רע"א 9965/09 שאול בן דוד נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בית המשפט המחוזי החליט לבטל הליכי פשיטת רגל שהתנהלו נגד המבקש. מדובר בהליכים שנפתחו לבקשתו של נושה. ההליכים בוטלו לאור בקשה של הנאמן, לאחר שהמבקש לא שילם את התשלומים החודשיים במשך תקופה ארוכה. החלטת הביטול ניתנה, כך נראה, בלא שעמדתו של החייב הייתה בפני בית המשפט. המבקש עתר לביטולה של ההחלטה ובקשתו נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. הבקשה הוגשה תחילה כערעור והוסבה לבקשת רשות ערעור לפי החלטה של כבוד הרשם של בית משפט זה. יצוין, כי ההליך הוגש תוך התקופה הקצובה להגשתה של בקשת רשות ערעור.

2.

מוכן אני להניח שבית המשפט המחוזי לא פעל כהלכה בקבלו את בקשת הביטול בלא שהובאה בפניו עמדתו של המבקש. עם זאת, אין להתעלם מכך שאין מדובר בהליך פשיטת רגל בו פתח החייב אלא בהליך שניזום על ידי נושה. מכאן, שההתייחסות העניינית חייבת להיות שונה במידת מה, במיוחד כאשר נראה שביטול ההליכים הינו על דעתו של הנושה שיזם אותם.

3.

מכל מקום, אין מניעה שהמבקש יפתח מיוזמתו הוא בהליך פשיטת רגל חדש. במקרה כזה יהא על בית המשפט לבחון את הבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל בצורה שונה מאשר בקשה שנייה המוגשת, כראשונה, על ידי החייב עצמו.

4.

על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות וכך מוחלט. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.