רע"א 9795/05 ליכטנזון תקשורת שיווקית בע"מ נ. יוסף מיבר

1.המבקשת, "ליכטנזון תקשורת שיווקית בע"מ", חברה העוסקת בפרסום ותקשורת, הגישה תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין יתרת חוב עבור שירותי פרסום שסיפקה למשיבות הפורמאליות 2 ו-4, חברות שעסקו בתקשורת מחשבים ושיווק ישיר למועדון לקוחות באמצעות האינטרנט. עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בחבותם האישית של המנהלים ובעלי המניות בחברות המשיבות.

2.בית משפט השלום (כב' השופטת ש' דותן, סגנית-נשיא) קבע כי מהעדויות ששמע ומן הראיות שהוצגו בפניו, אין מנוס מלקבוע כי "עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות נוצל כאמצעי להתחמקות מניהול תקין של כספי החברות. העירוב בין כספי החברות השונות אף הוא מצדיק התעלמות מאישיותן המשפטית הנפרדת ולהתייחס אליהן כאל חברה עסקית אחת אשר קיבלה על עצמה התחייבויות כספיות כלפי התובעת". עוד קבע כי "הזרימה הסיבובית של הכספים בחברות לא היתה מקרית ונועדה להסתיר את עקבות הכספים שזרמו לקופותיהן של החברות". לפיכך קבע כי עלה בידי המבקשת להוכיח שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברות, ולכן יש לחייב את המשיב 1 (להלן: "המשיב") ואת המשיב הפורמאלי 7, ביחד ולחוד, באופן אישי, בתשלום עבור שרותי הפרסום שתמורתם לא שולמה. על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' גרוס, סגן נשיא והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין) קבע כי צדק בית משפט השלום בקובעו כי המשיב היה בעל תפקיד במשיבה הפורמאלית 2 ומעורב בעסקה עם המבקשת. בית המשפט הוסיף כי הפעולות שנקט המשיב, חלקן בשיתוף עם יתר המנהלים ובעלי המניות, מהוות ניסיונות אחרונים להציל את החברות מהקשיים הכלכליים אליהן נקלעו. אולם לדעת בית המשפט לא הובאו ראיות לפיהן ניתן לקבוע כי התנהלותו של המשיב עולה לכדי מעשי תרמית, ואף לא לכדי הפרת חובת האמון והזהירות של נושא משרה. משלא הוכח בעליל שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית, קיבל בית המשפט את ערעורו של המשיב והתביעה כלפיו נדחתה, בין היתר, עקב היותו בעל מניות מיעוט במשיבה הפורמאלית 4. על פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

4.המבקשת טוענת כי הזמנת שירותי פרסום ממנה נעשתה כאשר החברות היו במצב כלכלי קשה עד כי ברור היה שלא תוכלנה לפרוע את החובות לנושיהן. לפיכך נאלצה להפסיק את ההתקשרות עם החברות. לטענת המבקשת הרמת מסך בתוך אשכול החברות בלבד היא חסרת משמעות ממשית אם לא מתלווה אליה חיוב של המנהלים ובעלי המניות ובראשן המשיב. עוד טוענת היא כי היה מקום להרים מסך נגד המשיב לאור השתלשלות העניינים עובר להתקשרות בין הצדדים ואף במהלך ההתקשרות ולאחריה. לטענתה, לאורך כל התקופה המשיכו החברות והמשיבים להזמין שירותי פרסום ממנה תוך הצגת מצג של עסקים כרגיל, כאשר המשיב מחליף המחאות שלא נפרעו באחרות ומבטיח הבטחות שווא לפיהן מצבן של החברות עומד להשתפר, למרות שכבר במועד ההתקשרות מצבן היה גרוע. המשיב היה אחראי על העברת ההמחאות למנהל המבקשת וכל אימת שהתעוררו בעיות בתשלום הסכומים למבקשת פנו אליו. לטענתה של המבקשת, הוכח כי המשיב פעל בחוסר תום ויש לחייבו באופן אישי מכח היותו נושא משרה, מכח עוולת התרמית, עקב ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ותוך יצירת מצגי שווא ביחס למצבן של החברות. לטענתה, להבדיל מבית המשפט המחוזי, לבית משפט השלום היתה היכולת להתרשם ממהימנותו של המשיב.

5.מנגד, טוען המשיב כי אין מקום למתן רשות לערער בגלגול שלישי. לטענתו, המבקשת באה לבית המשפט בידיים שאינן נקיות שכן היא תובעת בבקשתה סכומים גבוהים מאוד, כמעט מחצית מהסכום שתבעה, למרות שכבר קיבלה סכומים על חשבון חובה אשר נפרעו בחשבון הבנק שלה עוד בטרם הגשת התביעה. לגופו של עניין, טוען המשיב כי אין כל חידוש בדרישת המבקשת להתייחסות בעלת תחולה רחבה יותר לנושא הרמת מסך ההתאגדות.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה וכן בפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הלכה היא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק כאשר עולה שאלה עקרונית כללית בעלת חשיבות המתפרסת מעבר לעניינם הספציפי של בעלי-הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(1) 123), ואילו העניין שבפניי עוסק בסכסוך אשר התעורר בין הצדדים בנוגע ליישום ספציפי של עקרון הרמת מסך ההתאגדות, ואין לו כל השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות. שנית, ולגופו של עניין, התערבות ערכאת הערעור בממצאים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית היתה בעיקרה התערבות במסקנות המתבקשות מן הראיות שהוגשו, על רקע מערכת הנסיבות הכוללת שביסוד הענין; אכן, תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח ', פ"ד נט(3), 66 ,עמ' 73-74). ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי לא הובאו ראיות מהן ניתן לקבוע כי התנהלותו של המשיב עולה לכדי תרמית ואף לא לכדי הפרת חובת האמון והזהירות של נושא משרה, ומשלא הוכח בעליל שימוש לרעה בעקרון האישית המשפטית הנפרדת של החברות קיבל את ערעור המשיב. בכך יישם את מבחן השימוש לרעה בזהירות המתבקשת מעצם העניין. התערבות מעין זו, הגוררת פעמים שוני במסקנות מתשתית הראיות בין שתי ערכאות קודמות אינה, כשלעצמה, עילה למתן רשות ערעור בערכאה שלישית, מקום שאין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"א 1474/04 נגבה חשבונאות ואח' נ' יניב ס.א. לבנין ופיתוח (1983) בע"מ (לא פורסם)). במקרה שלפנינו מדובר בסכסוך קונקרטי בין הצדדים שנדון בידי שתי ערכאות קודמות ולא מצאתי כי יש בטענות המבקשת כדי להצדיק מתן רשות לערער על פסק הדין, חרף השוני במסקנות שתי הערכאות.

לפיכך, דין הבקשה להידחות.