רע"א 9535/07 יאיר שרבט נ. שלום שרבט

כללי

1.לפניי בקשת רשות ערעור אותה הגיש המבקש, יאיר שרבט, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.10.2007 (כבוד השופט א' אברהם), במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להעביר את הבורר, כבוד השופט בדימוס ישי לויט (להלן: השופט לויט ), מתפקידו.

העובדות בקליפת אגוז

2.תקצר היריעה מלפרט את העובדות הרבות שביסוד בקשת רשות ערעור זו, שבבסיסה סכסוך ארוך שנים, שראשיתו בשנת 1988, בין אביו של המבקש, מר מלכיאל שרבט (להלן: מלכיאל ), לבין חמשת אחיו, שלום, יצחק, בכור, מנשה ובנימין שרבט (להלן יכונו החמישה יחדיו: האחים שרבט ).

3.הסכסוך המשפחתי המצער הניב עשרות הליכים משפטיים, שהתנהלו משך שנים רבות בבתי המשפט, בלשכות ההוצאה לפועל ובבוררויות לרוב. בין היתר, הוגשה על ידי האחים שרבט תביעה כספית נגד מלכיאל וילדיו, וביניהם המבקש, שהחלה להתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 1121/02), בגין שימוש שנעשה, לטענתם, שלא כדין בנכסים המגיעים להם, וכן בגין חובות והתחייבויות בקשר עם נכסים אלה, לכאורה.

4.הליך נוסף שהתקיים בין בני משפחת שרבט, ואשר הינו בעל חשיבות לענייננו, הינו הליך בוררות, שהתנהל בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, בין מלכיאל לבין האחים שרבט בעניין אופן חלוקת הנכסים בין האחים, אשר הסתיים בהכרעת הרב הראשי אברהם שליט"א פנחסי ביום כ"ג שבט תשנ"א (7.2.1991), במסמך המכונה על ידי הצדדים "פסק דין חלקי ב'" ואשר אושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.6.1996.

5.במסגרת ע"א 689/02, אחת מהנגזרות של הסכסוך המשפחתי, הגיעו בני משפחת שרבט להסכמה על הפניית הסכסוכים שביניהם לבוררות (להלן: הסכם הבוררות ), הסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה ביום 12.12.2002 (כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, וכבוד השופטים דורנר וגרוניס). הצדדים הסכימו למנות לתפקיד בורר את כבוד השופט בדימוס שלום ברנר (להלן: השופט ברנר ) על מנת שידון בכל המחלוקות ביניהם. במסגרת הסכם הבוררות הוסכם על רשימת ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים אשר יועברו לדיון בפני השופט ברנר, וביניהם ת.א. 1121/02 הנזכר לעיל. עוד צויין בסעיף 3 להסכם הבוררות:

"למניעת ספקות, מובהר בזה, כי מטרת העברת ההליכים והמחלוקות לבוררות, מבטאת את ההסכמה בין הצדדים, שלפיה כל המחלוקות שבין הצדדים, באשר הן, למעט האמור במפורש אחרת בהסכם זה, יוכרעו תחת קורת גג אחת במסגרת הבוררות דנן."

6.מהמסמכים שצורפו לבקשת רשות הערעור עולה כי ביום 2.2.2003 ניתנה על ידי השופט ברנר החלטה בעניין הסדר הדיוני שבו יתבררו ההליכים בין הצדדים, זאת נוכח העובדה שמדובר במחלוקות רבות ומגוונות, אשר לא ניתן לקיים דיון ולהכריע בכולן בו זמנית. אף שלמרבה הצער לא צורפה החלטה זו של השופט ברנר לבקשת רשות הערעור, עולה כי בהחלטה זו נקבע כי ראשית תתבררנה השאלות הקנייניות הנוגעות למסת הנכסים הפרטיים של האחים שרבט שנדונה בפסק דין חלקי ב', לאחר מכן תתברר שאלת ההוצאות וההכנסות בקשר עם אותם נכסים פרטיים, ולאחר מכן תתבררנה המחלוקות האחרות.

7.ביום 2.6.2003 ביקש המבקש, במסגרת הליך הבוררות, להגיש כתב הגנה מתוקן לתביעה שהוגשה על ידי האחים שרבט בת.א. 1121/02, אשר הועבר כזכור להליכי בוררות. כן ביקש המבקש לצרף לכתב ההגנה המתוקן כתב תביעה שכנגד. ביום 1.9.2003 נעתר השופט ברנר לבקשה זו, והורה למבקש להגיש את כתבי טענותיו בתוך 30 ימים. המבקש הגיש לבורר את כתב ההגנה המתוקן ואת כתב התביעה שכנגד. הנתבעים בתביעה שכנגד, הם המשיבים 1-6 בהליך שבפניי, ביקשו ארכה להגשת כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד עד ליום 4.1.2004, והשופט ברנר נעתר לבקשתם. כתב ההגנה האמור, כפי הנראה, לא הוגש עד עצם היום הזה, חרף מספר בקשות שהוגשו מטעם המבקש למתן פסק דין בהעדר הגנה, בקשות שנדחו על ידי השופט לויט.

8.במועד כלשהו בסוף שנת 2003 התפטר השופט ברנר מתפקידו, וזאת, לטענת המבקש, על רקע התנהגותו של המשיב 1, מר שלום שרבט, שהשתולל במהלך ישיבת הבוררות.

9.מכל מקום, במועד כלשהו סמוך לאחר מכן, מונה כבורר חליף השופט לויט, וזאת ככל הנראה מכוח סעיף 13 להסכם הבוררות, אשר קבע כי היה ומסיבה כלשהי לא ישמש כבוד השופט ברנר בורר בסכסוך, אזי ימנו הצדדים בהסכמה בורר אחר תחתיו. כפי שמציין המבקש בבקשת רשות הערעור, בעת מינויו של השופט לויט כבורר חליף, הסכימו הצדדים כי כל החלטות הביניים של השופט ברנר שניתנו עד להתפטרותו תעמודנה בתוקפן.

10.ביום 9.2.2006, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם בעניין, ניתנה על ידי השופט לויט החלטה בעניין האופן בו יימשכו הליכי הבוררות. עיקרי החלטתו של השופט לויט היו אלה: בשלב ראשון תבוצע חלוקה של הנכסים בהתאם לקביעות בפסק דין חלקי ב' ו/או הסכמות אחרות אליהן הגיעו הצדדים. במקביל יימשך הליך ההוכחות וההכרעה בנוגע להיקף מסת הנכסים. לאחר סיום והכרעה בנוגע למסת הנכסים, יידונו כל יתר טענות הצדדים, בין בנוגע לנכסי נדל"ן בין בנוגע לנכסי מיטלטלין וכן טענות ותביעות כספיות וכיו"ב. לכשתימצא הבוררות בשלב זה, וככל שיהיה בכך צורך, יוכלו בעלי הדין להעלות טענותיהם לגבי סדר בירור העניינים שיישארו פתוחים.

11.ביום 20.3.2006 ניתנה החלטת השופט לויט בעניין יישום סעיף ג' לפסק דין חלקי ב'. סעיף ג.3. לפסק דין חלקי ב' קבע כדלקמן:

"ששת הקוטג'ים בהרצליה העיר תחולק לששת האחים בצורה דלהלן הדירה שע"ש מאיר, לבכור. הדירה שע"ש אורלי למלכיאל, שתי הדירות שע"ש יצחק, אחד לעצמו ואחד לבנימין, הדירה שע"ש שלם לעצמו, והדירה שע"ש מנשה לעצמו".

בעניין סעיף ג.3. לפסק דין חלקי ב' ציין השופט לויט בהחלטתו מיום 20.3.2006 בסעיף 4.2.2 להחלטתו, כדלקמן:

"'הדירה שע"ש שלם לעצמו' (גוש 6546 חלקה 254 תת חלקה 3) - בפועל בדירה יושב מר מאיר שרבט בנו של מלכיאל ויש להורות על פינויו מהנכס. כמו כן יש להורות על מחיקת הערת האזהרה לגבי הנכס בהתאם להחלטת כב' הבורר ברנר מיום 20.7.2003 הנ"ל".

ובהמשך, בסעיף 5.2.4 להחלטה מיום 20.3.2006 נקבע באשר לנכס זה, כי "מר מלכיאל שרבט ידאג לפינוי הנכס". הדירה אליה מתייחסים הסעיפים האמורים בהחלטתו של השופט לויט היא, ככל הנראה, הדירה בה מתגוררים המבקש ובני משפחתו.

12.אבי המבקש, מלכיאל, פנה בבקשה אל השופט לויט לבטל את החלק בהחלטה המטיל עליו אחריות לפינוי הנכס הנ"ל, הן מהנימוק שבנכס מתגוררים כיום המבקש ובני משפחתו, אשר מסרב לפנות את הנכס מטעמים הקשורים למחלוקת בינו לבין מר שלום שרבט; והן מנימוק של חוסר סמכות הבורר להורות כאמור לעיל. השופט לויט דחה את בקשתו של מלכיאל, על כל טעמיה, בהחלטה מפורטת ומנומקת.

13.בעקבות שתי החלטות אחרונות אלה של הבורר, פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה להעברת השופט לויט מתפקידו. טענותיו של המבקש בבית המשפט קמא, כמו גם בבקשת רשות הערעור בפניי, מתבססות על העילות להעברת בורר הקבועות בסעיפים 11(1) ו-11(2) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), קרי, הטענה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, והטענה כי התנהגות הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין.

פסק הדין של בית המשפט קמא

14.לאחר קבלת תגובת המשיבים לבקשה להעברת השופט לוין מתפקידו כבורר, דחה בית המשפט קמא (כבוד השופט א' אברהם) את בקשת המבקש, בציינו, כי הסכסוך בין האחים שרבט הינו סבוך ביותר, וההכרעה בו אינה פשוטה כלל ועיקר, ועל כן אין ממש בטענת המבקש כי ההליכים התארכו למעלה מן הסביר. עוד ציין בית המשפט קמא, כי לא ניתן לברר את הסכסוך הנוגע למבקש דווקא, בלי קשר לשאר הסכסוכים ויישובם. לבסוף, ציין בית המשפט קמא כדלקמן:

"סוף דבר, לא ראיתי כל ממש בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו. על כן הנני דוחה אותה. הרושם שאני מקבל הוא, כי הבורר שוקד על מלאכה קשה מאוד, בירורו של סכסוך ב[י]ן ששה אחים ומי מצאצאיהם, הוא נמשך כשלושה עשורים, ומקיף נכסים רבים ותביעות הדדיות לרוב. בירור סכסוך מורכב שכזה עשוי שיארך זמן."

15.על החלטה זו של בית המשפט קמא הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

16.כאמור, טענות המבקש נסמכות על שתי עילות להעברת בורר מתפקידו, לפי סעיף 11 לחוק הבוררות.

טענתו האחת של המבקש הינה כי יש להעביר את השופט לויט מתפקידו, שכן התנהגות הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין של המבקש, קרי מתקיימת העילה לפי סעיף 11(2) לחוק הבוררות. המבקש טוען כי נגרם לו עינוי דין בכך שהשופט לויט מתעלם, לכאורה, באופן עקבי ושיטתי מהמבקש, וכל הבקשות שהוגשו על ידי המבקש לא זכו לדיון ענייני אלא לדחיות חוזרות ונשנות. הלכה למעשה, טוען המבקש, הליך הבוררות אשר מתקיים מאז שנת 2003, לא קידם את עניינו של המבקש כהוא זה.

טענתו השנייה של המבקש הינה כי הוא אינו יכול עוד לתת אמון בבורר לויט בכל הנוגע להחלטות הקשורות אליו, קרי מתקיימת העילה לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות. מבקשת רשות הערעור עולה כי חוסר האמון של המבקש כלפי השופט לויט נובע, לכאורה, מהחלטותיו האחרונות של השופט לויט, כמתואר לעיל, במסגרתן הורה השופט לויט כי הדירה בה מתגורר המבקש מיועדת לעבור לבעלות למשיב 1, מר שלום שרבט, וכי על המבקש לפנותה. לטענת המבקש, החלטה זו ניתנה על יסוד פסק בוררות בהליך שהמבקש כלל לא היה צד לו (פסק דין חלקי ב', אשר ניתן בהליך שהתנהל בין אביו של המבקש לבין האחים שרבט) ובטרם נתן הבורר למבקש זכות כלשהי להשמיע את עמדתו.

17.בסעיף 46 לבקשת רשות הערעור שינה המבקש, אגב אורחא, את הסעד המבוקש על ידו, וחלף הסעד של העברת הבורר מתפקידו, ביקש כי השופט לויט ימשיך בהליך הבוררות בין האחים שרבט, ואילו בעניינו של המבקש ימונה בורר חלופי אשר ידון במערכת היחסים שבין המבקש לבין המשיבים 1-6.

דיון והכרעה

טענת המבקש כי לא היה צד להסכם הבוררות

18.לאורך בקשת רשות הערעור, שזורה טענה של המבקש לפיה לא היה צד מלכתחילה להסכם הבוררות, וכי "נגרר" להליך זה בעל כרחו. נראה כי טענה זו נטענה על מנת לתמוך בטענותיו של המבקש בדבר עינוי הדין שנגרם לו. כלומר, המבקש מנסה לשכנע כי לא זו בלבד שמלכתחילה נגרר להליך בוררות שלא ברצונו, אלא הליך זה אף לא הביא לו את התועלת המיוחלת, דהיינו הכרעה בסכסוך. מן הראוי לסלק טענה זו מלפנינו כבר בשלב מוקדם זה.

19.בראש ובראשונה, מן הראוי להפנות להסכם הבוררות הנלווה להחלטתו של בית משפט זה בע"א 689/02 שנתנה תוקף של פסק דין להסכם הבוררות. עיון בהסכם הבוררות מגלה כי, בניגוד לטענתו, המבקש הינו צד להסכם הבוררות.

בנוסף, המבקש עצמו מציין (בסעיף 25 לבקשת רשות הערעור) כי "לאחר מחשבה מעמיקה בנושא", החליט להצטרף להליך הבוררות בפני השופט ברנר. על כך ראה, סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' 91 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי ):

"אדם יכול להצטרף, מתוך ידיעה והסכמה, להסכם בוררות קיים, אם זה פתוח להצטרפות. במקרה כזה הוא הופך לצד להסכם, כמו הצדדים המקוריים לו."

20.אשר למינויו של השופט לויט, טוען המבקש כי איש מן הצדדים לא פנה אל המבקש או אל בא כוחו לקבל את הסכמתם למינויו. יחד עם זאת, מציין המבקש כי החליט "ליתן לבורר החלופי הזדמנות לקידום הליך הבוררות". ברי, אם כן, כי המבקש הסכים, הלכה למעשה, למינויו של הבורר החליף, ואין הוא יכול לחזור כעת מהסכמה זו, רק משום שמהלך הבוררות אינו מקובל עליו.

עוד יצויין בהקשר זה, כי מתגובת המשיבים לבקשה להעברת הבורר מתפקידו, שהוגשה לבית המשפט קמא, עולה כי ביום 18.1.2004 מסרה באת כוחו של מלכיאל, אבי המבקש, כי הן מלכיאל והן בניו, ובהם המבקש, מסכימים למינויו של השופט לויט. וגם מטעם זה, יש לדחות את טענתו של המבקש כי לא היה צד להסכם הבוררות.

האם התנהגות הבורר גרמה לעינוי דין של המבקש?

21.המבקש טוען כי ההליכים בפני הבורר מתמשכים מזה מספר שנים, ובינתיים לא קודם עניינו של המבקש. לגישתו, יש בהתמשכות ההליכים כדי להצביע על כך שהליך הבוררות נגוע בעינוי דין חמור.

22.אכן, אחת ממטרותיו של מוסד הבוררות היא יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט בצורה יעילה ומהירה. עיכובים בניהול הבוררות עלולים לגרום עינוי דין לצדדים. אלא שהשאלה האם הליכי הבוררות התמשכו מעבר לסביר הינה שאלה התלויה בנסיבות העניין. כך, למשל, מציינת אוטולנגי , בעמ' 514:

"נמשכת הבוררות הרבה למעלה מהמצופה, ובלי כל יחס לכמות העדויות וחומר הראיות המובאים בפני הבורר - יש בכך משום גרימת עינוי דין מצד הבורר."

משמע, כאשר ההליכים נמשכים זמן ארוך ללא כל יחס לעדויות ולראיות, יש בכך משום גרימת עינוי דין; מאידך, כאשר ההליכים נמשכים זמן ארוך, גם אם מדובר בפרק זמן של שנים, אולם הדבר נובע מהעובדה שבפני הבורר טענות, ראיות ועדויות רבות וסבוכות, הרי שבנסיבות מסוימות ניתן יהיה לקבוע כי התמשכות ההליכים הינה סבירה, ואינה בגדר עינוי דין.

23.מן הראוי להביא גם מדבריה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן , ברע"א 6171/91 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ ואח' , פ"ד נה(1) 327, 334 (1999) שנאמרו ביחס לשאלה מה הדין כאשר הוארך המועד למתן הפסק ללא קביעת מועד לנתינתו והפסק לא ניתן:

"בית המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים מתפקידם. לשם כך ישקול בית המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם."

24.בנסיבות ענייננו, אין חולק כי בפני הבורר ניצבות מחלוקות אין ספור בין בני משפחת שרבט לדורותיהם. מדובר בסכסוך ארוך שנים ובהליכים רבים ושונים, מרובי צדדים. המבקש עצמו הגדיר את הסכסוך כדלקמן:

"בין האחים לבית שרבט מתקיים סכסוך משפטי עתיק יומין אשר תחילתו בהליכי בוררות בסוף שנות ה-80', ואשר הוליד אינספור הליכים משפטיים והליכי בוררות שונים ומשונים בין הצדדים, אשר תקצר היריעה מלמנותם, ואשר עד עצם היום הזה טרם הגיעו לכלל סיום, סיום אשר כלל איננו נראה באופק."

אכן, פתרון סכסוך קשה וארוך שנים זה מטבע הדברים אורך זמן, ודומה כי ניתן לייחס לכל אחד מן הצדדים להליך הבוררות תרומה להתמשכות ההליכים. זאת ועוד, לא התרשמתי כי התנהגות השופט לויט היא שגורמת להתמשכות ההליכים, אלא נראה כי הבורר דווקא עושה כל שביכולתו כדי לקדם את בירור הסכסוכים בצורה יעילה ומסודרת, כפי שעולה מהחלטותיו מיום 9.2.2006 ו-15.2.2006, בהן נקבע הסדר להמשך ניהול הליכי הבוררות.

נראה לי כי העברת הבורר מתפקידו בשלב זה של ההליכים ומינוי בורר חדש תחתיו לא תתרום כהוא זה להאצת תהליך הבוררות, שכן אם ימונה בורר חדש, יהיה עליו ללמוד את מלוא חומר הראיות ולהחליט בדבר סדרי ההליך.

25.אשר לטענתו של המבקש כי הבורר "מתעלם" כביכול מבקשותיו למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבים 1-6, כפי שכבר צויין לעיל, השופט לויט קבע את סדר ניהול ההליכים בבוררות, ולפי החלטה זו, אשר הגיונה מאחוריה, טרם הגיעה העת לבירור תביעתו הכספית של המבקש נגד המשיבים 1-6. אשר על כן, אין מקום לקבוע כי התנהגותו של הבורר גורמת עינוי דין כלשהו למבקש. יצויין, כי בעניין בקשתו האחרונה של המבקש, קבע השופט לויט כי החלטה בה תינתן לאחר ההחלטה בעניין אופן המשך ההליכים. קרי, השופט לויט אינו "מתעלם" מבקשותיו של המבקש, אלא הוא ידון בהן כסדרן, לכשזמנן יגיע.

26.מן הראוי להתייחס עוד, בהקשר זה, לטענתו של המבקש כי להליך הבוררות נקצבה שנה אחת בלבד. טענה זו אינה מדויקת כלל ועיקר, שכן בסעיף 12 להסכם הבוררות נקבע כדלקמן:

"הבוררות תסתיים בתוך שנה אחת מיום מתן תוקף של פסק דין להסכם זה, ואם לא תסתיים בתוך המועד האמור יהיה רשאי הבורר להאריך את משך הבוררות לפי שיקול דעתו מעת לעת ." [ההדגשה הוספה - י.ד.]

הנה, בנסיבות העניין, רשאי הבורר להאריך את משך הבוררות מעת לעת, ודי בכך כדי לדחות את טענת המבקש.

לאור נוסח הסכם הבוררות בענייננו, אין כל צורך בהסכמה פורמאלית מטעם הצדדים להארכת משך הבוררות, שכן ההחלטה נתונה לשיקול דעתו של הבורר. זאת ועוד, המבקש עצמו לא הזדרז להגיש בקשה להעברת הבורר מתפקידו, ונדמה כי מועד הגשת הבקשה בסופו של דבר אינו מקרי, שכן זו הוגשה רק לאחר שנינתה על ידי השופט לויט החלטה שלא נשאה חן בעיני המבקש, קרי ההחלטה המורה על פינויו מהדירה המיועדת לעבור לבעלות המשיב 1. בנסיבות אלה, עולה חשד שמא הבקשה להעברת הבורר מתפקידו באה על מנת לחתור תחת החלטותיו של השופט לויט אשר לא עלו בקנה אחד עם האינטרסים של המבקש. התנהגות מעין זו אין ליתן לה יד.

27.בנסיבות האמורות, לא ראיתי בשאלה שהובאה על ידי המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור משום שאלה משפטית או ציבורית בעלת אופי עקרוני החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים וכן לא נראה שנדרשת התערבות שיפוטית משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (השווה: רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ (לא פורסם, 10.5.2007)).

האם ראוי הבורר לאמון הצדדים?

28.טענתו של המבקש בהקשר לעילה על פי סעיף 11(1) לחוק הבוררות היא כי לנוכח החלטותיו של השופט לויט, לפיהן על המשיב לפנות את הדירה בה הוא מתגורר, אין הוא יכול עוד ליתן בו אמון, ולכן יש להעבירו מתפקידו או, לכל הפחות, להעביר את הדיון בעניינו של המבקש לבורר אחר.

29.בפתח הדברים יוער, כי לא ייתכן שבעל דין אשר החלטותיו של בורר פלוני אינן נושאות חן בעיניו, יבקש את העברתו מתפקידו בטענה כי איבד את האמון בבורר. ממילא, השאלה האם לא ראוי הבורר לאמון הצדדים נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי, כפי שנפסק על ידי כבוד השופטת מ' בן פורת ברע"א 21/82 אירג' כהן ציון נ' רפאל אראל , פ"ד לו(4) 70, 74 (1982):

"המבחן, אם נתגלה דבר, שבעטיו אין הבורר ראוי לאמון, הוא, כידוע, אובייקטיבי, ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין."

30.זאת ועוד, נפסק כי לא בנקל יחליט בית המשפט להעביר ענין שנדון בידי בורר לבורר אחר, ונדרשות נסיבות קיצוניות כדי להצדיק זאת. השימוש בסמכות להעביר בורר מתפקידו על פי סעיף 11(1) לחוק הבוררות נועד בעיקרו למנוע מצבים של עיוות דין העלול להיגרם לצד לבוררות באם בורר ימשיך בתפקידו. לצורך כך, נדרש כי באופן אובייקטיבי יימצא כי אין הבורר הדן בעניין ראוי לאמון הצדדים, ונדרשות נסיבות קיצוניות בטיבן כדי להצדיק תוצאה זו (ראה רע"א 6188/05 סלטי משני (1997) בע"מ נ' רע גד בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006), סעיף 6 לפסק הדין, והאסמכתאות הנזכרות שם).

31.בענייננו, לא שוכנעתי כי אכן מתקיימות נסיבות קיצוניות המצדיקות את הקביעה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. החלטותיו של הבורר, שבעטיין איבד המבקש, לטענתו, את אמונו בו, מתבססות על פסק בוררות מחייב שנפסק לפני שנים רבות, הוא פסק הדין החלקי ב' הנזכר לעיל. מהותה של החלטת השופט לויט, כך נראה, היא יישום של אותו פסק דין חלקי ב', ולא מדובר בהכרעה עקרונית לרעתו של המבקש.

אשר לטענה כי המבקש לא היה צד להליכים שהובילו לקביעתו האמורה של השופט לויט, הרי שטענה זו מעט מוקשית, במיוחד נוכח מסקנתי לעיל, כי המבקש הינו צד להליכי הבוררות מתחילתם, ומרצון, והוא מיוצג בהם על ידי עורך דין. זאת ועוד, החלטתו של השופט לויט אינה מכוונת כלפי המבקש, אלא כלפי אביו, אשר הסכסוך הנוגע לדירה בה מתגורר המבקש הוא בינו לבין אחיו. כפי שצויין לעיל, המבקש מסרב לפנות את הדירה האמורה בשל סכסוך שלו עם המשיב 1, ולסכסוך זה אין רלוונטיות לקביעתו של השופט לויט, שעניינה יישום פסק דין חלקי ב'.

32.אחזור ואומר, כי נראה שהשופט לויט עושה מאמצים ניכרים כדי לפסוק בסכסוך המורכב והקשה שבין בני משפחת שרבט, ולצורך כך, בשלב ראשון, עוסק הוא ביישום הסכמות והסדרים הקיימים בין הצדדים אך טרם יושמו, ובהם פסק דין חלקי ב'. לא מצאתי כי יש בהחלטותיו או בהתנהגותו של הבורר דבר מה אשר יגרום למי מהצדדים לאבד את אמונם בו.

33.לסיכום עניין זה, גם בשאלה האם לא ראוי הבורר לאמון הצדדים, לא מצאתי כי עולה כאן שאלה משפטית עקרונית או כזו שחורגת מעניינם של הצדדים ואינני רואה לנכון ליתן רשות לערער ביחס אליה.

האם ראוי להעביר את הדיון בעניינו של המבקש לבורר אחר?

44.לבסוף, אתייחס לסעד החלופי שהועלה על ידי המבקש, והוא כי ימונה בעניינו בורר נפרד, אשר ידון בסכסוך הנקודתי, כביכול, שבינו לבין המשיבים 1-6. בעניין זה, נראית לי נכונה מסקנתו של בית המשפט קמא, כי כלל הסכסוכים של בני משפחת שרבט תלויים וקשורים זה בזה, ואין זה רצוי ואולי אף לא ניתן להפריד בירורו של סכסוך אחד מאחרים. נימוק זה מצטרף לאמור לעיל, לפיו נדרשות נסיבות קיצוניות על מנת שבית משפט יעביר עניין שנדון בפני בורר אחד לבורר אחר, דבר שאינו מתקיים בענייננו. בנסיבות אלה איני רואה מקום ליתן רשות ערעור אף בסוגיה זו.

דברי סיום

45.נוכח כל האמור לעיל, הנני עושה שימוש בסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות לערער, ללא צורך בתשובת המשיבים.

46.רואה אני לנכון להוסיף כי נוכח הסכסוך הקשה והעמוק בין הצדדים, מן הראוי כי הצדדים לא יוסיפו אש למדורה בפניות מיותרות נגד הבורר ויעשו כמיטב יכולתם על מנת לאפשר לו לנהל את הליכי הבוררות בדרך יעילה והוגנת.

47.עוד רואה אני להתייחס לדברים האמורים בסעיף 79 לבקשת רשות הערעור, לפיהם לכאורה אמר השופט לויט למבקש כי ישקול לסיים לדון רק בעניינים הנוגעים לאחים שרבט, ויתפטר מבלי לדון בעניינו של המבקש. מדובר בטענה המתייחסת לעובדות לכאורה שנולדו לאחר החלטתו של בית המשפט קמא, ועל כן אינן יכולות להישמע בהליך זה ממילא (והשווה: רע"א 21/82 הנזכר לעיל).

48.בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובת המשיבים, איני רואה מקום לעשות צו להוצאות.