רע"ב 5716/17פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 28.6.2017 (עת"א 42809-06-17, סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר והשופטים י' רז-לוי ו- י' פ' אקסלרד ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהוגש על החלטתה של ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים ו- חוק שחרור על תנאי ) מיום 13.6.2017.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, שהוא תושב עזה, הורשע ביום 4.7.2016 על יסוד הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון (ת"פ 56214-10-15, השופט א' חזק ). בקווים כלליים, כתב האישום המתוקן ייחס למבקש מכירת סחורות לארגון חמאס (להלן: חמאס ) שהוכרז כארגון טרור וכהתאחדות בלתי מותרת. לפי החלק הכללי של כתב האישום המתוקן, המבקש עסק למחייתו בייבוא ברזל ובמכירתו בעזה. כמו כן, במועדים הרלוונטיים היה למבקש אישור כניסה למדינת ישראל לצורך עסקיו. העברת הסחורות לחמאס מתוארת בארבעה אישומים. לפי האישום הראשון , המבקש העביר לחמאס שבע חבילות של גדרות תיל ביודעו שאלה ישמשו לבית כלא שהארגון מפעיל. לפי האישום השני , המבקש הבריח ממצרים לעזה דוגמאות של ברזל על-פי בקשתם של פעילי חמאס העוסקים בייצור טילים, בהבינו כי הברזל אמור לשמש לייצור טילים. לאחר מספר ימים, הפעילים הודיעו למבקש כי הדוגמאות שאותן העביר אינן מתאימות לשימושם. לפי האישום השלישי , פעיל חמאס אשר מתפקד כאחראי רכש עבור בסיסי קסאם באזור צפון רצועת עזה רכש מהמבקש ציוד ברזל. לפי האישום הרביעי , פעיל חמאס רכש מהמבקש מוטות ברזל בעת שלאחרון היה יסוד להניח כי המוטות מיועדים לבניית מנהרות על-ידי חמאס. בגין מעשים אלה הורשע המבקש בעבירות של מגע עם סוכן חוץ (לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977); מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת (לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה )); ועבירות של עשיית פעולה אסורה ברכוש למטרות טרור (לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005).

3.

לאחר שהורשע המבקש, הגיש בקשה לחזור בו מהודאתו ומהסכמתו להסדר הטיעון, אולם בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 6.10.2016.

4.

גזר דינו של המבקש שניתן ביום 10.11.2016 הטיל עליו עונש מאסר בפועל של 40 חודשים בניכוי תקופת מעצרו, עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנה כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירה אחרת מסוג פשע הנוגעת לטרור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו, וכן קנס בסך של 50,000 שקל.

5.

ביום 18.1.2017 קיבל בית משפט זה (המשנה לנשיאה א' רובינשטיין , השופט ע' פוגלמן ואנוכי) ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין בעניינו והעמיד את עונש המאסר בפועל על 30 חודשים. יצוין עוד כי במעמד הדיון המבקש חזר בו מערעור שהגיש על הכרעת הדין.

6.

ביום 23.5.2017 קיבלה ועדת השחרורים בקשה שהגיש המבקש לשחרור מוקדם לפי חוק שחרור על תנאי. ועדת השחרורים קבעה כי המבקש אינו מסוכן, כי הוא מבין היטב את שגיאותיו, וכי העסק שהפעיל התמוטט בינתיים. היועץ המשפטי לממשלה, הוא המשיב 1 (להלן: המשיב ), הגיש עתירה בעניין לבית המשפט המחוזי, שהצביעה, בין השאר, על כך שבעת הדיון בבקשה לשחרור מוקדם לא התקבל "טופס 903" תקין בעניינו של המבקש (אשר אמור, כך נטען, לכלול את ריכוז הנתונים וחוות הדעת השונות לצורך הדיון בוועדת השחרורים). בשלב זה, הוחזר הדיון, בהסכמת הצדדים, לוועדת השחרורים.

7.

ביום 13.6.2017 נתנה ועדת השחרורים החלטה נוספת, היא ההחלטה שעומדת ביסוד בקשת רשות הערעור דנן. בהחלטה זו הורתה ועדת השחרורים בשנית על שחרורו של המבקש ממאסר, בכפוף לכך שעד מועד שחרורו ישלם את הקנס שבו חויב בגזר הדין. ועדת השחרורים קבעה בהחלטתה כי אינה מוצאת מקום לשנות מהחלטתה הקודמת בשים לב לכך ששחרורו של המבקש לא יסכן את הציבור.

8.

עתירה שהגיש המשיב נגד החלטתה של ועדת השחרורים התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי, ברוב דעות. דעת הרוב, מפי השופטים זלוצ'ובר ו -אקסלרד , קבעה כי החלטתה של ועדת השחרורים חורגת "באופן קיצוני" ממתחם הסבירות מבלי שניתנה לחריגה זו הנמקה של ממש. דעת הרוב הדגישה את המסוכנות הנשקפת מאספקת חומרים המיועדים לייצור טילים ולבניית מנהרות על-ידי חמאס. דעת הרוב הוסיפה כי המבקש הפר את האמון שניתן בו בעת שקיבל היתר כניסה לישראל לצורך עסקיו. כמו כן, דעת הרוב הצביעה על כך ששלילת ההיתר מהמבקש לא תוביל לאיון המסוכנות הנשקפת ממנו לנוכח העובדה שהוא ייבא סחורות גם ממצרים באמצעות מנהרות שהובילו לרפיח. לבסוף, דעת הרוב ציינה כי בית משפט זה כבר הביא בחשבון את העובדה שהמבקש הוא תושב עזה, על כל המשתמע מכך לעניין הקשר עם חמאס, בעת שקיבל את הערעור על גזר הדין, ולפיכך אין להביא בחשבון שיקול זה פעם נוספת. לעומת זאת, השופטת רז-לוי , בדעת מיעוט, סברה שלא היה מקום לקבל את העתירה. השופטת רז-לוי הצביעה על כך שוועדת השחרורים דנה פעמיים בעניינו של המבקש ומצאה לנכון להורות על שחרורו בכל אחת מהפעמים לאחר שהתרשמה ממנו באופן בלתי אמצעי. בנסיבות אלה, כך קבעה השופטת רז-לוי , לא ניתן לומר שהחלטתה של ועדת השחרורים הייתה בלתי סבירה. השופטת רז-לוי סברה עוד שיש לתת משקל לכך שלמבקש אין עבר פלילי ולעובדה שהתנהגותו במהלך המאסר הייתה תקינה. כמו כן, היא ציינה כי לדעתה היה מקום להביא בחשבון את העובדה שהמבקש הוא תושב עזה הנתונה לשלטון חמאס כנסיבה שהיא רלוונטית להערכת חומרתן של העבירות ולמידת המסוכנות הנשקפת ממעשיו.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

9.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בתיק זה קיימות נסיבות ייחודיות המצדיקות מתן רשות ערעור, בהצביעו, בין השאר, על התערבותו של בית המשפט המחוזי בשיקול דעתה של ועדת השחרורים ועל חילוקי הדעות שהתגלעו בפסק דינו. המבקש מוסיף ומצביע על כך שמספר ימים לאחר הכרעתו של בית המשפט המחוזי ניתן בבית משפט זה פסק דין העוסק בפרשנות העבירה של מתן שירות לארגון טרור בעניינם של סוחרים ברצועת עזה (בהפניה לע"פ 6434/15 מדינת ישראל נ' שביר (4.7.2017) (להלן: עניין שביר )). לטענת המבקש, לפי המבחנים הפרשניים שנקבעו בעניין שביר כלל לא היה מקום להעמידו לדין, ומכל מקום יש באמור בפסק דין זה כדי לשוות חומרה פחותה למעשיו ולמסוכנות הנשקפת ממנו.

10.

המבקש מוסיף וטוען כי דעת הרוב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא ייחסה את המשקל הראוי לשיקול דעתה של ועדת השחרורים, ובכך סטתה מההלכה הפסוקה באשר לאופי הביקורת השיפוטית על החלטות הוועדה בעניין שחרור על תנאי. המבקש טוען עוד כי דעת הרוב התבססה על השערות והנחות באשר למסוכנותו שאין להן אחיזה בכתב האישום המתוקן.

11.

בהחלטתי מיום 16.7.2017 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור. בתגובתו מיום 22.8.2017 טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ראשית, המשיב טוען כי הבקשה אינה מעוררת שאלה כללית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". שנית, המשיב טוען כי גם לגופם של דברים יש צדק בדעת הרוב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעניין זה המשיב טוען כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש, שהיא אחד השיקולים המשמעותיים שיש לבחון בהליך מסוג זה, נלמדת מעובדותיו של כתב האישום שבו הוא הודה והורשע. המשיב מדגיש כי חלק מהסחורות שהעביר המבקש לחמאס מקורן בהברחות ממצרים, עובדה שממחישה את המסוכנות ואת החומרה הכרוכה במעשים. לבסוף, המשיב מצביע על כך שבעניינו של המבקש ניתנה גם חוות דעת מטעם גורמי הביטחון שבה נמסרה התנגדותם לשחרורו המוקדם.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.

כלל ידוע הוא כי בקשות רשות ערעור מן הסוג שבפני יתקבלו במשורה, במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. אינני סבורה כי הבקשה שבפני – אשר מתמקדת בעיקרה בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש – נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים דיון ערעור נוסף.

14.

בפסיקה נקבע לא אחת כי אין די בכך שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת ועדת השחרורים על מנת להצדיק מתן רשות לערער (ראו למשל: רע"ב 3961/17 טמטאווי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.7.2017); רע"ב 5519/17 אברמוב נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (25.7.2017)). בדומה לכך, עצם קיומה של דעת מיעוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בדונו על החלטתה של ועדת השחרורים אינו מהווה כשלעצמו טעם המצדיק דיון ערעורי נוסף (ראו: רע"ב 1397/17 מהדי נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (12.3.2017)).

15.

כמתואר לעיל, המבקש מנסה להיבנות מהאמור בפסק הדין בעניין שביר ומנסה להשליך מהאמור בו על עניינו. גם אם למעלה מן הצורך, ראוי להעיר כי אינני סבורה כי יש בקו טיעון זה כדי לסייע למבקש. ראשית, פסק הדין עוסק בפרשנות העבירה של מתן שירות לארגון טרור בנסיבות השוררות ברצועת עזה והוא אינו מכוון במישרין לשאלות הנוגעות לשחרור מוקדם ממאסר לפי חוק שחרור על תנאי. שנית, וחשוב אף יותר, בזהירות המתחייבת אציין כי השוואת עניינו של המבקש למבחנים שנקבעו בעניין שביר לא בהכרח מיטיבה אתו. כך למשל, לפי עובדות כתב האישום שבהן הודה המבקש הוא מכר את הסחורה לפעילים בעלי אוריינטציה צבאית מובהקת, ובהם פעילים בכירים יחסית. יתרה מכך, מקורה של חלק מהסחורה שמכר המבקש לחמאס בהברחות ממצרים. אין בכך בלבד כדי לומר שבית המשפט המחוזי לא יכול היה להגיע לתוצאה אחרת. אולם, לא זוהי אמת המידה הקובעת להכרעה בבקשות מסוג זה.

16.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.