פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
988/13
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
ולדימיר טימושפולסקי
נ ג ד
המשיבה:
המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 30781-10-12 שניתנה ביום 15.1.2013 על ידי
כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי
בשם המבקש:
עו"ד גיל בן ארי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.1.2013 לפיה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הרפואה הפנימית לבחינת נכותו הנובעת מהשמנת יתר (ת"א 30781-10-12, כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ).
לאחר עיון בבקשה החלטתי כי אין מקום ליתן למבקש רשות ערעור, זאת אף מבלי שתידרש תשובת המשיבה.
המערער, יליד 1977, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.6.2006. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה זו הוגשה על-ידו תביעת פיצויים, בגדרה מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים. המומחה בתחום האורטופדיה קבע כי למבקש נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 30.2%. המומחה בתחום הפסיכיאטריה חווה דעתו כי נכותו הצמיתה של המבקש עומדת על 10%. שני המומחים קבעו גם נכויות זמניות בשיעורים גבוהים יותר לפרקי זמן ממושכים יחסית מאז התאונה.
בבקשתו למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית טען המבקש כי משקלו עלה מאז התאונה, נוכח המגבלות הפיזיות הנובעות מהתאונה ומצבו הנפשי, כפי שאלו נקבעו על-ידי המומחים מטעם בית המשפט. לפי הנטען, משקלו של המבקש עלה במהלך כשש שנים ב- 22 ק"ג , וממצב שמשקל גופו לא הצדיק קביעת נכות על פי המבחנים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הגיע למצב שמזכה אותו ב-10 אחוזי נכות, על פי אותם מבחנים.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, לאחר קבלת עמדת המשיבה, בפסקו, כי לא הוצגה על-ידי המבקש תשתית לכאורית לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין עודף המשקל. בית המשפט הוסיף, כי על פי ערכי ה- BMI
המקובלים, היה המבקש במצב של עודף משקל כבר בסמוך לתאונה, וכי הפגיעה במבקש אינה מונעת ממנו לבצע פעילות גופנית, גם במגבלותיו.
על ההחלטה האמורה מבקש המבקש כי תינתן לו הרשות לערער, כשהוא חוזר על הנימוקים שנפרשו בבקשה שהגיש לבית משפט קמא, מפרטם ומרחיבם.
כאמור, דין הבקשה להידחות. המבקש לא הניח בפני בית המשפט ראשית ראיה, ולו לכאורה, לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות שנגרמו לו עקב התאונה לבין טענת השמנת היתר. לעניין קיומו של קשר סיבתי מתבסס המבקש על היקש לוגי, שלפיו כיוון שמשקלו עלה וכיוון שנקבעו לו נכויות העשויות להסביר אפשרות של עליה במשקל, קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין השמנת היתר. אלא שאין די בכך. ראשית הראיה לעניין קיומו של הקשר הסיבתי (כמו גם לעניין עצם קיום הנכות) צריכה להיות מעוגנת במסמך רפואי שנערך לצורך טיפול בנפגע (תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). אכן, בתי המשפט נוהגים בגישה ליברלית בסוגיה הנדונה. אלא שבמקרה דנא אין די בנתוני הבסיס שמציב המבקש ביסוד בקשתו, שאינה נשענת כלל ועיקר על "מסמך רפואי שנערך לצורך טיפול בו" ושיש בו ולו ראשית ראיה ביחס לאפשרות (ולו בסבירות נמוכה) שעודף המשקל ממנו הוא לכאורה סובל אכן נובע מהפגיעות בתאונה ולא מגורמים אחרים; שהרי עודף משקל יכול להיגרם כתוצאה משלל גורמים אפשריים.
הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' באדר התשע"ג (17.2.2013).
ש ו פ ט