רע"א 9797/08 כוכבה בן ברוך נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת שבח) מיום 6.10.08 בע"א 3054/05, בו התקבל ברוב דעות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט בן חיים) מיום 18.7.05 בתיק א' 31282/04; ובקשה לעיכוב ביצוע.

רקע

ב.

המבקשת ובעלה (כיום בעלה לשעבר) חתמו בשלהי 1996 ובראשית 1997 על הסכם הלוואה, הסכם משכון ויפוי כוח, שעניינם נטילת הלוואה בסך 387,000 ש"ח מן המשיב 1 (להלן הבנק ) , לשם רכישת דירת מגורים. יפוי הכוח מתיר לבנק למשכן לטובתו את הדירה בתנאים שיראה לנכון, לרבות התנאה על ההגנות המוקנות לדיירים בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 ובחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. מסמך נוסף בקשר להלוואה (להלן נספח תנאי המשכון ) , אשר אינו נושא את חתימתה של המבקשת, קובע כי תנאי מתנאי המשכנתה שתירשם על הדירה יהיה ויתור על ההגנות האמורות. הבנק רשם משכון לטובתו. המבקשת ובעלה פסקו מלשלם תשלומים חודשיים על חשבון ההלוואה בחלוף כשנה ממועד נטילתה, ואין מחלוקת כי מאז אין משולם כל סכום על חשבון החוב. הבנק פתח ב-1999 בהליכי כינוס נכסים ומימוש המשכון, וביקש בין היתר לפנות את המבקשת מן הדירה.

ג.

המבקשת הגישה ב-2004 תביעה לבית משפט השלום, בה טענה כי במועד נטילת ההלוואה, התעקשה, בהנחיית חמיה דאז שתואר על-ידיה כמשפטן, שלא לחתום על נספח תנאי המשכון, והבנק הסכים לכך. בית המשפט לא קיבל את גירסתה העובדתית של המבקשת; אך קבע, כי לא עלה בידי הבנק להראות שהמבקשת ויתרה במודע ובמפורש על הזכות

לדיור חלוף במקרה של פינוי, לפי חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל. משכך, פסק, עומדת הגנה זו למבקשת, נוכח הלכת בית משפט זה בע"א 9136/02 מיסטר מאני לישראל בע"מ נ' רייז , פ"ד נח(3) 934 (להלן הלכת מיסטר מאני ); כזכור, בהלכה זו נקבע (שם בקשר להלוואה חוץ-בנקאית), כי אמנם ניתן להתנות על דרישת הסידור החלוף שבסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אך דבר זה צריך לעשות לאחר הסבר מתאים ובחירה מושכלת ומפורשת.

ד.

ערעור שהגיש הבנק לבית המשפט המחוזי התקבל, בדעת רוב. אליבא דשופטות הרוב (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין), הלכת מיסטר מאני אינה עומדת לבנק לרועץ במקרה דנא: מן הגירסה לה טענה המבקשת עולה, כי היתה מודעת לזכויותיה כדיירת מוגנת (אלא שהבנק נעתר, לדידה, לבקשתה שלא לוותר על זכויות אלה); על כן, הבנק אינו נדרש להביא ראיות לעניין זה (משנדחו רכיביה האחרים של גירסת המבקשת). נאמר, כי המבקשת "היתה מודעת למשמעות הויתור על ההגנה שבחוק הגנת הדייר", נוכח סירובה המודע לוותר על ההגנות. הוסק, כי "במקרה כזה, נוכח מודעותה זו וכאשר היתה מלווה במשפטן אשר יעץ לה, משתנה החובה המוטלת על הבנק המלווה באשר להסבר שהוא נדרש לתת ללווה הספציפי". שופטת המיעוט (השופטת שבח) סברה, כי המבקשת היתה אמנם מודעת למשמעות הויתור על זכויותיה, אך לא ויתרה עליהן במפורש; זאת, הואיל ולא חתמה על נספח תנאי המשכון, והואיל ו"יפוי הכוח מהווה רק כלי ו/או אמצעי אשר נועד לאפשר ו/או לממש את השליחות, אך לא ליצור אותה". לדידה של השופטת שבח, עדות המבקשת בדבר הבנת משמעותו של הסידור החלוף, ודחיית גירסתה בדבר סירוב לכך בפני נציגי הבנק על-ידי בית משפט השלום, אין בהן כדי לבוא במקומה של הראיה הפוזיטיבית כי הסכימה לויתור. מכיוון שויתור מפורש (ולא רק מודע) נדרש גם הוא על-ידי הלכת מיסטר מאני , סברה השופטת שבח, כמסקנת בית משפט השלום, כי עומדת למבקשת הזכות לדיור חלוף.

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, המלווה כאמור בבקשה לעיכוב ביצוע. הטענות העיקריות בבקשה הן, ראשית , כי בית משפט השלום לא קבע עובדתית מודעות של המבקשת למשמעות הזכות לדיור חלוף , אלא רק מודעות למשמעותו של משכוּן הדירה בכלל, קרי, מודעות לפוטנציאל לפינוי מהדירה. זאת, שכן לא נחתם על-ידי המבקשת מסמך המצביע על ויתור על הדיור החלוף. שנית נטען, כדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, כי החתימה על יפוי הכוח אינה עולה כדי ויתור מפורש על הזכות לדיור חלוף.

ו.

נתבקשה תגובת המשיבים, והביצוע עוכב ארעית. בתגובה נאמר, לעניין בקשת רשות הערעור, כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, ועניינה "בחייבת שסבורה היא כי היא זכאית להתגורר בבית מפואר ולא לשלם משך 10 שנים דבר על חשבון ההלוואה שמימנה את רכישתו, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט" (צורפה תמונת הנכס); כי עיקרה בעניינים שבעובדה; וכי לגוף העניין, המבקשת ויתרה על הזכות לדיור חלוף במודע ולאחר קבלת ייעוץ משפטי מאת חמיה, וחתמה על יפוי הכוח בו מופיע מפורשות ויתור על "כל הגנה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולפי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל...".

הכרעה

ז.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. אין היא מעוררת לאמיתה שאלות מן הסוג שלגביהן נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי. אמת, מדי פעם עשויות להתעורר שאלות באשר לשרטוט קוי המתאר המדויקים של הלכת מיסטר מאני ; אך איננו נדרשים לאלה בנסיבות המקרה דנא.

ח.

המתוה המשפטי שלאורו הוכרע התיק בבית המשפט המחוזי (בדעת הרוב) אינו נתון, במהות, במחלוקת: קרי, נוכח הלכת מיסטר מאני , ויתור על הזכות לדיור חלוף יקבל תוקף רק אם נעשה במודע ובמפורש. קיומם של שני רכיבים אלה – ויתור מודע וויתור מפורש – נקבע בבית המשפט המחוזי כעניין של נסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה: מתוך החומר שהיה בפני בית משפט השלום, הסיק בית המשפט המחוזי את אשר הסיק, בלא שקבע הלכה חדשה, ובפרט קבע, כאמור, כי המבקשת היתה מודעת למשמעות הויתור על הזכויות הרלבנטיות, והנושא היה חקוק בתודעתה על פי הייעוץ שקיבלה; ומשנדחתה טענתה כי סירבה, וסירובה נתקבל, לא ראה בית המשפט המחוזי לדרוש מעבר לכך.

ט.

איני רואה מקום להתערב בקביעות אלה. גם אם ניתן היה אולי להכריע אחרת בנסיבות – אף שאין זו דעתי שלי – אין המדובר במין העניינים העשוי להצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי. ובכל הנוגע ליפוי הכוח, שבו יש ויתור מפורש על הזכויות, כבר נאמר כי "אין בית המשפט נוטה ליתן רשות לערעור בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי" וכן "תנאי למתן רשות לערער הוא כרגיל, שנקבעה הלכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי..." (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 212 (מהדורה שניה, 2008)).

י.

בגדר שיקולי צדק ושכל ישר, אזכיר דברי השופטת שבח בבית המשפט המחוזי, אשר ציינה כי דעתה "אינה נוחה מן העובדה לפיה המשיבים אינם משלמים את תשלומי החזר המשכנתא, באמצעותה בנו את ביתם, מזה כעשר שנים...". אין להתעלם מכך, שהשנים נוקפות – ההליכים המשפטיים בתיק זה כבר בני כחמש שנים, וקדמו להם חמש שנים נוספות.

י"א.

נוכח כל האמור אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור, ואף הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. לא בלי התלבטות איני עושה צו להוצאות.