רע"ב/רעב"ס 1020-24 רע"ב/רעב"ס 1020-24

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) בעת"א 74849-01-24, שניתנה ביום 31.1.2024.

1.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 18 שנים בכלא קציעות. ביום 30.1.2024 החליט מפקד בית הסוהר על מניעת מפגש של המבקש עם עורכי דין לפרק זמן של 72 שעות, מכוח סמכותו לפי סעיף 45א(ב) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה).

2.ביום 31.1.2024 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "עתירת אסיר בהולה ובקשה לקביעת מועד דיון דחוף", בה השיג על החלטה זו. בעתירתו טען כי ההחלטה לא כללה את תמצית המידע והנימוקים שעליהם היא נסמכת, בניגוד להוראות הדין. כן טען כי הוראות הפקודה עוסקות במניעת מפגש עם עו"ד מסוים, בעוד שבפועל נמנע ממנו לקיים מפגש עם עורכי דין באופן גורף וללא קשר לזהותם. המבקש עמד בעתירתו על חשיבות הקשר שבין אסיר לבא כוחו, וטען כי יש במניעת המפגש כדי לפגוע פגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכותו לייצוג ולהיוועצות. בשים לב לפגיעה זו ולסד הזמנים הנובע מן המניעה, עתר המבקש לקביעת מועד דיון דחוף בעתירה. יוער כבר עתה כי המבקש לא צירף לעתירתו את ההחלטה הנתקפת וכל מסמך אחר.

3.בהחלטתו מיום 31.1.2024 הורה בית המשפט המחוזי למשיבה להשיב לעתירה תוך 5 ימים, וכן הורה לקבוע את העתירה לדיון "לפי היומן". עוד נקבע כי ככל שהעותר סבור שיש דחיפות בשמיעת הדיון קודם למועד שייקבע, "הוא רשאי להגיש בקשה מתאימה, לאחר שתוגש תשובת המשיבה". כפי שניתן ללמוד מעיון בתיק, הצדדים זומנו לדיון בעתירה ליום 18.3.2024.

4.בו ביום הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, כך שתגובת המשיבה תוגש לאלתר והדיון בעתירה יתקיים באופן בהול, ובמועד קרוב ככל הניתן לימים 1-2.2.2024. המבקש טען בבקשתו שהמועד שנקצב למתן תשובה לעתירה, יש בו כדי לרוקן את העתירה מתוכנה ולפגוע בזכויותיו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר וקבע כדלקמן:

"יש לאפשר למשיב להגיש תשובה לאחר שבדק את הפרטים ואני סבור שבמקרה זה, שאינני רואה מדוע יש בהילות כפי שמנסה העותר לצייר, 5 ימים הוא פרק זמן קצר וסביר.

גם אם כל האמור בבקשה נכון, אין הסבר ממה נובעת הבהילות הנטענת. לפי סעיף 6 לעתירה, המשיב החליט למנוע מפגש למשך 72 שעות – העותר אינו מסביר מדוע קיימת דחיפות לפגוש עורך דין לפני תום התקופה, עד כדי כך שצריך לקבוע דיון בהול, ביום שאינו יום עתירות – מחר או ביום שישי [...]".

5.אתמול, יום ה-1.2.2024, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בה שב, בעיקרו של דבר, על הטענות שנטענו בעתירתו. המבקש טען, כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע דיון דחוף בעתירתו, בשים לב להחלטת המניעה שניתנה בעניינו, אשר נקצבה ל-72 שעות. המבקש טען כי מתן זכות תשובה תוך 5 ימים וקביעת הדיון לחודש מרץ, פוגעים פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו, ומאיינים באופן מוחלט את הזכות לביקורת שיפוטית על החלטות מעין אלה. בנסיבות חריגות אלה, סבור העותר כי שיקולי צדק מחייבים קבלתה של בקשת רשות הערעור והערעור לגופו, במובן זה שיינתן צו המורה לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בעתירה מוקדם ככל שניתן. גם לבקשת רשות הערעור לא צירף המבקש את ההחלטה מושא העתירה או כל מסמך אחר.

6.בהחלטתי מיום אתמול הוריתי למשיבה להגיש תגובתה לבקשת רשות הערעור. המשיבה סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. לשיטתה, מדובר בבקשת רשות ערעור המוגשת על החלטת ביניים, לגביה התערבות ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים בלבד, או למקרים בהם יש להחלטה חשיבות מכרעת לגורל העתירה. לטענתה, עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים נדירים אלה. המשיבה מציינת כי מדובר באסיר שפוט המבקש ייעוץ משפטי, ובשל מסוכנות הנסמכת על מידע חסוי קונקרטי, "נמנעת ממנו באופן זמני פגישה עם עורכת דין אחת" (סעיף 13 לתגובה). צוין כי מניעה זו הוארכה ביום 1.2.2024, בהסכמת פרקליט מחוז דרום, עד ליום 7.2.2024, בהתאם לסמכות שנקבעה בסעיף 45א(ג) לפקודה. כן נפתחו בעניינו של המבקש הליכים למניעת מפגש עם שני עורכי דין נוספים.

כן הוסיפה המשיבה כי היא "דוחה את טענות המבקש בדבר הדחיפות והבהילות שבקיום הדיון בעניינו של המבקש, ולא רואה כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שמבטאת איזון ראוי הנטוע בנסיבות המקרה. זאת, בשים לב לכך שמדובר בפרק זמן קצוב של 5 ימים, בהיעדר פירוט לגבי הסיבה לדחיפות המיוחדת בקיום המפגשים, ובהיעדר חשיבות מכרעת לגורל העתירה בהגשת תגובה בפרק זמן קצר יותר מזה שנקבע על ידי בית המשפט קמא".

7.אעיר, כי איש מן הצדדים לא צירף לבקשה או לתגובה לה את המסמכים הנדרשים להן. משנדרשו מסמכים אלה על-ידי בית המשפט, הומצאו מספר מסמכים על-ידי המשיבה, ולאחר דרישה נוספת הומצאה גם ההחלטה מושא העתירה. המבקש לא פעל להגשת כל מסמך שהוא. אוסיף כי עיון בהחלטת מפקד בית הסוהר מושא העתירה מעלה כי ההחלטה מתייחסת למניעת מפגש "עם עורכי דין" ולא עם "עם עורכת דין אחת" כפי שנטען בתשובת המשיבה, באופן שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 45א(ב) מכוחו ניתנה (ראו סעיף 2 להחלטה).

8.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, שלא מטעמיה של המשיבה. הטעם לכך הוא כפול: המבקש לא פעל להמצאת ההחלטה הנתקפת בעתירה, חרף דרישת בית המשפט, וזו התקבלה לבסוף מן המשיבה אך סמוך לפני כתיבת החלטה זו. משלא עמד המבקש בחובה הבסיסית להגשת ההחלטה הנתקפת, אין מקום לשעות לבקשתו. טעם נוסף הוא שבינתיים חלפה תקופת המניעה מושא העתירה, וממילא מדובר ב"מעשה עשוי". עם זאת, בשל חשיבות הדברים אוסיף ואתייחס לטענות המועלות בבקשה.

9.הוראת סעיף 45(א) לפקודה קובעת כי "אסיר זכאי להיפגש עם עורך דין לשם קבלת שירות מקצועי". לצד זאת, סעיף 45א לפקודה, מסמיך מנהל בית סוהר להורות על מניעת מפגש בין אסיר ל"עורך דין מסוים" לפרק זמן של 72 שעות, הניתן להארכה לפרקי זמן נוספים, כמפורט להלן:

"(ב) היה לנציב או למנהל בית סוהר חשד ממשי כי פגישת אסיר עם עורך דין מסוים תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור, את ביטחון המדינה או את ביטחון בית הסוהר, או עבירת בית סוהר הפוגעת פגיעה ממשית במשמעת בבית הסוהר העלולה להביא לשיבוש חמוש בסדרי בית הסוהר וניהולו [...] רשאי הוא להורות על מניעת הפגישה לתקופה כאמור בסעיף קטן (ג)...

(ג) מנהל בית הסוהר רשאי להורות על מניעת פגישה לפי הוראות סעיף קטן (ב) לתקופה שלא תעלה על 72 שעות, ורשאי הנציב, בתום התקופה האמורה, להורות על המשך מניעת הפגישה לתקופה נוספת שלא תעלה על 24 שעות, מטעמים שיירשמו; כמו כן רשאי הנציב, בהסכמת פרקליט מחוז או משנה לפרקליט המדינה, להורות כאמור לתקופה נוספת שלא תעלה על 10 ימים.

...

(ו) על הוראת הנציב או מנהל בית הסוהר לפי סעיף זה רשאי האסיר להגיש עתירה, בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו, לבית המשפט המחוזי; הוראות סימן ח'1 לפרק ב' יחולו, בשינויים המחויבים".

10.בעניינו של המבקש הורה מנהל בית הסוהר על מניעת מפגש לפרק זמן של 72 שעות (פרק זמן זה הוארך בינתיים, הפעם בהתייחס לעורכת דין מסוימת, עד ליום 7.2.2024). על החלטה זו נסובה עתירתו של המבקש. בית המשפט המחוזי הורה למשיבה להגיש תגובתה לבקשה תוך 5 ימים, וכן הורה על קביעת העתירה לדיון "לפי היומן". בפועל נקבעה העתירה לדיון לחודש מרץ 2024. על כך נסובה הבקשה שלפניי.

אכן ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות ביניים דיוניות, ובפרט החלטות הנוגעות לקציבת מועדים להגשת כתבי טענות או לקביעת מועדי דיון, שכן מדובר בסוג עניינים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. הפסיקה הותירה פתח צר להתערבות בעניינים מעין אלה באותם מקרים נדירים בהם העתירה "מעלה לדיון ענין משפטי בעל חשיבות כללית...[ו]להחלטת הביניים, עליה הוא מבקש לערער, יש חשיבות מכרעת לגורל העתירה גופה" (רע"ב 2375/20 בן משה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.4.2020), או במקרים בהם "לוח הזמנים שנקבע על-ידי הערכאה הדיונית אינו סביר בעליל, ויש בו משום פגיעה בלתי מתקבלת על הדעת בזכויות [בעל הדין]" (בש"פ 7813/18 ג'יוסי נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (1.11.2018)). בענייננו, ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש היא אמנם החלטה דיונית לקביעת מועדים, ואולם משמעותה בפועל היא סיכול זכותו של המבקש להשיג על החלטת מנהל בית הסוהר, זכות המוקנית לו בדין. אעיר בהקשר זה, כי קביעת מועד לדיון בעתירה לעולם קשורה להחלטה העומדת ביסוד ההליך. היא נגזרת, בין היתר, מתוכן ההחלטה הנתקפת ומגורם הזמן העולה ממנה. לנוכח פרק הזמן הקצוב שנקבע למניעת המפגש, 72 שעות, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע דיון דחוף בעניינו של המבקש סמוך ככל שניתן למועד תחילת הוראת מניעת המפגש, ובטרם חלפה תקופת המניעה. קביעת מועד לדיון כחודש וחצי לאחר תום תוקפה של ההוראה, מאיינת הלכה למעשה את עתירתו של המבקש ושוללת אפשרות לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית על הוראה זו. בהינתן חשיבותה של זכות הגישה לערכאות ובכלל זאת זכות ההשגה והערעור, לא ניתן להסכין עם תוצאה זו.

11.כאמור, בינתיים חלפה תקופת המניעה המקורית ולפיכך נדחית בקשת רשות הערעור. לפני המבקש פתוחה הדרך להגיש עתירה בעניינה של החלטת המניעה החדשה, מבלי שאני מביעה כל עמדה לגופם של דברים.