רע"א 993/98 שמחה סמואלוב ז"ל נ. עיריית תלאביב- יפו

1.מקרקעין בעיר תל אביב, שהמנוחה שמחה סמואלוב ז"ל (להלן - "המנוחה") ובעלה התגוררו בדירה שעליהם, הופקעו לצרכי ציבור על ידי המשיבה. המנוחה הגישה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד המשיבה ונגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה לשלם לה פיצויי הפקעה. ביום 8.1.73 חתמה המנוחה על מסמך שכותרתו "ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר" (להלן - "ייפוי הכוח"), שבו נאמר:

"אני הח"מ סמאלוף שמחה, ת.ז. 410723 מרח' 21 בית 3, שיך מוניס, תל-אביב, מיפה בזה את כוחם הגב' מלכה לוי ת.ז. 778918 מרח' הגדוד העברי 38, תל-אביב, ושל בנימין בצלאל עו"ד ת.ז. 383775 מרח' אבן גבירול 24 תל-אביב, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, לבצע בשמי ובמקומי את כל הפעולות המפורטות להלן, כולן ביחד וכל אחד מהן היינו:-

1.לחתום בשמי ובמקומי על כל המסמכים, האישורים, הבקשות, ההצהרות, חוזים, ועל כל מסמך נוסף, בקשר לזכויותיי בנכס הידוע בגוש 6627 חלקה 21/46, הנמצא ברח' 21 בית 3 (רח' שבט נפתלי 4) שיך מוניס, תל-אביב. להלן - "הנכסים".

2.להופיע ולחתום בשמי ובמקומי בפני הרשות המקומית, עירית תל-אביב, ובפני כל פקיד, גוף, מוסד, עיריה, רשות ממשלתית, ו/או כל אדם, בכל הקשור באמור בסעיף 1 לעיל.

3.להתפשר בשמי ובמקומי לקבל כספים בכל הקשור לנכסים האמורים, ולהעביר הנכסים לכל מי שיראו לנכון.

4.להיכנס בשמי ובמקומי לכל משא ומתן, ולחתום בשמי ובמקומי, עם עירית תל-אביב, בכל הקשור לנכסים ולזכויותיי האמורות, ולהופיע ולייצגני באופן הרחב והכולל ביותר בקשר למשא ומתן עם עירית תל-אביב, ולקבל כספים בכל הקשור להפקעת הקרקעות בנכסי הנ"ל.

5.

למורשי הנ"ל הזכות לקבל בשמי ועבורי פיצויים וכל סכומי כסף בקשר לזכויותיי בנכסים האמורים .

6.לחתום בשמי ובמקומי על כל מיני חוזים, שטרי פיטורין, כתבי ויתור, הכל לפי ראות עיניהם הבלעדית.

7.מבלי לפגוע בכלליות האמור לבצע בשמי ובמקומי את כל הפעולות הקשורות והכרוכות ואשר תהיינה לפי שיקול דעתם המוחלט.

8.להגיש ערעורים, להופיע ולייצגני בבתי משפט, ובפני כל מוסד ממשלתי ועירוני."

(ההדגשה שלי - י' ט').

ביום 16.9.73 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק דין לפיו חויבה המשיבה לשלם למנוחה פיצויי הפקעה בסך 45,000.- ל"י. המנוחה ערערה על פסק הדין לפני בית המשפט העליון, אשר בפסק דינו מיום 15.9.74 הגדיל את הסכום ל 58,240.- ל"י וקבע כי הסכום יישא "ריבית בשיעור של 15% לשנה מיום מסירת החזקה בדירה הנדונה ועד התשלום" (ע"א 100/74 שמחה סמואלוב נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ואח' (לא פורסם)).

2.המנוחה נפטרה בשנת 1981 (בעלה נפטר שנים מספר לפני כן). בשנת 1996 פתחה גברת מלכה לוי - שהיתה אחד משני מיופי הכוח לפי ייפוי הכוח (להלן - "גב' לוי") - בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה לגביית הסכומים שנפסקו לזכות המנוחה. יצוין, כי ההליך - וכמוהו גם ההליכים שננקטו אחריו - ננקט בשמה של המנוחה "על ידי מיופת כוחה מלכה לוי". המשיבה טענה טענת "פרעתי". בין היתר טענה, כי אין לגב' לוי זכות לגבות את הסכומים, היות ש"לתיק ההוצאה לפועל צורף אמנם ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך את גברת מלכה לוי לפעול עבור הזוכה גברת סמואלוב שמחה אך אין בו הסמכה לקבלת כספי הפיצוי במקומה אלא עבורה --- ומכיוון שנפטרה עבור יורשיה".

בשלב זה הגיעו באי כוח בעלי הדין להסכמה, לפיה תקבל המנוחה סכום של 100,000.- ש"ח לסילוק כל תביעותיה, וכי הסכום ישולם רק אם ראש ההוצאה לפועל "יקבע כי הגברת מלכה לוי זכאית לקבל כספים בתיק הנ"ל במקום גב' שמחה סמואלוב ז"ל". על פי המוסכם הודיעו באי כוח בעלי הדין לראש ההוצאה לפועל, "כי התפשרו בנוגע לכל הנושאים שבתיק ההוצל"פ שבכותרת, למעט הנושא המתייחס לעצם זכאותה של הגברת מלכה לוי לקבל כספים במקום הגב' שמחה סמואלוב ז"ל". באי כוח בעלי הדין ביקשו מראש ההוצאה לפועל "להכריע בנושא זה בלבד. עם ההכרעה בתיק זה - ייסגר התיק". כן הסכימו כי הטיעונים יהיו בכתב.

3.ראש ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (כבוד הרשם א' שוורץ), בהחלטתו מיום 26.10.97, קבע כי גב' לוי אינה זכאית לקבל כספים במקום המנוחה והורה לסגור את תיק ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ה' שטיין), בפסק דינו מיום 2.2.98, דחה את ערעורה של גב' לוי. בבקשה שלפני - שהוגשה אף היא על ידי גב' לוי בשם המנוחה כמבקשת - מתבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה השיבה על הבקשה.

4.דינה של הבקשה להדחות.

השאלה הראשונה שבה דן ראש ההוצאה לפועל היתה, אם הסתיימה השליחות לפי ייפוי הכוח עם מותה של המנוחה. לצורך זה בדק אם ניתן ייפוי הכוח להבטחת התחייבות חיצונית אחרת שנתנה המנוחה לגב' לוי או לאחר לשם הבטחת זכויותיו. מסקנתו בענין זה - בין היתר, על פי התצהירים שהוגשו לו - היתה כי יש לקבל את עמדת המשיבה, לפיה "במקרה שלנו לא צמוד ייפוי הכוח להתחייבות כלשהי היוצרת את 'הזכות הבלתי חוזרת' והקובעת בבירור לצורך מה ניתן ייפוי הכוח --- ". השאלה השניה שבה דן היתה "האם ייפוי הכוח שבתיק מעניק לגברת לוי את הזכות לקבל לעצמה את כספי הפיצויים". גם בענין זה קבע לחובתה של גב' לוי, שלא ניתן ללמוד מתוך ייפוי הכוח כי כוונת המנוחה היתה להעניק לה את הכספים. מכאן התוצאה, שעם מות המנוחה הסתיימה השליחות ופקע ייפוי הכוח, וכי גב' לוי אינה זכאית לקבל כספים במקום המנוחה. לפיכך הורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

בית המשפט המחוזי אמץ את מסקנותיו של ראש ההוצאה לפועל. אשר לתצהירים שהיו לפני ראש ההוצאה לפועל, קבע שלא יצאה שגגה מתחת ידו של ראש ההוצאה לפועל בכך שלא מצא בהם ראיה מספקת לטענותיה של גב' לוי. עוד דחה בית המשפט את טענת בא כוחה של גב' לוי, כי היה על ראש ההוצאה לפועל לקבל את האמור בתצהירים שהגישה, מן הטעם שעורכיהם לא נחקרו. גם לענין זה אמץ את קביעתו, לפיה מעלים התצהירים גרסאות סותרות ואין לסמוך עליהם כראיה לטענה שייפוי הכוח בא להבטיח זכויות צד שלישי, או כראיה חיצונית מספקת לטענה שגב' לוי זכאית לקבל את הכספים.

5.העיון בבקשה להרשות ערעור מראה שכל טענותיה של גב' לוי - הן לענין כוונתה של המנוחה בעשותה את ייפוי הכוח והן לענין פירושו של ייפוי הכוח - מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנדונה כפי שהונחו לפני בית המשפט בהסכמה ובתצהירים. לא עולה מן הטענות, ואף לא מטענות המשיבה בתשובתה, שאלה משפטית שיש בה חשיבות כללית החורגת מגדר המחלוקות שבין בעלות הדין, המצדיקה דיון בערכאה שלישית.

בשולי הדברים אעיר, שאין לדחות בקש את טענתו של בא כוח המשיבה, לפיה היתה כוונת הצדדים, במסמך ההסכמה שעשו בלשכת ההוצאה לפועל, כי החלטתו של ראש ההוצאה לפועל תהיה סופית ותחייב את בעלות הדין ללא הליכים נוספים. אולם גם לעצם הענין סבורני שאין מקום להתערב בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לענין זה אסתפק בהערת שוליים אחת. כפי שנאמר בסעיף 5 לייפוי הכוח, הוסמכו מיופי הכוח לעשות בשמה של המנוחה פעולות שונות שעל כולן נאמר שייעשו "בשמי ובמקומי ". רק לגבי פעולה אחת - הזכות לקבל את כספי הפיצויים - נאמר "לקבל בשמי ועבורי ". בהעדר ראיה לסתור, שלא היתה, נוטה אנכי לדעה שמשמעותו של שינוי לשון זה היא שמיופי הכוח יקבלו את כספי הפיצויים רק על מנת להחזיק בהם עבור המנוחה דווקא.

6.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאותיה בסך 10,000.- ש"ח.