רע"ב 4802/14 עיסאם דעאדלה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופטת, סגנית הנשיא ר' יפה כץ , כב' השופט י' צלקובניק , וכב' השופטת י' רז-לוי ) מיום 25.6.2014 בעת"א 27732-06-14, בגדרו התקבלה עתירת היועץ המשפטי לממשלה ובוטלה החלטת ועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה ) מיום 9.6.2014, אשר הורתה על שחרור מוקדם על-תנאי של המבקש.

1.

המבקש, יליד 1977, הינו אסיר המרצה החל מיום 23.4.2013 עונש מאסר בן 23 חודשים, בגין עבירות של סחר בסמים והכשלת שוטר ובגין הפעלת מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. מועד תקופת שני שליש מאסרו של האסיר חל ביום 1.8.2014, ובניכוי מנהלי ביום 27.6.2014. מועד שחרורו המלא של האסיר, בניכוי מנהלי, יחול ביום 15.2.2015.

יצוין כי זהו מאסרו השלישי בפועל של המבקש, שלחובתו שמונה הרשעות קודמות, בעבירות שונות וביניהן: החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, איומים, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה, ניסיון לגניבת רכב ונהיגה פוחזת בכלי רכב. עוד אציין כי המבקש זכה בעבר פעם אחת לשחרור מוקדם ממאסר, אך חזר לסורו.

2.

ביום 9.6.2014 דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש. בפני הוועדה הוצגו גיליון הרישום הפלילי של המבקש, תיקו המנהלי, דו"ח גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר, מידע מודיעיני מטעם שירות בתי הסוהר מתקופת מאסרו של המבקש וכן עמדת משטרת ישראל ומידע מודיעיני מטעמה. בנוסף, הציג המבקש תוכנית שיקום פרטית מטעם "התחלה חדשה – מרכז טיפול ואבחון לאוכלוסיות עוברי חוק" (להלן: "התחלה חדשה" ), הכוללת שילובו בעבודה סדירה לצד פגישות טיפול פרטניות שבועיות. בתום הדיון הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המבקש בהתבסס על תכנית שיקום שהציג וחרף התנגדותה של המדינה. הוועדה קבעה כדלקמן:

"לדעת חברי הוועדה התוכנית הפרטית הינה תוכנית מקיפה שיש בכוחה להציב מסגרת וגבולות לאסיר במידה ויתמיד בה.

חברי הוועדה מבקשים להדגיש את העובדה שהתלבטו רבות אם לקבל את הבקשה אם לאו לאור העובדות שהוצגו על ידי נציג המדינה אך בסופו של דבר החליטו להיעתר לבקשה".

בה תאם, הוחלט לשחרר את המבקש במספר תנאים וביניהם:

(-) חתימה בתחנת משטרה פעם בשבוע.

(-) מעצר בית לילי מהשעה 22:00 ועד השעה6:00 למחרת.

(-) קיום כל תנאי תוכנית השיקום בפיקוח "התחלה חדשה".

(-) האסיר לא יעבור כל עבירה.

(-) האסיר לא יתרועע עם עבריינים, אלא במסגרת טיפול.

(-) האסיר לא יצא לחו"ל ללא אישור הוועדה.

(-) האסיר ישא עמו כל עת את פנקס רשיונו.

(-) איסור שימוש ברכב.

3.

כנגד החלטת ועדת השחרורים עתר היועץ המשפטי לממשלה ל בית המשפט לעניינים מינהליים. בעתירה נטען, בין היתר, כי החלטת הוועדה הינה בלתי סבירה משום שהוועדה לא נתנה משקל ראוי לשיקולים הבאים: מסוכנות המבקש נוכח סוג העבירות, נסיבות ביצוען, חומרתן והתעוזה הנדרשת לשם ביצוען; המידע המודיעיני שהוצג בפני הוועדה ואשר מעיד על מעורבות המבקש בפעילות עבריינית; התנהגותו הפסולה של המבקש ואי ציות להוראות גם בין כותלי בית הסוהר; אי התחלת טיפול בין כותלי בית הסוהר; העובדה שהמבקש מודה בביצוע העבירות ולוקח אחריות על מעשיו אך ממזער מחומרת המעשים; העובדה כי זכה לפני מספר שנים לשחרור מוקדם על-תנאי אך שנה לאחר תום תקופת התנאי שב לבצע עבירות דומות.

שחרורו על תנאי של המבקש עוכב תחילה בהוראת ועדת השחרורים ולאחר מכן בהוראת בית משפט קמא עד להכרעה בעתירה.

4.

בפסק דינו, ולאחר דיון שנערך בפניו, קיבל בית משפט קמא את עתירת היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי החלטת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם התשתית שפרשה בהחלטתה ועם הנתונים בדבר מסוכנותו של המבקש, הבעייתיות הרבה בהתנהלותו, היעדר הליך טיפולי במהלך מאסרו, ובשים לב לכך שזכה בעבר לשחרור מוקדם. נקבע כי הוועדה נתנה משקל רב מדי לתוכנית השיקומית הפרטית שהוכנה על ידי מרכז "התחלה חדשה", וכי אין מדובר בתוכנית שיקום אינטנסיבית ומקיפה דיה שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש.

לאור האמור, קיבל בית המשפט

את העתירה, והורה על ביטול שחרורו המוקדם של המבקש.

5.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשה נטען, בין היתר, כי בית משפט קמא פעל בניגוד להלכה הפסוקה בעניין התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ועדות השחרורים והחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה; כי השיקולים אותם מנה בית משפט קמא עמדו בפניה של ועדת השחרורים שהחליטה לאחר התלבטות להורות על שחרורו של המבקש; כי לא ניתן משקל מספיק לחוות הדעת המקצועיות הקיימות בעניינו של המבקש, לנכונותה של הרשות לשיקום האסיר להכיר בתוכנית השיקום ובנסיבותיו האישיות; כי קבלת טיפול בין כותלי בית הסוהר איננה תנאי הכרחי לשיקומו של המבקש.

6.

המשיבים התנגדו לבקשה באשר אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין הדגישו המשיבים כי שחרורו המוקדם של המבקש יסכן את שלום הציבור נוכח חומרת העבירות, היותו עבריין רצידיביסט ונוכח המידע המודיעיני שהצטבר בתקופת מאסרו. לטענתם, בנסיבות אלו אין בתוכנית השיקומית המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להידחות.

הלכה עמנו כי רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירה כנגד החלטה של ועדת השחרורים, תינתן רק במקרים חריגים וכאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ראו, למשל, רע"ב 5425/13 אבו מוך נ' ועדת השחרורים בבית סוהר מעשיהו , פסקה 10 והאסמכתאות שם (10.10.2013); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 והאסמכתאות שם (21.8.2012) (להלן: עניין פלוני ); רע"ב 3991/14 סויסה נ' ועדת השחרורים , פסקה 5 והאסמכתאות שם (17.8.2014)). כוחה של הלכה זו יפה גם מקום בו קיבל

בית המשפט את עתירת המדינה וביטל את החלטתה של ועדת השחרורים, ואין לקבל הטענה כי יש ליתן רשות ערעור אך מן הטעם ש בית המשפט

המחוזי הפך את החלטת ועדת השחרורים (ראו, לדוגמה, רע"ב 1315/14 אלסאנע נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 7 והאסמכתאות שם (19.6.2014); רע"ב 8784/13 סקא נ' ועדת השחרורים בבית הסוהר איילון , פסקה 8 והאסמכתאות שם (11.3.2014)).

על אף שהמבקש ניסה לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות לגבי מידת התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטותיהן של ועדות השחרורים, הבקשה אינה מצביעה על נסיבות חריגות, ואינה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. לפיכך הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

8.

מעבר לנדרש, דין הבקשה להידחות לגופה.

כידוע, אין לאסיר זכות קנויה שעונשו יקוצר ועליו לרצות את מלוא התקופה שנגזרה לחובתו (ראו, לדוגמה, רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 והאסמכתאות שם (24.6.2008); עניין פלוני , פסקה 13). עם זאת, חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ), הקנה לוועדה סמכות שבשיקול דעת להעניק שחרור מוקדם לאסיר העומד באמות המידה שנקבעו בחוק, אם נשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, ואם שוכנעה הוועדה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. בהתאם, על האסיר מוטל הנטל לשכנע את הוועדה בהתקיימות קריטריונים אלו.

בענייננו, נראה כי השיקולים השונים שעל הועדה לקחת בחשבון מטים את הכף נגד שחרורו המוקדם של המבקש, שצבר שמונה הרשעות קודמות בעבירות רבות ומגוונות וזהו מאסרו בפועל השלישי במספר. דו" ח מנהל בית

הכלא וחוות הדעת הסוציאלית בעניינו אינם חיוביים ועולה מהם שעל אף שהמבקש לקח אחריות על מעשיו והודה במיוחס לו, הוא נוטה למזער מחומרת מעשיו ולהשליך האחריות על מצבו הכלכלי. לכך יש להוסיף כי המבקש שוחרר בעבר שחרור מוקדם על תנאי, וחרף זאת חזר לסורו והפר את האמון שניתן בו. המבקש אף ביצע את העבירות נשוא המאסר דנן, במסגרת תקופת המאסר על תנאי שהוטל עליו.

בית משפט קמא בחן את נסיבותיו הפרטניות של המבקש, איזן בין השיקולים השונים והגיע לכלל מסקנה כי החלטת הוועדה לא נתנה משקל ראוי למסוכנותו של המבקש, להיבטים שליליים בהתנהגותו ולמידע המודיעיני הקיים בעניינו, על אף שעמדה על אלו בהחלטתה. לא מצאתי אפוא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט

קמא.

9.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.