רע"א 9812/04 דוד עברי נ. המועצה המקומית רמת ישי

1.מחלוקת בין בעלי הדין בעניין חיובו של המבקש בהיטל סלילה הועברה להכרעתו של בורר דן יחיד. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ב' ארבל), בפסק דינו מיום 24.8.04, דחה את בקשתו של המבקש להעביר את הבורר מתפקידו.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק הדין. ב"בקשה דחופה בכתב" ביקש "ליתן צו מניעה זמני ו/או להורות על עיכוב הליכי הבוררות".

2.את הבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי ואת בקשתו להרשות ערעור סמך המבקש על העילות להעברת בורר מתפקידו המפורטות בסעיף 11 לחוק הבוררות התשכ"ח – 1968: "(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים; (2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין; (3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו". העיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מראה כי בית המשפט בחן את טענותיו של המבקש לפרטיהן, עיין בתצהירו הארוך והמפורט של המבקש, בסיכומי בא כוחו, בפרוטוקולים של הבוררות, בבקשות שהוגשו לבורר ובהחלטותיו. על פי כל אלה הגיע למסקנה כי:

"נכון אומנם כי בלבו של המבקש נוצרה תחושה עכורה, לפיה הבורר אינו נוטה לו חסד, לנוכח אי היעתרותו לבקשותיו – אולם עיון בטענותיו של המבקש מלמד כי מדובר בתחושות סובייקטיביות --- לא נמצא כי קיימת צדיה כלשהי בהתנהגותו של הבורר, אשר יש בה כדי להביא עד כדי קביעה, כי אינו ראוי לאמון מי מהצדדים --- אין בטענות שהעלה המבקש כדי ללמד על מעורבות אישית או נטיית לב של הבורר, משקולים זרים, או ניגוד אינטרסים".

עוד קבע בית המשפט כי למרות האמור בבקשה להעברת הבורר מתפקידו לא נטען לפניו כי נבצר מן הבורר למלא את תפקידו או כי התנהגותו גרמה לעינוי דין.

כידוע, לא על נקלה מעביר בית המשפט בורר מתפקידו. אמצעי קשה זה ננקט רק על פי ראיות ממשיות ואובייקטיביות וכאשר אין מנוס מן המסקנה שהבורר אינו ראוי לאמון. כאמור, שקל בית המשפט היטב את הראיות ואת השיקולים הצריכים לעניין והחליט לדחות את בקשתו של המבקש. לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעכב את הליכי הבוררות.