רע"א 9946/09 י.ח. דמרי בנייה ופיתוח בע"מ נ. תדהר מגדל בית שמש בע"מ

1.

"...על הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול-דעתו של בית המשפט" (רע"א 2267/95 האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד , פ"ד מט(3), 854, 868 (השופט א' גולדברג) (1995)).

המבקשת, העותרת כי תינתן לה רשות ערעור, חטאה יותר מפעם אחת באי גילוי של עובדות חשובות בבקשות לסעד זמני שהגישה לבית המשפט המחוזי. חטאה חמור במיוחד, שכן מדובר באי גילוי עובדות בגדרן של שתי בקשות למתן סעד זמני על פי צד אחד. די בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה למתן רשות ערעור, אשר מופנית נגד החלטה של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לסעד זמני ולבטל סעד ארעי שניתן על פי צד אחד.

2.

המבקשת הגישה ביום 19.11.09 לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לצו מניעה זמני שיאסור עשיית עסקה במניותיה של המשיבה 8 או בנכסיה. בבקשה נטען, כי ביום 12.11.09 נכרת הסכם בעל פה בין המבקשת לבין המשיבים 7-2 (להלן – המשיבים) לפיו תרכוש המבקשת את מניותיה של המשיבה 8 שבידי המשיבים. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה י' זפט) לא ראה לנכון ליתן סעד על פי צד אחד והורה כי תשובה תוגש תוך שבעה ימים. ביום 24.11.09 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן סעד על פי צד אחד. בו ביום ניתן על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה י' זפט) צו ארעי שאסר עשיית עסקה במניותיה של המשיבה 8. לאחר שבעלי הדין הגישו תשובות ותשובה לתשובות, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיאה י' זפט) ביום 7.12.09 לדחות את הבקשה לסעד זמני ולבטל את הצו הארעי שניתן. בית המשפט קבע, כי המבקשת נהגה בחוסר ניקיון כפיים וכן העריך, כי סיכוייה של המבקשת להצליח בתובענה הינם אפסיים. על כך מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור, אליה נלוותה בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור.

3.

מתברר, כי ביום 10.11.09 נעשה הסכם בכתב בין המבקשת לבין המשיבה 7 הנושא כותרת "התחייבות לשמירת סודיות" (להלן – הסכם הסודיות). בסעיף 7 לאותו הסכם נאמר:

"כל עוד לא נחתם בין הצדדים הסכם מחייב לא יתקיימו יחסים מחייבים כלשהם בין הצדדים, ואף צד לא יהיה זכאי לצפות לקיומם של יחסים כאמור, למעט כמפורט בהסכם זה...".

קיומו של הסכם הסודיות לא נזכר כלל בשתי הבקשות לסעד על פי צד אחד שהגישה המבקשת לבית משפט קמא ובתצהירים שתמכו בבקשות. כאמור, בית המשפט אף נעתר לבקשה השנייה. על המבקשת הייתה מוטלת חובה לגלות את דבר קיומו של ההסכם מיום 10.11.09. במיוחד כך שעה שעתרה בפני בית המשפט לסעד על פי צד אחד. סעד כאמור ניתן, על פי טיבו, בלא שלבעל הדין שכנגד יש הזדמנות להביא את עמדתו בפני בית המשפט. על כן, חובת הגילוי המוטלת על המבקש הינה מוגברת. בתשובה שהגישה המבקשת לתשובת המשיבים בבית המשפט המחוזי, הסביר מנהלה של המבקשת, יגאל דמרי, בתצהיר כי:

"רק משקראתי את תגובת המשיבים גילתי [כך], לתדהמתי הגמורה, את דבר קיומו של סעיף 7 להתחייבות לסודיות, אשר אין בינו לבין שמירה על סודיות דבר וחצי דבר".

כנראה, שמנהלה של המבקשת, יגאל דמרי, הוא זה שחתם מטעמה על הסכם הסודיות יומיים לפני שנכרת, לטענתו, ההסכם שבעל פה בעניין רכישת המניות. ההסבר שניתן, הוא במקרה הטוב, מבחינת המבקשת, הסבר מיתמם. יצוין, כי הבקשה הראשונה לסעד ארעי, זו מיום 19.11.09, נתמכה אף היא בתצהירו של יגאל דמרי. למצער, הייתה חובה לציין בבקשות לסעד על פי צד אחד את דבר קיומו של הסכם הסודיות וכן לצרפו. נוטה אני אף לדעה שהייתה חובה להפנות את שימת ליבו של בית המשפט לסעיף 7 להסכם הסודיות, המדבר על כך שבין הצדדים לא יתקיימו יחסים מחייבים כל עוד לא נחתם הסכם בין הצדדים. כבר בשל מחדלה האמור של המבקשת ראוי היה לדחות את הבקשה לסעד זמני. אין מדובר בעניין שולי אלא בנקודה מהותית שחובה הייתה להביאה לתשומת ליבו של בית המשפט. נוכח המחדל החוזר, אף אין להיעתר לבקשה לרשות ערעור, מבלי שיש להידרש לטעמים לגופו של עניין.

4.

אשר על כן, הנני דוחה את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור והכל בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.