רע"א 992/15 אליהו קחטן נ. יהודה רסלר

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיאה י' שנלר , ד"ר ק' ורדי וכב' השופט ח' ברנר ) אשר דחה את ערעור המבקשים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שוורץ ) שבמסגרתה נדחו בקשות המבקשים למתן רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש נגדם המשיב ולסילוק תביעת המשיב על הסף.

1.

המבקשים הם בעלי השליטה בחברת "גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות בע"מ" (להלן: גרנד סנטר ) והמשיב הוא בעל השליטה בחברת "ד.ש.א.מ.ר" (להלן: דשאמר ; להלן ביחד: החברות ). בינואר 2001 רכשה דשאמר נכס מקרקעין (להלן: הנכס ) מגרנד סנטר (להלן: העסקה ) . למימון הרכישה נטלה דשאמר הלוואות שלהן ערב המשיב באופן אישי (להלן: ההלוואות ). בנוסף, נחתם בין המבקשים לבין המשיב כתב שיפוי שלפיו התחייבו המבקשים לשפות את המשיב במחצית מכל סכום שיידרש לשלם מתוקף ערבותו האישית (להלן:

כתב השיפוי ) . לימים, משלא פרעה דשאמר את ההלוואות במועדן, נדרש המשיב לשלם בעצמו את סכומי ההלוואה עקב חוזה הערבות. בהמשך לכך, ועל בסיס כתב השיפוי, הגיש המשיב תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המבקשים בסך של 1.6 מיליון ש"ח בגין תשלומים ששילם בעצמו להחזר ההלוואות (להלן: התביעה ). למען שלמות התמונה יוער כי עובר לתביעה דנן התנהלו בין הצדדים מספר תביעות שעניינן דרישת המשיב כי המבקשים ישפו אותו על פי כתב השיפוי. חלק מתביעות אלו הוכרעו בפסקי דין שבהם חויבו המבקשים לשלם למשיב את הסכומים שתבע; וחלקן נסתיימו בהסכמי פשרה. עוד יוער כי בעת עריכת העסקה היה המשיב עורך דינם של המבקשים. כאמור, המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, ובמועד מאוחר לה בקשה לסילוק התביעה על הסף. ביום 11.11.2012 דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שוורץ ) את הבקשות האמורות ו קיבל את תביעת המשיב.

2.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 8.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגני הנשיאה י' שנלר , ד"ר ק' ורדי ו כב' השופט ח' ברנר ) את הערעור. נקבע כי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי ציין שאמנם לא בנקל תידחה בקשת רשות להתגונן, אך במקרה דנן טענות המבקשים הוכרעו בעבר וחל עליהן השתק פלוגתה. משכך, וחרף אמת המידה המקלה אשר חלה, ככלל, על מתן רשות להתגונן בתביעות בסדר דין מקוצר, לא נותרו למבקשים טענות שבכוחן להצדיק מתן רשות להתגונן. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע, בבחינת למעלה מן הצורך, שגם לולא השתק הפלוגתה היה הדין עם המשיב, קרי כי היה מקום לקבל את תביעתו; וכי כתב השיפוי עומד בתוקפו חרף טענות המבקשים לשינוי נסיבות המעקר אותו מתוכן.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. טענתם העיקרית של המבקשים נוגעת לפרשנותו של כתב השיפוי. לדידם, פרשנות כתב השיפוי שלפיה המבקשים חבים במחצית מכל תשלום שנדרש המשיב לשלם בגין מימוש הערבות מנוגדת להגיון העסקה ולכוונת הצדדים בעת החתימה עליו. בנוסף, נטען כי המשיב פעל בחוסר תום לב כשערך את העסקה ואת כתב השיפוי, תוך שימוש במידע אסור שהגיע לידיו במסגרת תפקידו כבא כוחם של המבקשים. זאת ועוד, המבקשים חזרו על טענותיהם לפני הערכאות הקודמות כי חל שינוי נסיבות מהותי (עקב הליכי מימוש של הנכס) שבגינו חורג הסכסוך דנן מגדרי הפלוגתות שהוכרעו בעבר, באופן שהצדיק מתן רשות להתגונן. סמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה "לצירוף ראיות לבקשת רשות הערעור" שבגדרה ביקשו להגיש לעיוני מסמכים ובהם ידיעות עיתונאיות הנוגעות למשיב.

4.

לאחר עיון בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כלל ידוע הוא כי רשות לערער לבית משפט זה ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים בהם עולה שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 1065/15 לוי נ' חוטה (2.3.2015) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). מקרה זה לא בא בקהלם של המקרים האמורים. כלל טענות המבקשים נוגעות לגופה של המחלוקת הנטושה בינם לבין המשיב שעיקרה פרשנותו של כתב השיפוי. שאלה זו נעוצה בנסיבות המקרה הפרטניות ואינה מקימה עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפניי. הוא הדין גם לגבי טענתם הנוספת של המבקשים בדבר היעדר תום לב מצדו של המשיב בעת ששימש כעורך דינם. לפיכך, מצאתי לדחות את הבקשה. ממילא מתייתרת הבקשה לצירוף ראיות והיא נדחית גם כן.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.