ולוּ עקיפה, של בית משפט ישראלי בסוגיה של הקצאת טיסות בין חברות תעופה זרות עלולה להיות בעלת השלכות לא רצויות במישורים שונים. מן הטעמים האמורים, ואף שלא נעלמה מעיניי המשמעות הלא פשוטה של אי מתן סעד זמני מבחינת המבקשת, אין מנוס מלדחות את הבקשה לרשות ערעור. מיותר לומר שההכרעה לעניין הסעד הזמני הינה לכאורית בלבד. לא ניתן לשלול מכל וכל את האפשרות שלאחר שמיעה מלאה של הראיות יגיע בית המשפט למסקנה כי סעד של אכיפה הינו אפשרי. בכל מקרה, דומה כי תרופתה של המבקשת, אם תזכה בדין, תימצא בפיצוי כספי.

7.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, אפוא. אין צו להוצאות.