רע"ב 1023/17 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.11.2016 (עת"א 10602-10-16, השופטים י' רז-לוי , י' עדן ו- ג' שלו ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על החלטתה של ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) מיום 15.9.2016.

רקע והליכים קודמים

2.המבקש ריצה עונש מאסר בן 38 חודשים בגין עבירות רכוש ועבירות נוספות. בחודש פברואר 2016, בתום שני שליש מתקופת מאסרו, החליטה ועדת השחרורים על שחרורו על-תנאי. בהחלטת השחרור נקבע כי המבקש ישתתף בתוכנית שיקום שהוכנה עבורו על ידי הרשות לשיקום האסיר (להלן: הרשות ), שבמסגרתה הוא יתגורר בהוסטל במשך תשעה חודשים.

3.ביום 19.6.2016 פנתה הרשות בבקשה להפקיע את רישיונו של המבקש מחמת הידרדרות נטענת בהתנהגותו בהוסטל. בבקשה צוין כי המבקש אינו משתף פעולה עם תוכנית השיקום וכי התנהגותו מתאפיינת בסממנים אלימים ועברייניים. בבקשה צוין עוד כי התרשמותם של גורמי הטיפול היא שהמבקש נקט באופן מניפולטיבי באיומי סרק על מנת לשנות את תנאי שחרורו משיקום בהוסטל לשיקום בקהילה. כמו כן, צוין כי לנוכח עברו של המבקש, מאפייני אישיותו, תוקפנותו והדפוסים העברייניים שלו הוא עשוי להוות סכנה לשלום הציבור, ובכלל זה לצוות ההוסטל. בעוד הבקשה להפקעת הרישיון תלויה ועומדת עזב המבקש את ההוסטל ביום 28.6.2016. בדיון שהתקיים בוועדת השחרורים לאחר מכן הסביר המבקש כי עזב את ההוסטל מאחר שלא יכול היה לשהות בו יותר. המבקש הסביר עוד כי הוא השתלב בתכנית שיקומית פרטית חלופית מיוזמתו.

4.לאחר שקיימה מספר דיונים בעניינו של המבקש החליטה ועדת השחרורים לדחות את הבקשה להפקעת רישיונו. הוועדה קבעה כי המבקש עזב את ההוסטל על רקע טראומות קשות שחווה בעברו וכי נמצאה לו תכנית חלופית שנותנת ביטוי למורכבות נסיבותיו. על כן, ועדת השחרורים קבעה כי המבקש ישהה ב"מעצר בית" בתנאים מגבילים וישתלב בתוכנית השיקום הפרטית "התחלה חדשה".

5.המדינה הגישה עתירה נגד החלטתה של ועדת השחרורים וזו התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע כי המבקש הפר באופן בוטה את תנאי שחרורו כאשר עזב את ההוסטל על דעת עצמו. בית המשפט המחוזי הוסיף והצביע על כך שזהו מאסרו הששי של המבקש, אשר ביצע חלק מעבירות הרכוש בגינן נדון למאסר הנוכחי כשהוא משוחרר בתנאים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין שהמבקש שוחרר כבר פעמיים בעבר ברישיון בתוכניות שיקום בקהילה, אך דבר זה לא מנע ממנו לשוב ולבצע עבירות. בית המשפט המחוזי הצביע גם על כך שקביעתה של ועדת השחרורים לפיה נסיבות עזיבתו של המבקש את ההוסטל נעוצות בטראומות שחווה בעבר עומדת בניגוד לחוות דעתם של גורמי הטיפול אשר ציינו כי להערכתם המבקש ניסה באופן מניפולטיבי להביא להקלה בתנאי שחרורו. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי ועדת השחרורים לא ייחסה משקל מספק לשיקולי הרתעה ולעמדה השלילית שהביעה הרשות באשר לשילובו של המבקש בתוכנית שיקום בקהילה. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה על ביטול שחרורו של המבקש וקבע כי עליו לרצות את תקופת התנאי בבית הסוהר. יחד עם זאת, נקבע כי לפנים משורת הדין מתקופה זו יופחת פרק הזמן שבו שהה המבקש בהוסטל.

בקשת רשות הערעור

6.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי המקרה דנן מעורר מספר שאלות עקרוניות בנוגע לאופן שבו על ערכאת הערעור לבחון את החלטותיה של ועדת השחרורים. לגופם של דברים, המבקש טוען כי החלטתה של ועדת השחרורים הייתה סבירה ומאוזנת, ולכן לא היה מקום להתערב בה. לטענתו, הוועדה שקלה בכובד ראש את עניינו וערכה מספר דיונים בנושא במותבים שונים. המבקש טוען עוד כי ועדת השחרורים נהנית ממומחיות בתחום של מסוכנות ושיקום אסירים, וגם מסיבה זו פוחתת ההצדקה להתערבותו של בית המשפט המחוזי, שאינו נהנה ממומחיות כאמור.

7.המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר בכך שלא ייחס משקל מספק לשיקולי השיקום בעניינו, ובפרט לעובדה שעבר טיפול גמילה בבית הסוהר והשתלב בהצלחה בתוכנית השיקום החלופית. המבקש טוען עוד כי הוא עשה מאמץ להשתלב בהוסטל אלא שמצבו הנפשי הכניע אותו. לבסוף, המבקש טוען כי הפרת התנאים המיוחסת לו אינה מחייבת את הפקעת הרישיון, וכי ניתן היה להסתפק בהארכה של תקופת התנאי או בהפקעה חלקית של הרשיון.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. חרף העובדה

שהמבקש ניסה לשוות לטענותיו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני, ועל כן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה (ראו למשל: רע"ב 4972/13 פינקו נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (4.11.2013)).

9.למעלה מן הצורך, יוער כי מהשתלשלות העניינים שתוארה לעיל עולה כי המבקש הפר בצורה חריפה את תנאי השחרור בעניינו. בנסיבות אלה, ומבלי להקל ראש בטענותיו של המבקש ביחס לטראומות עבר, אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית.