רע"ב 205/08 קייס עסילה נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (סגן הנשיא נ' הנדל, וכב' השופטים ר' יפה-כץ ו-א' ואגו) בו הוחלט שלא להתערב בהחלטת ועדת שחרורים שלא לשחרר את המבקש שיחרור מוקדם ממאסר בחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו.

2.

המבקש הורשע, בעקבות הסדר טיעון, בעבירות של שהייה בלתי-חוקית בתחומי המדינה, נהיגה ללא רשיון נהיגה בר-תוקף וחבלה בכוונה מחמירה (ת.פ (ב"ש) 8048/06). בגין עבירות אלו, הוטל עליו עונש מאסר בפועל בן 34 חודשים ועונש מאסר על תנאי בן 14 חודשים.

3.

לאחר שחלפו כ-20 חודשים מתחילת ריצוי עונשו, הובא עניינו של המבקש בפני ועדת שחרורים, אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם.

בהחלטתה, נתנה הועדה את דעתה לכך כי לעבירת השהייה הבלתי חוקית בישראל נתלוו עבירות נוספות שנסיבות ביצוען חמורות. למסוכנות העולה מנסיבות אלה, נתווספה העובדה כי התנהגותו של המבקש בכלא אינה תקינה, כפי שעולה מחומר סודי מהימן שהוצג בפני הועדה. לפיכך הגיעה הועדה למסקנה כי מ דובר באסיר מסוכן לציבור, אשר לא עבר שינוי ותיקון בין כתלי הכלא, ולא ניתן לפקח עליו בתקופת התנאי בשל היותו תושב שטחים. מטעמים אלה, דחתה הועדה את הבקשה לשחרור מוקדם.

4.

המבקש עתר כנגד החלטת הועדה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע, ועתירתו נדחתה. בית המשפט קבע, כי החלטת הועדה הינה מנומקת וּסבירה, ואינה מעלה טעם טוב להתערבות שיפוטית לשינויה.

5.

החלטה זו עומדת ביסוד בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקש טוען כי העניין המתעורר בהליך זה מצדיק דיון בגלגול שלישי. על פי הנטען, העתירה מעלה לבחינה את השאלה האם ראוי להותיר על כּנה את ההלכה לפיה תושב שטחים המבצע עבירת שב"ח אליה מתלוות עבירות רכוש, מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור, ויש לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם (עמ' 2 לבקשת רשות הערעור). על פי הטענה, העיון המחודש במדיניות שיפוטית זו נדרש במיוחד לאור העובדה שמאז התגבשה מדיניות שיפוטית זו הוקמה גדר ההפרדה, המשנה באופן משמעותי את פוטנציאל הסיכון משהייתם הבלתי-חוקית של תושבי האזור בישראל.

6.

לגופו של עניין, המבקש טוען כי יש להתחשב בעובדה כי זה לו מאסרו הראשון, כי אין לו רקע פלילי קודם, וכי הוא איננו מכור לסמים. כן הוא טוען כי התנהגותו בין כותלי הכלא היתה תקינה, וכי לקח חלק פעיל ובהצלחה במספר קורסים במסגרת המאסר. המבקש סבור כי המידע המודיעיני בעניינו מפנה לשני ארועים שהתרחשו בין חומות הכלא, אשר, לדבריו, לא אמורה להיות להם השלכה על ההחלטה בעניינו. לעניין הקטטה בה היה מעורב, הרי שזו נגרמה, לטענתו, באשמתו של אסיר אחר. עניין אחר שהוא מעלה הוא עיכוב שנגרם על ידו בספירת הבוקר, אולם, לדעתו, אין להתחשב בכך לחובתו, שכן בגין כך הועמד כבר לדין משמעתי ונענש. המבקש מציין כי לא ניתנו לו חופשות במהלך שהייתו בכלא, וכי יש לתת לכך משקל ראוי במסגרת השיקולים לענין השחרור המוקדם. המבקש מציע כי הוא ישוחרר ישירות לשטחי הרשות, ובכך תנוטרל או תופחת המסוכנות הגלומה בו, ככל שזו קיימת ונוגעת לציבור בישראל. לבסוף, המבקש סבור כי האינטרס בשיקומו גובר על האינטרס הציבורי בהמשך מאסרו, וכי אין חשש סביר שישוב לסורו לאחר השחרור.

7.

המדינה טוענת כי הבקשה איננה מעלה כל סוגיה המצדיקה מתן רשות לדון בה כגלגול שלישי, וגם לגופו של עניין, יש לדחות את הבקשה. הסוגיה המתעוררת כאן נוגעת לנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה, ואליהן בלבד, ולכן לא מתקיים התנאי בדבר קיום ענין משפטי עקרוני הנדרש לצורך דיון בגלגול שלישי. לגופו של עניין, מציינת המדינה את נסיבות ביצוען של העבירות העומדות לחובת המבקש, המעידות על פי טיבן על מסוכנותו. המבקש נכנס לישראל ללא היתר, נהג ברכב ללא רישיון, השתתף בחילוץ של חברו משוד אשר ביצע, ואף נהג באופן המסכן חיים. כמו כן, על פי מידע מודעיני שבידי המדינה, התנהגות המבקש בין כותלי הכלא הייתה בעייתית, עובדה התורמת למסקנה בדבר מסוכנותו. לאור אלה, סבורה המדינה כי יש לדחות את הבקשה.

הכרעה

8.

כלל יסוד הוא כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזרה לחובתו על ידי בית המשפט, וכי לא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר (רע"ב 314/06

מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 1.2.06), פסקאות 7-8 לפסק דינו של השופט לוי; בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון נ' הוועדה לעיון בעונש פד"י

נג(3), 721 (1999), פסקאות 24-27). יחד עם זאת, החוק מקנה סמכות שבשיקול דעת לוועדת השחרורים להעניק שחרור מוקדם לאסיר אשר עומד באמות המידה הקבועות בחוק. סמכות זו קבועה בסעיף 3 ל חוק שחרור על-תנאי ממאסר , התשס"א-2001:

אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת שחרורים, לבקשתו, לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.

(הדגשה לא במקור).

שחרורו המוקדם של האסיר הנו נושא הנתון לשיקול דעתה של וועדת השחרורים, ואין זכות לאסיר לשחרור מוקדם. אולם, חרף העובדה כי לאסיר לא עומדת זכות

מהותית לשחרור מוקדם, הרי שעומדות לו כלל הזכויות הדיוניות

הנוגעות לעניין זה (עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' יהודה בן יעקב אסיאס פ"ד לז(2), 688 693-694 (1983) (להלן: פרשת אסיאס )). כך, עומדת לאסיר הזכות כי עניינו ישמע בפני הוועדה, כי ינהגו כלפיו בשוויון וללא משוא פנים, כי השיקולים שיישקלו בעניינו יהיו שיקולים עניינים ומבוססים, וכי לא יישקלו בעניינו שיקולים זרים (ע"א 281/61 שם טוב נ' ועדת השחרורים שליד שירות בית הסוהר 2329 פ"ד טו 2060, 2062 (1961)).

9.

סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר מגדיר את השיקולים הרלבנטיים

שיש בהם כדי להנחות את שיקולי הועדה. בין היתר, נקבעו שיקולים אלה כשיקולים מנחים:

"בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על תנאי, תשקול הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה, ולבטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר, ואת התנהגותו בכלא. לשם כך תביא הועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה:

...

(1) העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, לרבות נסיבות ביצועה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם - הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה;

...

(6) התנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו ..."

10.

שיקול הדעת הנתון לועדת השחרורים הוא רחב (רע"ב 4878/06 מדינת ישראל נ' עודה סמיר (טרם פורסם, 13.9.06) פסקה 8 לדברי השופט ג'ובראן; רע"ב 1443/04 ברגותי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נח(5) 289, 296 (2004)). בית המשפט המעביר את החלטת הועדה במבחן הביקורת השיפוטית יטה שלא להחליף את שיקול דעתו הוא בשיקוליה של ועדת השחרורים, שלה הסמכות, המיומנות והאחריות המקצועית בנושא הנדון, אלא אם כן השתכנע כי ההחלטה פגומה בשל אחת העילות המוכרות במשפט הציבורי (בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים , פ"ד נה(2) 838, פסקה 22 (2001)). אשר לעילת הסבירות, מיתחם שיקול הדעת של הועדה הוא רחב, ובית המשפט לא יתערב בהחלטה בעילת אי סבירות אלא אם כן מ דובר בסטייה קיצונית מן המתחם הנתון.

11.

יתר על כן, ענייננו כאן הוא בבקשה לדיון בהחלטת ועדת הערעורים בגלגול שלישי, לאחר שזו עברה את מבחן הביקורת של בית המשפט לעניינים מינהליים. כלל הוא, כי בקשה זו תיענה

רק בנסיבות בהן עולה שאלה משפטית חשובה, או נושא אחר בעל חשיבות כללית, המצדיקים דיון בגלגול שלישי. ענין המצטמצם, על פי טיבו, לשאלות פרטניות הקשורות במבקש, אינו מתאים לדיון בגלגול שלישי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134; רע"ב 1741/07 האשם נ'

שירות בתי הסוהר , תק-על 2007(3) 4228).

12.

בענייננו, דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהיא איננה מעלה שאלה עקרונית כללית לדיון, וכל עניינה נסב על פרטי עניינו של המבקש בהקשר לשאלה אם ראוי לשחרורו שחרור מוקדם. מעבר לנדרש ניתן לומר, כי גם אילו היה מקום לדון בבקשה לגופה, היה נמצא כי אין עילה להתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים, משהחלטתה מצויה במיתחם הסבירות בנסיבות ענין זה.

13.

אשר לבקשה למתן רשות ערעור יש לומר: המבקש מנסה, אמנם, לעטות על הבקשה כסות של בקשה לשינוי הלכה בענין שחרור מוקדם של אסיר השפוט על שהייה בלתי חוקית בישראל, בהציגו עמדה לפיה שינוי הנסיבות שחל באיזור בשל הקמת גדר ההפרדה אמור להביא לשינוי המדיניות המשפטית הנקוטה בענין זה, השוללת כיום שחרור מוקדם של מי שביצע עבירה זו, בנילווה לעבירות נוספות.

לטענה זו יש לומר, כי יגעתי ולא מצאתי הלכה ברוח טיעוניו של ב"כ המבקש. המדיניות השיפוטית הנקוטה כיום מתאפיינת בבחינה פרטנית של כל ענין וענין, במבט ספציפי לשאלת מסוכנותו של אסיר, ככל שהיא מקרינה על אפשרות שחרורו המוקדם. בענין זה, נלקחים בחשבון מכלול הנתונים הנדרשים לענין, ובכלל זה, עובדת היותו של האסיר שוהה בלתי חוקי, החשש כי שחרורו והמצאותו מחוץ לגבולות המדינה עלול למנוע אפשרות פיקוח על התנהגותו בתקופת הרשיון, טיב העבירות הנוספות אותן עבר בנילווה לעבירת השהייה שלא כחוק, התנהגותו בכלא כמשליכה על מידת האימון שניתן לתת בו, עברו הפלילי, וכיוצא באלה שיקולים.

גם המקרה שלפנינו הוא ענין אשר נשקל לגופו, על בסיס הנסיבות המיוחדות הנוגעות למבקש. החלטת הועדה מתבססת על הנתונים הפרטניים הקשורים בו, ועל המסוכנות המשתקפת מהם. בית המשפט לעניינים מינהליים התייחס אף הוא לעניינו הספציפי של המבקש, ולא מצאתי שאלה עקרונית כללית או סוגיה משפטית עקרונית העולה בהליך זה.

מטעמים אלה, הבקשה שלפני אינה עונה לאמות המידה הנדרשות לצורך מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. מטעם זה, דינה להידחות על הסף (השוו רע"ב 6527/07 ספקה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.7.07)).

12.

מעבר לנדרש, אוסיף דברים אף לגופה של הבקשה. נתוניו הספציפיים של המבקש מצביעים בהצטברותם על מסוכנותו. החלטת הועדה לסרב לשחרורו המוקדם בשל מסוכנותו מצויה במיתחם הסבירות ואין להתערב בה ולשנותה.

מספר גורמים מצטברים מצביעים על מסוכנות זו:

ראשית, העבירות אותן עבר המבקש הן חמורות ומצביעות, כשלעצמן, על מסוכנות. על פי עובדות פסק הדין, המבקש נכנס לישראל ללא היתר כשהוא נוהג ברכב בעל לוחית זיהוי ישראלית, ומבלי שהיה בידו רישיון נהיגה ישראלי; לאחר שנכנס לארץ, סייע לארוע שוד בכך ששימש כנהג רכב המילוט. כאשר ביקש המבקש להימלט מזירת הפשע, וכאשר המשטרה דולקת אחריו, נהג בנתיב הנגדי, אל מול פני התנועה, באופן שסיכן את חיי הנוסעים והעוברים ושבים. כדי לחלץ את נפשו מן הרכב המשתולל, נאלץ שוטר שעמד בסמוך לקפוץ אל תוך רכבו, ששימש לו מחסה מפגיעת הרכב. נתונים אלו מצטברים יחדיו לכדי מכלול, המצביע על מסוכנות המבקש, והינם בעלי חשיבות רבה לצורך קביעת עמדה בשאלת שחרורו המוקדם מן הכלא.

יתר על כן, התנהגותו של המבקש בכלא היתה שלילית, ובענין זה ישנו מידע גלוי וחסוי המצביע על התנהגות בלתי תקינה.

14.

מעבר לכל אלה, המבקש הינו תושב שטחים, אשר עם שחרורו המוקדם אמור לצאת אל מחוץ לתחומי השליטה של מדינת ישראל ורשויותיה. בנסיבות אלה רב הסיכון כי אם יחזור לעבור עבירות, לא ניתן יהיה לנקוט כלפי הליכים כלשהם בתקופת הרשיון.

15.

על רקע המשקל המצטבר של הנתונים האמורים החליטה ועדת השחרורים כי אין לשחרר את המבקש שחרור מוקדם בשל המסוכנות הנשקפת ממנו. אין עילה משפטית להתערב בהחלטה זו, הנשענת על נתוניו הפרטניים של המבקש, ונוכח המסוכנות המשתקפת ממנו לשלום הציבור.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.