רע"ב 8784/13 סמי סקא נ. ועדת השחרורים בבית סוהר איילון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט, סגן הנשיא

א' טל , כב' השופט א' סטולר , וכב' השופטת ר' לורך ) מיום 12.12.2013 בעת"א 14120-11-13, בגדרו התקבלה עתירת היועץ המשפטי לממשלה ובוטלה החלטת ועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה ) מיום 4.11.2013, אשר הורתה על שחרור על-תנאי של המבקש.

1.

המבקש, יליד 1966, הינו אסיר המרצה עונש מאסר בן 12 שנים ושלושה חודשים, וכן 270 ימי מאסר חלף קנס כספי בשיעור של 150,000 ₪, בגין הרשעתו בביצוע עבירות מרובות של סחר בסם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, עבירות מרובות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית במסגרת ארגון פשיעה, וכפעיל בארגון פשיעה. אציין כי העונש שהוטל על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי (פ"ח 1226/04) היה חמור יותר, אך בערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה הופחת עונשו ל-12 שנים ושלושה חודשים כאמור לעיל. מועד תקופת שני שליש מאסרו של האסיר, בניכוי מנהלי, חל ביום 3.5.2013. מועד שחרורו המלא של האסיר, בניכוי מנהלי, יחול ביום 3.6.2017.

יצוין כי לחובת המבקש הרשעות קודמות, בגינן ריצה עונשי מאסר,בעבירות שונות וביניהן: נהיגה בזמן פסילה, החזקת נכס חשוד כגנוב, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפה, שימוש ברכב בלא רשות, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, ועבירות רבות של סחר בסמים.

2.

בהחלטתה מיום 1.5.2013 של ועדת השחרורים, נקבע כי טרם בשלה העת לדון בשחרורו של המבקש וכי עניינו ידון לגופו ביום 4.11.2013.

לאחר הדיון ביום 4.11.2013 הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם על-תנאי של המבקש בהתבסס על תכנית שיקום שהציג. הוועדה קבעה כדלקמן:

"גם עברו הפלילי של האסיר מכביד ביותר והאסיר זכה בעבר לשחרור מוקדם פעמיים ולא ניצל הזדמנויות אלה.

אכן תחילה וראש יש לציין כי ההכרעה בתיק זה הינה קשה ביותר.

מחד, עומד לאסיר כרועץ עברו המכביד, העבירות החמורות שביצע והעובדה כי השתייך לדרג ביניים בארגון פשיעה מן הגדולים בישראל.

אילו היה עלינו לשקול את מסוכנתו של האסיר רק על סמך עברו, אין כל ספק כי אין האסיר זכאי לשחרור המוקדם.

בסיטואציה כזו, האסיר אינו עובר את דרישות הסף של סעיף 9 לחוק, על פיהן מצווים אנו לשקול את העבירות שבגינן נושא האסיר מאסר, את נסיבות ביצוען, את חומרתן, את היקפן ואת תוצאותיהן.

אם נוסיף לכך את ההשלכה שיש לעבר זה על סיכון העלול לנבוע משחרורו של האסיר, הרי על פני הדברים היה דין הבקשה להידחות.

מאידך, אנו דנים היום למעשה באדם ששהה כבר במאסר למעלה מ-9 שנים ואם אכן עבר האסיר דרך טיפולית משמעותית, ניתן לומר כי המדובר באדם השונה באופן משמעותי מן האסיר אשר נדון למאסר לפני 9 שנים.

תקופה כזו של מאסר, בגילו של האסיר, יכולה לשמש מפנה משמעותי לשינוי.

בעניין זה מקבלים אנו גם את דברי הסנגור... כי העובדה שאשתו של האסיר נדונה למאסר גם היא בשל עבירותיו היא כשלעצמה הבהירה לאסיר שהוא מצוי בתחתית הסולם מבחינת ערכיו, תפיסתו העצמית והנזקים שהוא גורם לסביבה ולעצמו.

התרשמנו כי אכן האסיר עשה דרך טיפולית משמעותית במהלך שהותו בבית הסוהר.

גורמי הטיפול מציינים כהליך משמעותי את שהותו של האסיר במשך שנה שלמה בפרויקט "הבשורה" אשר בכלא איילון שם השתתף בכל הפעילות הטיפולית ובנוסף הוא משמש כאסיר עבודה, תפקידו רציף וחיובי, משולב בסבב חופשות ללא חריג וכסיכום נקבע "התרשמות גורמי הטיפול מאסיר בעל כוחות אגו אשר מביע מוטיבציה לשינוי אורחות חייו ודפוסי התנהגותו ונראה כי מוכן להשקיע מאמצעים כדי להשיג את מטרותיו, כי הוא נמצא בקשר חם עם משפחתו הגרעינית ומשתדל להתרחק ממשפחתו המורחבת בשל מעורבותם בפלילים".

עוד נקבע בהחלטה, כי לאור ההמלצה הטיפולית של הרשות לשיקום אסיר (להלן: רש"א ) להשמתו של האסיר בהוסטל, לא קיימת מסוכנות של ממש בשחרורו של המבקש.

3.

כנגד החלטת ועדת השחרורים עתר היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בעתירה נטען, בין היתר, כי החלטת הוועדה הינה בלתי סבירה משום שהוועדה לא נתנה משקל ראוי לשיקולים הבאים: מסוכנות המבקש נוכח השתייכותו לדרג ביניים בארגון פשיעה; אי מענה בתוכנית השיקום, אשר מתמקדת בטיפול בהתמכרות בסמים, לפעילותו במסגרת ארגון הפשיעה; מגורי משפחתו הגרעינית ביפו, מקום מושבו של ארגון הפשיעה אליו משתייך המבקש; התנהגותו השלילית בכלא של המבקש והדחתו מטיפול גמילה קודם בשנת 2009; היותו של המבקש עבריין רדציביסט אשר חזר וביצע עבירות כל אימת ששוחרר סמוך מאד לשחרורו ממאסר, עבירות אשר עלו בדרגת חומרתן עם השנים, לאחר שזכה פעמיים בעבר לשחרור מוקדם והפר האמון של ועדת השחרורים. עוד נטען כי עונשי מאסר לא מרתיעים את המבקש, אשר זוכה פעם אחר פעם לשחרורים מוקדמים.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.

בפסק דינו, קיבל בית משפט קמא את עתירת היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי החלטת הוועדה לקתה בחוסר סבירות בכך שלא נתנה משקל ראוי למסוכנות המשיב הנובעת מפעילותו בארגון פשיעה והסחר בסמים שביצע במסגרתו, אליו גייס גם את אשתו. נקבע שהתוכנית השיקומית של רש"א אינה מאיינת מסוכנות זו ולפיכך דין החלטת הוועדה להתבטל, וזאת אף מבלי להתייחס למידעים המודיעיניים שהוצגו בפני הוועדה.

עוד נקבע כי אין לקבל את עמדת המבקש באשר למעמדו הנחות בארגון הפשיעה, טיעון העומד בניגוד לקביעות בגזר הדין של בית המשפט המחוזי ובפסק הדין בערעור של בית משפט זה. צוין כי אף שאין להקל ראש בהליכים הטיפוליים שעבר המבקש, הרי שהחל בהליך הטיפולי רק בשנת 2011, לאחר שנפלט מהליך טיפולי קודם בשנת 2009 בשל מעורבותו בסמים, וכי טרם השלים את כל תהליכי השיקום בשירות בתי הסוהר, כפי שראוי שיעשה לאור המסוכנות הנובעת מפעילותו בארגון הפשיעה.

בית המשפט דחה את טענת ההפליה שהעלה המבקש בינו לבין שותפיו לכתב האישום ששוחררו על תנאי, נוכח מעמדם הנמוך יותר בארגון הפשיעה והעבירות שיוחסו להם בהשוואה למבקש. בנוסף, וכפי שעולה מעמדת המשיב לאסירים האחרים סביבה תומכת מחוץ לכתלי הכלא, אחד מהאסירים עבר טיפול פרטני בין כותלי הכלא ונבנתה לו תוכנית פיקוח לתקופה ארוכה יותר, ואילו התנהגות האסיר השני הייתה יוצאת דופן בעת מאסרו, ובמהלך משפטו הוא שהה במאסר בית ללא הפרות.

לאור האמור, קיבל בית המשפט את העתירה, והורה על ביטול שחרורו המוקדם של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור

6.

על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפנ יי. בבקשה נטען, בין היתר, כי בית משפט קמא פעל בניגוד להלכה הפסוקה בעניין התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ועדות השחרורים; כי בית המשפט לא איזן כראוי בין כלל השיקולים כפי שעשתה הוועדה; כי הוועדה וכן רש"א התחשבו במעמדו של המבקש כפעיל בארגון פשיעה; כי בשונה ממאסרו הנוכחי, המבקש לא עבר במהלך מאסריו הקודמים כל תהליך טיפולי; כי כחלק מפרויקט הבשורה השתתף המבקש בטיפול פרטני, וכי ההליך הטיפולי שעבר היה ממושך אינטנסיבי ומשמעותי ונתן מענה גם לבעיית העבריינות בכלל ולא רק לסוגיית ההתמכרות לסמים; כי גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר וברש"א לא ראו צורך בתהליך טיפולי נוסף טרם שחרורו המוקדם של המבקש; כי המבקש משולב במשך כשנתיים בסבב חופשות תוך עמידה בכל התנאים והוכחת האמון שניתן בו; כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות; וכי המבקש מופלה ביחס לשותפיו לכתב האישום שכבר שוחררו על תנאי.

7.

המשיב התנגד לבקשה באשר אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין הדגיש המשיב כי המבקש שוחרר פעמים בעבר שחרור מוקדם על-תנאי וחזר לסורו.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות.

כידוע ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירה כנגד החלטה של ועדת השחרורים, תינתן במשורה, מקום בו הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים, על פי אמת מידה דומה לזו המוחלת במקרים הרגילים של "גלגול שלישי"(ראו, למשל, רע"ב 5425/13 אבו מוך נ' ועדת השחרורים בבית סוהר מעשיהו , פסקה 10 והאסמכתאות שם (10.10.2013) (להלן: עניין אבו מוך ); רע"ב 6943/13 אוחנה נ' מדינת ישראל (14.11.2013). כוחה של הלכה זו יפה גם למקרים בהם קיבל בית המשפט את עתירת המדינה וביטל את החלטתה של ועדת השחרורים, ואין לקבל הטענה כי יש ליתן רשות ערעור אך מן הטעם שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת ועדת השחרורים (ראו, לדוגמה, עניין אבו מוך , שם; רע"ב 6505/13 אבו חמאד נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (7.11.2013 ); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 והאסמכתאות שם (21.8.2012) (להלן: עניין פלוני )).

על אף שהמבקש ניסה לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, הבקשה אינה מגלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי, בהקשר לשאלה האם ראוי לשחררו על-תנאי ממאסר. לפיכך הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

9.

מעבר לנדרש, דין הבקשה להידחות לגופה. כידוע, על אסיר לרצות את מלוא התקופה שנגזרה לחובתו ולא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר (ראו, לדוגמה, רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 8 (1.2.2006); רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 והאסמכתאות שם (24.5.2008); עניין פלוני , פסקה 13). עם זאת, חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, הקנה לוועדה סמכות שבשיקול דעת להעניק לאסיר העומד באמות המידה שנקבעו בחוק שחרור מוקדם, אם נשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, ואם שוכנעה הוועדה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור . כלומר, על האסיר מוטל הנטל לשכנע את הוועדה בהתקיימות קריטריונים אלו.

יתרה מזו, נפסק כי " אמנם שיקום האסיר מהווה אינטרס רב חשיבות במסגרת שיקול דעתה של הוועדה, אך קודם לו בטחון הציבור והצורך להגן עליו " (רע"ב 10917/05 אלקיים נ' מדינת ישראל , פסקה ו והאסמכתה שם (3.1.2006)).

לענייננו, כפי שציין המשיב, המבקש ביצע את העבירות נשוא המאסר דנן, תוך הפרת עונש מאסר על תנאי שהוטל עליו.

10.

זאת ועוד, כאמור, המבקש שוחרר בשתי הזדמנויות, שחרור מוקדם על תנאי, וחרף זאת חזר לסורו, הפר את האמון שנתן בו וביצע עבירות חמורות. כך בנסיבות הדומות לענייננו של מבקש אשר התנהלותו משקפת רצידיביזם פלילי לאורך מרבית חייו , נאמר ברע"ב 367/08 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל (29.7.2008), כדקלמן:

פרשת חייו של המבקש היא מורכבת, וגדושה ורצופה בעבירות, חלקן קשות וחמורות. המ דובר באדם שמאז גיל צעיר חוזר ומבצע עבירות, יוצא ונכנס בשער הכלא, שהפך להיות ביתו הראשון. תמונה קשה זו של מעשים פליליים חוזרים ונישנים, מצביעה על נטייה עבריינית מובנית. אין בפנינו אינדיקציה ממשית לכך שהמבקש עבר הליך שיקום אפקטיבי, וכי מסוכנותו פחתה. הוא עבר עבירות קשות גם בגיל מבוגר, והסכנה ממנו לא פחתה, והנסיון העשיר מלמד כי המבקש לא נרתע מחזרה לפשיעה גם לאחר שהתחייב בפני ועדות שחרורים לאורך שנים כי יחזור למוטב...

...די בטעם זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. אוסיף, כי נראה שגם התנאי הנוסף שבסעיף 3 לחוק לא נתקיים, ולו מהטעם שהמבקש חזר והתחייב בפני ערכאות שיפוט וערכאות מינהליות כי יסור מדרכו הרעה, ולא קיים התחייבויות אלה, אשר על יסודו זכה בעבר בשחרורים מוקדמים. לפיכך, אין הוא ראוי לשחרור מוקדם (הדגשות הוספו-י"ע).

בית המשפט המחוזי בחן את נסיבותיו הפרטניות של המבקש והגיע למסקנה כי החלטת הוועדה לא נתנה משקל ראוי למסוכנותו של המבקש נוכח הרשעתו בחברות בדרג ביניים בארגון פשיעה, מסוכנות שההליך הטיפולי שעבר והתוכנית השיקומית שהוצעה אינה מאיינת. לא מצאתי אפוא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

11.

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.