רע"ב 5519/17 אברמוב יאיר נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (הנשיא א' טל

והשופטות ד' מרשק מרום

ו נ' בכור ) בעת"א 48294-06-17 מיום 25.6.2017, בו התקבלה עתירת המשיב נגד החלטת ועדת השחרורים, שהורתה על שחרורו של המבקש על-תנאי.

2.המבקש הורשע בעבירות הקשורות להונאה באמצעות זיוף כרטיסי חיוב. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, והוא חויב בתשלום פיצוי בסך של 28,000 ₪ למתלוננים. מועד שחרורו של המבקש, בניכוי מנהלי, יחול בתאריך 20.9.2017. בעניינו של המבקש התקיימו מספר דיונים בוועדת השחרורים, כאשר בסופו של דבר, לאחר שהתקבלה תכנית שיקום מאת הרשות לשיקום האסיר, התקיים ביום 15.6.2017 דיון בנוגע לשחרורו של המבקש על תנאי. ועדת השחרורים החליטה להורות על שחרור המבקש. היא עמדה על השיקולים השונים שבבסיס החלטתה: מחד גיסא, העבירות שביצע המבקש הן חמורות, והוא לא נטל חלק בתכניות שיקום במשך תקופת המאסר. מאידך גיסא, המבקש מוכר כנכה בשיעור של 100%, מתקיים מקצבת נכות, נזקק לטיפולי דיאליזה ואינו מסוגל לעבוד. עוד התרשמה הוועדה כי המוטיבציה של המבקש להשתקם השתפרה קמעא, וכמו כן נסמכה על תכנית השיקום שהוכנה על-ידי רש"א.

3.המשיב עתר נגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת השחרורים חורגת ממתחם הסבירות, משום שלא נתנה משקל לעובדה שהמבקש לא שילם את הפיצוי שחויב לשלמו. טענת המבקש לפיה הדבר נובע ממצבו הרפואי לא התקבלה על-ידי בית המשפט. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתן די משקל לכך שהמבקש לא עבר הליך טיפולי לעברייני מרמה במהלך מאסרו, ואף סרב להשתתף בקבוצת טיפול משום שהדבר היה מחייבו לוותר על קיצור שליש ממאסרו. נתון זה מלמד כי המוטיבציה של המבקש להשתקם, שעליה נסמכה ועדת השחרורים, הייתה מוטיבציה מילולית בלבד, שנועדה לקדם את שחרורו המוקדם. אין די בתכנית שהציגה רש"א, שאינה כוללת טיפול יעודי לעברייני מרמה. אשר על כן, קיבל בית המשפט את העתירה והורה על ביטול שחרורו של המבקש.

4.על פסק הדין מוגשת הבקשה שלפני. נטען בה כי היא מעלה שאלה עקרונית, בנוגע למשקל שיש ליתן להימנעות מתשלום פיצוי, במסגרת החלטת ועדת השחרורים. לגוף העניין נטען כי בית המשפט שגה משהעדיף שיקול זה על פני השיקול בדבר מצבו הרפואי הקשה של המבקש. מצב זה הוא גם הגורם לכך שהמבקש טרם שילם את הפיצוי, וכן גם לכך שלא השתלב בקבוצה טיפולית. בנוסף נטען כי בית המשפט לא עיין במסמכים ובחוות דעת בעניינו של המבקש, או שהתעלם מתוכנם.

5.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר ניתנות במשורה, כאשר הדבר מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית. על אחת כמה וכמה, כאשר עסקינן בעתירת אסיר נגד החלטת ועדת השחרורים, שהיא גוף מעין שיפוטי, שאז הפנייה לבית משפט זה היא בבחינת 'גלגול שלישי' (רע"ב 6139/14 פלוני נ' ועדת השחרורים , פסקה 23 וההפניות שם (20.4.2015)). העניין שלפנינו אינו מעורר שאלה כלשהי המצדיקה מתן רשות לערער. אין חולק על כך שהשיקולים ששקל בית המשפט לעניינים מינהליים, הם שיקולים שוועדת השחרורים מוסמכת – ומחוייבת לפי דין – לשקול בהחלטתה (ראו סעיף 9(1) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001; רע"ב 6298/11 עמר נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (15.2.2012)). בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי ועדת השחרורים לא שקלה את כלל השיקולים, ולא נתנה לכל אחד מהם משקל כראוי לו. עסקינן אפוא באיזון הקונקרטי בין השיקולים השונים, בעניינו הפרטני של המבקש, מבלי שהדבר מעורר שאלה עקרונית. אזכיר כי אין די בכך שבית המשפט הפך את החלטת ועדת השחרורים, על מנת להצדיק מתן רשות לערער ( רע"ב 4802/14 דעאדלה נ' מדינת ישראל , פסקה 7 וההפניות שם (18.9.2014) ).

6.על סמך האמור, אין הצדקה ליתן למבקש רשות לערער, ולפיכך הבקשה נדחית.