פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 4972/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
אופיר פינקו
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
לעניינים מינהליים בנצרת בתיק עת"א 25990-06-13 שניתנה ביום 27.06.2013
בשם המבקש:
עו"ד עדי קידר
בשם המשיב:
עו"ד ראובן אידלמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נצרת (כב' השופטים ב' ארבל , י' אברהם , י' שיטרית ) מיום 27.6.2013 בעת"א 25990-06-13, בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה ) מיום 10.6.2013, אשר הורתה על ביטול שחרורו על-תנאי של המבקש, וקבעה כי ישוב לשאת את יתרת תקופת המאסר שהושת עליו בניכוי התקופה בה שהה במרכז הטיפולי בהוסטל (להלן: ההוסטל ).
1.
המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל בן 7 שנים החל מיום 19.2.2008, לאחר שהורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושימוש ברכב ללא רשות (גזר דינו של סגן הנשיא כב' השופט ז' כספי בת"פ
(מחוזי מר' ) 589-03-08 (25.1.2009)). בנוסף הושת על המבקש עונש מאסר על-תנאי למשך 18 חודשים, ופיצוי לקורבן בסך 12,500 ₪.
ביום 10.3.2010, בעודו מרצה את עונש המאסר, הורשע המבקש פעם נוספת, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת איומים – אשר בוצעה טרם שהחל לרצות את מאסרו – ונידון לארבעה חודשי מאסר על תנאי (ת"פ (שלום ראשל"צ) 5423-08).
יצויין כי
במהלך תקופת מאסרו הועמד המבקש פעמיים לדין משמעתי ונידון פעמיים למספר ימי בידוד בגין התנהגות שלילית, בין היתר, עקב מעורבות בקטטה.
2.
ביום 5.7.2012 חל מועד ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש, ולאחר מספר דחיות דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש ביום 17.12.2012. במהלך הדיון הציג המבקש תוכנית שיקום פרטית, והוועדה החליטה ליתן אורכה קצרה לרשות לשיקום אסיר (להלן: רש"א ) להציג בפני הוועדה תוכנית מטעמה עבור האסיר.
בהחלטת ועדת השחרורים מיום 24.12.2012 נקבע כי אין מקום לשחרר את המבקש על-פי תוכנית השיקום הפרטית שהציג, ועל כן הורתה הוועדה לרש"א לסיים את הליך קבלת המבקש להוסטל, מסגרת שנמצאה מתאימה בהתאם לחוות דעתה של רש"א.
3.
ביום 30.1.2013 הורתה הוועדה על שחרורו של המבקש על-תנאי ממאסר, בתנאים הבאים:
"1. האסיר יקיים את התוכנית מטעם רש"א 29/1/13 ככתבה וכלשונה . במסגרת תוכנית זו האסיר ישתלב בהוסטל "דגון" [צריך להיות גגון-י"ע] למשך 9 חודשים וטיפול נוסף בהוסטל מגורים מחוץ להוסטל למשך שנה נוספת.
...
3.האסיר יהיה בפיקוח של ההוסטל למשך 21 חודשים מיום שחרורו.
...
האסיר מוזהר כי אי קיום תנאי מתנאי השחרור עשוי להביא להפקעת תקופת רישיונו . (הדגשות הוספה-י"ע).
3.
ב-12.5.2013 הורחק המבקש מההוסטל בשל הפרות חוזרות ונשנות של כללי המוסד. רש"א הודיעה זאת לועדת השחרורים, ובעקבות ההודעה התכנסה הוועדה ביום 10.6.2013 והחליטה על ביטול שחרורו על-תנאי של המבקש, תוך שקבעה כי עליו לרצות את תקופת הרישיון בניכוי תקופת שהותו בהוסטל. הוועדה דחתה את בקשת המבקש לדחות את הדיון לצורך הכנת תכנית שיקום פרטית.
עתירת המבקש לביטול החלטה זו של הוועדה נדחתה. בית משפט קמא פסק כי החלטת הוועדה מפורטת וכי לא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבותו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
4.
בבקשה נטען, בין היתר, כי הוועדה לא נתנה את דעתה לכך שהפרות המבקש הן הפרות משמעת בלבד והוא לא נחשד בביצוע עבירות פליליות; כי החלטת הוועדה לא נומקה כנדרש, לא התייחסה לטענות העותר ולא שקלה אפשרויות קיצוניות פחות מהפקעת רישיונו של המבקש; וכי בית משפט קמא נכנס לעובי הקורה ולמעשה הרחיב ונימק את החלטת הוועדה במקום להסתפק בביקורת מנהלית על התנהלותה וסבירות החלטותיה.
המשיב התנגד לבקשה באשר אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. לגוף הבקשה סמך המשיב את ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא וגרס כי בית המשפט קבע בדין כי ועדת השחרורים הגיעה למסקנה היחידה המתחייבת מן הנתונים הקשים אשר עמדו לנגד עיניה.
5.
דין הבקשה להידחות.
כידוע, רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירה על החלטת ועדת שחרורים, תינתן מקום בו הבקשה מגלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ראו, לדוגמה, רע"ב 2551/12 חאלד נ' מדינת ישראל (3.6.2012); רע"ב 5425/13 אבו מוך נ' ועדת השחרורים בבית סוהר מעשיהו בפסקה 10 והאסמכתאות שם (10.10.2013)). עניינו של המבקש נשמע בוועדת השחרורים ובבית משפט קמא, ובאם תיענה הבקשה היא תהווה "גלגול שלישי" של עניינו. לגבי בקשות אלו אף לפי הגישה המרחיבה את אמות המידה לפיהן יש לבחון עתירות אסיר, תינתן רשות ערעור רק במצבים חריגים ובמשורה (רע"ב
425/09 פריניאן נ' מדינת ישראל חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (11.3.2009).
על אף שהמבקש ניסה לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית אשר חורגת מעניינו הפרטני, ועל כן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. טעם זה לבדו מצדיק, אפוא, את דחייתה של הבקשה.
6.
אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בבקשה. שחרורו המוקדם של אסיר הינו נושא הנתון לשיקול דעתה של ועדת השחרורים, ואין זכות לאסיר לשחרור מוקדם (ראו רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר (24.6.2008)). סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: החוק ) קובע כי ועדת השחרורים רשאית לשחרר אסיר על-תנאי רק אם שוכנעה כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור . בעניין אסיר ששוחרר על-תנאי והפר את תנאי השחרור, קובע סעיף 21 לחוק כלהלן:
ביטול שחרור בשל הפרת תנאי אחר
21.
(א)
אסיר ששוחרר על-תנאי והפר תנאי מן התנאים האמורים בסעיף 13(ב) עד (ה), רשאית הועדה לבטל את השחרור ולחייב את האסיר לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה ; החליטה הועדה שלא לבטל את השחרור, תזהיר את המשוחרר לבל ישוב להפר את תנאי שחרורו, ורשאית היא לקבוע שתחל לגבי המשוחרר תקופת תנאי חדשה; לענין זה, "תקופת תנאי חדשה" – תקופה שתחילתה ביום האזהרה ואורכה כאורך תקופת התנאי.
(ב)
החליטה הועדה, לפי הוראות סעיף קטן (א), שהאסיר ישוב לשאת מאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי – תהיה תקופת המאסר שהאסיר לא נשא, לפי החלטת הועדה, תקופת תנאי, שתחל עם שחרורו של האסיר מתקופת המאסר שנשא ותצטבר לכל תקופת תנאי אחרת שלו.
(ג)
לצורך החלטתה לפי סעיף קטן (א), תשקול הועדה, כשיקול עיקרי, את אינטרס הציבור בקיומם של תנאי שחרור על-תנאי וכן תביא בחשבון את חומרתה של ההפרה, טיבה, תדירותה ומידת הסכנה הנשקפת לציבור בשלה
ולענין הפרה של מגבלות שהוטלו בצו לפי סעיף 3 לחוק מגבלות על עבריין מין, תיתן הועדה משקל לענינו של נפגע העבירה (הדגשות הוספו-י"ע).
סעיף 13(ג) (אליו מפנה סעיף 21(א)) קובע:
תנאי השחרור
13. (ג)
הועדה רשאית, לפי המלצת שירות המבחן או הרשות לשיקום האסיר,
להתנות את שחרורו על-תנאי של האסיר בהשתתפותו, במהלך תקופת התנאי , בתכנית טיפולית בפיקוח שירות המבחן,
או בתכנית לשיקומו שהוכנה בידי הרשות לשיקום האסיר; שחרור כאמור יותנה גם בקיום פרטי התכנית והועדה רשאית להתנותו בתנאים נוספים לענין זה (הדגשות הוספו-י"ע).
בניגוד לטענת המבקש החלטת ועדת השחרורים נומקה כראוי והתייחסה לשיקולים הקבועים בסעיף 21(ג) לחוק. בהחלטה נאמר כי המבקש הפר באופן עקבי את כללי ההוסטל וכן מהדיווח של העובדת הסוציאלית בהוסטל עולה כי המוטיבציה לשיקום ושינוי אורחות חייו של המבקש נמוכה ואילו רמת מסוכנותו גבוהה. כפי שציין בית משפט קמא, מדו"ח הצוות הטיפולי עולה תמונה מדאיגה של אישיות חסרת גבולות ופורקת כל עול של המבקש, אשר הפר פעם אחר פעם את כללי ההוסטל.
לא למותר לציין כי המבקש הורשע בגין עבירה של שוד אלים ביותר של נהג מונית. המבקש ושותפו לעבירה חנקו את הנהג דקרו אותו באמצעות מברג בעינו השמאלית הותירו אותו מתבוסס בדמו על הכביש ונמלטו עם המונית. כתוצאה מכך הנהג איבד את ראייתו בעינו זו. בהכרעת הדין צוין כי הנהג, אדם כבן 70 בריא, שפירנס את עצמו בכבוד לעת זיקנה, הפך בן לילה לשבר כלי הסובל מפגעה פיסית ופגיעות נפשיות קשות. נסיבות העבירה מלמדות על סיכון הנשקף לציבור מהמבקש ועל הצורך בהקפדה יתרה עמו.
7.
אכן, ועדת השחרורים החליטה ליתן במבקש אמון ושחררה אותו למעלה משנתיים טרם מועד שחרורו המלא. דא עקא, המבקש הפר את תנאי השחרור חזור והפר אף שהוזהר מפורשות כי אי קיום תנאי מתנאי השחרור עלול להביא להפקעת רישיונו.
יש לדחות את הטענה כי על ועדת השחרורים מוטלת החובה לשקול חלופות נוספות לשחרור על-תנאי בעוד היא דנה באדם שהפר את תנאי שחרורו בצורה עקבית ובוטה והוזהר כי הפרות אלו עשויות להביא להפקעת רישיונו. כפי שציין בית משפט קמא, על אף ההפרות הוועדה עשתה חסד עם העותר בכך שניכתה מתקופת מאסרו את תקופת שהותו בהוסטל.
8.
לא נותר אלא לקוות, בשים לב לרצון שהביע המבקש לחזור למוטב, ולדבריו בדבר הדרך הטיפולית המשמעותית אותה עבר בזמן שהותו בתוככי הכלא, כי יאזור את כוחותיו, ירתם לטיפול גם במשך שהותו בכלא, ולאחר שחרורו ישתלב בחיים נורמטיביים.
9.
סופו של דבר , שלא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. לפיכך, דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.
ניתנה היום, א' בכסלו התשע"ד
(4.11.2013).
ש ו פ ט