רע"א 6188/05 סלטי משני (1997) בע"מ נ. רע גד בע"מ

1.שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז), לפיה הוחלט להחזיר הדיון במחלוקת בין הצדדים לישיבה נוספת אצל הבוררות שדנה בעניינם.

2.המבקשת 1 ברע"א 8228/05 (רע גד בע"מ, להלן: "המפיצה "), העוסקת בהפצת מוצרו מזון, התקשרה עם המשיבה באותו הליך (סלטי משני (1997) בע"מ, להלן: "היצרנית "), העוסקת בייצור מוצרי מזון, בהסכם לפיו המפיצה תפיץ ותשווק סלטים שיוצרו על-ידי היצרנית, לשם מכירתם במרכולים מרשת הריבוע הכחול (הקו-אופ"). בין המפיצה ליצרנית התגלע סכסוך בנוגע להתקשרות המפיצה עם צד ג', המייצר מוצרי בצק, בנוגע לשיווק מוצריו. היצרנית ראתה בכך הפרה של תניית אי-תחרות, פגיעה בסוד מסחרי ובמוניטין שלה, ופגיעה ברווחיה, ולפיכך אף ביטל את ההתקשרות. המפיצה, מצידה, טענה כי ההסכם בוטל שלא כדין, וכי היא זכאית לפיצוי החוזי המוסכם, וכן להפרשי עמלות, דמי הודעה מוקדמת, ועוד. במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים, הובא הסכסוך לדיון בפני בוררת, עו"ד מ' גורן (להלן: "הבוררות"). הבוררת הכריעה בסכסוך, תוך שהיא דוחה את טענות היצרנית, ופוסקת פיצוי לטובת המפיצה.

3.המפיצה עתרה לאישור פסק הבוררות, והיצרנית עתרה לביטולו. במסגרת הדיון בבקשה לתיקון בקשת הביטול, שעניינה התמקד בראייה חדשה אותה ביקשה היצרנית להציג בפני הבוררת, הסכימו הצדדים, על פי הצעת בית המשפט, כי הם יחזרו אל הבוררת על מנת להציג בפניה את הראייה החדשה, וזו תוכל להחליט אם ברצונה להיזקק לחקירות עדים וטענות נוספות, ואם ישנו צורך בפסק בוררות חדש. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט. בעקבות זאת, שלח ב"כ המפיצה מכתב לבוררת, ובו הציג לה את החלטת בית המשפט ואת הראיה החדשה. בעקבותיו, ניתנה החלטת הבוררת, לפיה אין מקום לשינוי פסק הבוררות. נוכח הכרעה זו, שבה היצרנית לבית המשפט, והלינה על כי החלטת הבוררת ניתנה בלא שניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה, בין בכתב ובין בעל-פה. לפיכך, עתרה לאכיפת החלטת בית המשפט בדרך של קיום ישיבת בוררות בה יתאפשר לה לטעון לעניין הראייה החדשה, והיא אף עתרה להחלפת בורר לאור העובדה שהבוררת כבר נתנה את החלטתה בעניין זה. בית המשפט דחה את הבקשה להחלפת בורר, אולם החליט כי יש לקיים את הסכמת הצדדים, לפי לשונה ורוחה, ולהחזיר את הדיון בראייה החדשה להחלטת הבוררת במסגרת ישיבה נוספת שתקיים, בה יישמעו טיעוני הצדדים.

4.מכאן הבקשות שלפנינו. ברע"א 6188/05 טוענת היצרנית כי היה מקום לקבל את בקשתה, ולהחזיר את הדיון בראיה החדשה לדיון בפני בורר חדש, שכן לאחר שניתנה הכרעת הבוררת בשאלה זו, קם חשש כבד וממשי למשוא פנים, שיש בו כדי למנוע מהבוררת לדון במחלוקת כהלכה במסגרת הדיון המחודש שנקבע בפניה. לטענתה, יש בכך בכדי להפוך את הבוררת למי שאינה ראויה לאימון הצדדים, והדבר מצדיק העברתה מתפקידה על פי סעיף 11(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. ברע"א 8228/05, טוענת המפיצה כי טעה בית המשפט כאשר החליט על החזרת הדיון לטיעון נוסף בפני הבוררת. לטענתה, הסכמת הצדדים, שהיוותה בסיס להחלטת בית המשפט, הותירה בידי הבוררת שיקול דעת בדבר הצורך בקיום ישיבה נוספת בעניין הראייה החדשה, והפרוצדורה לפיה הראייה הוצגה בפני הבוררת והיא מצידה החליטה כי אין צורך בישיבה נוספת ואין מקום לשינוי פסק הבוררים, והחלטה זו עומדת בקריטריונים שנקבעו בהסכמת הצדדים, והיא מקיימת את תכליתה. בתשובה לטענות היצרנית, טוענת המפיצה כי העילה לבקשת היצרנית נעוצה ברצונה לסרבל ולעכב את הליכי אישור פסק הבורר, רצון המשתקף אף באופן התנהלותה במסגרת ההליך, בדרך של בקשות דחייה חוזרות ונשנות והגשת בקשות (שנדחו) לפסילת הבוררת. כן עומדת המפיצה על הנזקים הרבים שייגרמו לה, הן מבחינת השהיית הדיון והן מבחינת היכולת לנהלו, אם אכן יועבר הדיון לבורר חדש אשר אינו מכיר את עובדות הענין, וזאת לאחר שהבוררות התנהלה במשך כשנתיים ומחצה, ולמעשה נסתיימה במתן פסק בורר.

5.דין הבקשות להידחות. בית המשפט בהחלטתו פירש ויישם בדרך ראוייה את הסכמת הצדדים לחזור אל הבוררת ולקיים בפניה ישיבה נוספת בה יועלו על ידם טיעונים בקשר לראייה החדשה שלא הוצגה בפניה בטרם ניתן פסק הבוררות. הוא קיבל בכך את הטענה כי לצד המעונין בראייה החדשה לא ניתן "יומו" בפני הבוררת, אשר קבלה החלטה לגופה של הטענה בלא לקיים ישיבה במעמד הצדדים, כאמור. פירושו של בית המשפט להסכמה זו של הצדדים, ויישומה של ההסכמה כאמור בדרך של החזרת הענין להחלטת הבוררת הינם סבירים, ואינם מקימים כל עילה להתערבות בית משפט זה על דרך מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. משלא נתקיימה ישיבה במעמד הצדדים בפני הבוררת, אך טבעי הדבר להחזיר את הענין לאותה בוררת שנתנה את הפסק כדי שתחליט בענין הראייה החדשה ותקבע את השלכתה על פסיקתה לאחר שתקיים ישיבה ותשמע את טיעוני הצדדים.

6.צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אין מקום להעביר את הענין לבורר אחר לאחר שהבוררת שנתנה את הפסק קבעה עמדה בענין הראייה החדשה בלא לקיים דיון במעמד הצדדים. מושכלות ראשונים הם כי ככלל, לא בנקל יחליט בית המשפט להעביר ענין שנדון בידי בורר לבורר אחר, ונדרשות נסיבות קיצוניות כדי להצדיק זאת (רע"א 9812/04 דוד עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי , תק-על 2004(4) 1330). השימוש בסמכות להעביר בורר מתפקידו על פי סעיף 11(1) לחוק הבוררות נועד בעיקרו למנוע מצבים של עיוות דין העלול להיגרם לצד לבוררות באם בורר ימשיך בתפקידו (רע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט נ' נגב , פד"י נה(1) 327, 334). מתחייב לצורך כך מצב אובייקטיבי שבו שוב אין הבורר הדן בענין ראוי לאימון הצדדים, ונדרשות נסיבות קיצוניות בטיבן כדי להצדיק תוצאה זו (רע"א 21/82 כהן ציון נ' רפאל אראל, פד"י לו(4) 70, 72). המבחן הננקט לענין זה הוא מבחן אובייקטיבי, ואין די בתחושה סובייקטיבית של צד לבוררות כי היה מעדיף להעביר ענין של בוררות לבורר אחר (המר' 2749/77 רמיר, חב' קבלנית בע"מ נ' אוניברסיטת חיפה; אוטולנגי, בוררות –

דין ונוהל (מהד' 4, 2005) עמ' 508-509; ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פד"י מז(5) 516, 518-19). למימד העיתוי ישנו משקל לצורך הענין, וברי כי לאחר מתן פסק בורר תקשה דרכו של המבקש לפסול בורר פי כמה.

במקרה שלפנינו, אין לקבל את הטענה כי העובדה שהבוררת קבלה החלטה בענין הראייה החדשה פוסלת אותה מלדון בכך פעם נוספת ולהעריך מחדש את הנושא לאחר שתשמע את טיעוני הצדדים. חזקה על הבוררת כי תקיים את הוראת בית המשפט המחוזי לחזור ולדון בסוגייה בישיבה בה יישמעו עמדות בעלי הדין, ותעשה כן בנפש חפצה ובפתיחות הנדרשת, המתבקשת מבעל תפקיד מעין-שיפוטי. אין בנתוני ענין זה כדי להצדיק העברת הענין לבורר אחר מכל היבט וטעם שהוא.

לאור האמור, דין שתי הבקשות להידחות, משאין הן מצדיקות התערבותו של בית משפט זה. הצו הזמני שניתן ביום 6.7.05 מבוטל.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.