רע"א 983/18 אהרון שמש נ. עו"ד (רו"ח) יצחק רייס - מפרק החברות

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' ברנר ) בפר"ק 22362-03-16 ופר"ק 22301-03-16 שניתנה ביום 8.1.2018, בגדרה קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המפרק למתן הוראות לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: הפקודה ).

2.

ביום 5.7.2016 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות לפי סעיף 374 לפקודה נגד המבקש 1 אשר שימש מנהל הכספים של החברות בפירוק (להלן החברות) ונגד רעייתו, המבקשת 2 (להלן ביחד: המבקשים ) להשבת סך של 496,700 ש"ח שהוצאו על ידי המבקשים שלא כדין מקופת החברות והופקדו בחשבונות שונים, לרבות בחשבון בנק משותף של המבקשים.

המבקשים התנגדו לבקשה וטענו כי הבקשה אינה ראויה להתברר במתכונת של בקשה לפי סעיף 374 לפקודה או כבקשה למתן הוראות. נטען כי

מקרה זה אינו ייחודי לדיני חדלות הפירעון, וכן כי מדובר במסכת עובדתית מורכבת שאינה מתאימה להליך זה. עוד נטען כי סמוך למועד פירוק החברות הוגשה נגד המבקשים על-ידי החברות ובעל השליטה תביעה לבית משפט השלום בעילות זהות (להלן: התביעה הנוספת ), כך שהמבקשים עומדים בפני סיכון כפול.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המפרק וקבע כי אין מניעה לנהל את ההליך במסגרת תיק הפירוק במתכונתו הנוכחית. נקבע כי נקודת המוצא בבקשה לפי סעיף 374 לפקודה היא בירור הבקשה במסגרת תיק הפירוק ולא בהליך אחר. עוד נקבע כי אין מדובר בהליך מורכב אלא בסכסוך פשוט למדי. בית המשפט המחוזי הוסיף

כי על מנת שלא תפגענה הזכויות הדיוניות של המבקשים יהיו הם רשאים לזמן עדים מטעמם במסגרת ניהול ההליך הנדון.

אשר לטענת המבקשים כי ראוי לברר את ההליך במסגרת התביעה הנוספת של בעל המניות, קבע

בית המשפט המחוזי כי ההליך הנדון הוא למעשה תביעת החברות באמצעות המפרק ולא תביעת בעל המניות. בית המשפט הטעים עוד כי משעה שהמפרק בוחר לנהל התביעה במסגרת תיק הפירוק, ממילא מעוכבת התביעה הנוספת.

4.

בבקשה דנן טוענים המבקשים בעיקרו של דבר כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הבקשה ראויה להתברר במסגרת תיק הפירוק. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לניהול ההליך המקביל במסגרת התביעה הנוספת, הגם שזו מעוכבת בשלב זה. לטענתם, התביעה הנוספת מציבה אותם בסיכון כפול, לפיו, במידה והם יחויבו בתשלום כלשהו בהליך זה עדיין קיימת האפשרות כי יוטל עליהם חיוב נוסף במסגרת התביעה הנוספת. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את העובדה שבתביעה הנוספת ישנו תובע נוסף פרט לבעלי המניות

וכן כי המבקשים הגישו הודעה לצדדים שלישים. בנוסף נטען כי אף שבית המשפט המחוזי התיר למבקשים לזמן עדין מטעמם במסגרת ההליך עדיין נפגעו זכויותיהם הדיוניות שכן הם לא יוכלו לחקור את אותם העדים בחקירה נגדית.

לצד בקשה זו הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה שוכנעתי כי דינה להידחות, בלא צורך בקבלת תשובה. הכלל הוא כי ערכאת הערעור תתערב רק לעיתים נדירות בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית ביחס לשאלה האם מחלוקת שהובאה לפניה מתאימה לבירור בדרך של בקשה למתן הוראות או שמא יש להעבירה לדיון בפסים של תביעה רגילה (רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן , פיסקה 10 (26.3.2007) והאסמכתאות המאוזכרות שם, (להלן: עניין שרידב) ; רע"א 8460/12 יצחקי נ' אלקלעי , פסקה 5 והאסמכתאות המאוזכרות שם (31.1.2013)). המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר מקרים חריגים אלה. אוסיף עוד כי הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהערכאה הדיונית קבעה, כבענייננו, כי המחלוקת הנדונה מתאימה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות (עניין שרידב פסקה 10).

6.

כידוע, הליך המתברר במסגרת בקשה למתן הוראות נועד לאפשר למפרק

לבצע את תפקידו ביעילות ובמהירות וכן נועד הוא "להוות מסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוח של בית המשפט על פעילותם השוטפת של בעלי תפקידים שמונו מטעמו, כמו גם כלי להנחיית בעלי התפקידים כיצד לפעול בכל הנוגע לפעולות המחייבות את אישור בית המשפט" (ע"א 7390/13 פלמר נ' ב. גאון קמעונאות וסחר בע"מ , פסקה 7 (4.5.2014). כן ראו עניין שרידב פיסקה 5). בענייננו, משעה שבית המשפט המחוזי קבע כי על פני הדברים מדובר בסכסוך פשוט למדי שאינו מצריך בירור עובדתי מורכב, ובקביעה זו אין מקום להתערב, צדק הוא במסקנתו כי על מנת לייעל את ההליך, ראוי לברר את התביעה במסגרת תיק הפירוק.

עם זאת, אדגיש כי נקבע לא אחת שיש להיזהר כי בירור המחלוקת בדרך של מתן הוראות לא תפגע בזכויות הדיוניות של בעלי הדין באופן לא מידתי (עניין פלמר פסקה 7). בעניינו, שוכנעתי כי בית המשפט המחוזי היה ער לפגיעה האפשרית במבקשים וערך את האיזון הראוי בין הפגיעה הדיונית הנטענת על ידם לבין האינטרס בניהול יעיל של הליך הפירוק, בכך שאפשר למבקשים לזמן עדים מטעמם.

7.

אשר לטענת המבקשים לפיה הם עומדים בפני "סיכון כפול" לנוכח התביעה הנוספת המתנהלת בבית משפט השלום, הרי שבית המשפט המחוזי התייחס לטענה זו, וציין כי תביעה זו מעוכבת לנוכח בחירתו של המפרק לנהל תביעה זו במסלול לפי סעיף 374 לפקודה. מכל מקום, יש להוסיף כי תוצאות הליך זה בוודאי ישליכו על התביעה הנוספת, ככל שהיא תמשיך להתברר בעתיד, באופן שלא יעמיד את המבקשים בפני "סיכון כפול".

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

בשים לב לתוצאה, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.