רע"ב 9789/17 מחמד אבו עיאש נ. בית משפט המחוזי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (הנשיאה

ר' יפה-כ"ץ , סגן הנשיאה י' צלקובניק , והשופטת ג' שלו ) , בעת"א 12870-11-17 מיום 16.11.2017, שביטל את החלטת ועדת השחרורים מיום 31.10.2017, שהורתה על שחרורו המוקדם של המבקש.

2.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בשלוש עבירות של זריקת חומר מבעיר, שלוש עבירות של זריקת חפץ נפיץ (עבירות לפי תקנה 58(ב) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945) ועבירה נגד קיום הסדר הציבורי (עבירה לפי סעיף 222 לצו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) תש"ע-2009), והוא מרצה עונש מאסר של 42 חודשים החל מיום 6.9.2015.

3.

ביום 31.10.2017 קיבלה ועדת השחרורים שליד כלא אשל את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם, בנמקה החלטתה בכך שלמבקש אין עבר פלילי או עבירות משמעת, הוא הביע חרטה על מעשיו והצהיר כי בכוונתו לחזור לחיי עבודה וכי באמור יש כדי לחזק את טענת המבקש כי "זנח את הקו האידיאולוגי שהביא אותו לביצוע העבירות וכי הוא מבקש לחזור לחיים נורמטיביים". בתוך כך דחתה הועדה חו"ד מטעם שירות הביטחון הכללי שהביעה התנגדות לשחרורו המוקדם של המבקש שהתבססה על חומרת מעשיו, ולא על חומר מודיעיני.

4.

המשיב 2 (להלן: המשיב ) עתר לבית המשפט המחוזי לביטול החלטת ועדת השחרורים, ועתירתו התקבלה ביום 16.11.2017. בפסק דינו ציין בית המשפט כי אין מידע מודיעיני שלילי ביחס למבקש מתקופת שהותו בכלא, וכי הוא לא עבר עבירות משמעת. מנגד התייחס בית המשפט, בין היתר, לחומרת מעשיו של המבקש, לכך שפעל בתחומי רש"פ נגד כוחות הביטחון, ולחוות הדעת השלילית מטעם שירות הביטחון הכללי. בית המשפט קבע כי לא די באמירה קצרה בפני הוועדה לפיה המבקש זנח את המניעים שעמדו בבסיס מעשיו או בהתנהלותו החיובית של המבקש בתקופת מאסרו, ויש לוודא כי הדברים אינם מושמעים "מן השפה ולחוץ". בית המשפט ציין עוד כי אמנם אין לסתום את הגולל על אפשרות שחרורם של אסירים ביטחוניים בשחרור מוקדם, אולם בנסיבות העניין הנמקות הוועדה אינן מספיקות לשם הצדקת שחרורו של המבקש, בפרט נוכח העובדה כי הוועדה לא קבעה כל תנאים לשחרורו של המבקש, משהורתה על שחרורו לביתו ללא כל פיקוח. לפיכך קבע בית המשפט כי החלטת וועדת השחרורים אינה סבירה, והורה על ביטולה.

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור. לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט לוקה באי סבירות קיצונית ויש לבטלו מאחר ובית המשפט שם עצמו בנעלי הוועדה, ובכך חרג מסמכותו כטריבונל מינהלי. המבקש טוען עוד כי בקשתו חורגת מעניינו הפרטני, שכן לאסירים ביטחוניים אין, ככלל, אפשרות להוכיח את זניחת הקו האידיאולוגי על ידם, וזאת בין היתר מאחר ואין להם אפשרות להשתלב בהליכי שיקום, חינוך או תעסוקה. לטענת המבקש יש להבהיר, בין היתר, מה הוא השינוי האידיאולוגי שעל אסיר בטחוני להראות, ומה דרכי ההוכחה לשינוי זה. המבקש מוסיף עוד כי הוא מסכים שעניינו יוחזר לוועדה על מנת שזו תקבע תנאים לשחרורו.

6.

המשיב מבקש לדחות את הבקשה משהסוגיות שהמבקש מעלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, וכי הבקשה עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש בלבד, וכי לא הראה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט. כמו כן יש לדחות את הבקשה גם לגופה משלא עלה ביד המבקש להרים את הנטל ולהראות כי הוא אכן זנח את הקו האידיאולוגי שעמד מאחורי המעשים שבוצעו על ידו. בהקשר זה סומך המשיב ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל קביעותיו כי לא די בהתנהגותו של המבקש בזמן מאסרו, או בהבעת חרטה בפני ועדת השחרורים כדי להוכיח התנערות מהקו האידיאולוגי, או העדר מסוכנות מצדו של המבקש.

דיון והכרעה

7.

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

8.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים לא תינתן כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (עיינו: רע"ב 6139/14

פלוני נ' ועדת השחרורים (20.4.2015); רע"ב 3793/17 אוולד נ' מדינת ישראל (7.1.2018)).

כמו כן, עצם

העובדה שבית המשפט המחוזי החליט אחרת מועדת השחרורים, אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור ( רע"ב 6505/13

אבו חאמד נ' מדינת ישראל (7.11.2013); רע"ב 4959/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

(3.9.2015)). בענייננו, טענותיו של המבקש אינן מעלות סוגיות עקרוניות בעלות השלכות רוחב, החורגות מעניינו הפרטני.

9.

חשיבות ההוכחה של זניחת הקו האידיאולוגי במקרים של עבירות ביטחון נדונה זה מכבר בבית משפט זה , ואילו טענותיו של המבקש בעניין זה עוסקות כולן בעניינו הפרטני. עבירות המבוצעות על רקע אידיאולוגי עשויות להעיד מעצם טיבן על מסוכנות עתידית הנשקפת ממבצען, ובהתאם הוכרה החשיבות בהוכחת זניחת עמדה כאמור בטרם שניתן להורות על שחרור מוקדם, כאשר הנטל בהקשר זה מוטל על כתפי המבקש (עיינו: רע"ב 6914/16 סביר נ' מדינת ישראל ( 25.10.2016 ) (להלן: עניין סביר )). אמנם, הוכחת זניחת קו אידיאולוגי אינה נטל קל, ואולם לא מיותר לשוב ולהדגיש כי הכלל הוא שעל אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזר עליו, ולא עומדת לו זכות קנויה שעונשו יקוצר ( רע"ב 4802/14 דעאדלה נ' מדינת ישראל ( 18.9.2014 ); רע"ב 6566/13

דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.2.2014)).

גם סוגיית שילובם של אסירים בטחוניים בפעילויות שיקום עלתה בבית משפט זה (עיינו: רע"ב 3786/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.8.2013); רע"ב 5555/14 נאאל נ' ועדת השחרורים (8.12.2014); רע"ב 4644/15 ראעי נ' שירות בתי הסוהר (15.6.2016)). עם זאת נקבע כי המקום להעלות טענות ביחס לסוגיית הטיפול והשיקום שלו זוכים אסירים ביטחוניים בכלא אינה בגדר השגה על החלטת ועדת שחרורים (ראו: רע"ב 7174/16 פלוני נ' ועדת השחרורים ( 20.11.2016 ); רע"ב 9720/17 אלשובכי נ' מדינת ישראל (20.12.2017) (להלן: עניין אלשובכי )). לאחרונה נדרש בית משפט זה לסוגיית שיוכם של אסירים ביטחוניים לארגונים עוינים, ונקבע שיש לאפשר לאסירים המבקשים להראות כי הם אינם משויכים עוד לארגון עוין וזאת באמצעות גורם טיפולי (עיינו: רע"ב 5754/15 חטיב נ' שירות בתי הסוהר (2.7.2017)). חזקה היא ששירות הביטחון יישם את ההנחיות האמורות, וככל שהמבקש מעוניין בכך – פתוחה בפניו הדרך להוכיח את השינוי הנטען על ידו בדרכים המתאימות (השוו: עניין אלשובכי ) ).

10.

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין חולק על חומרת מעשיו של המבקש, שבוצעו במספר רב של הזדמנויות. בנסיבות אלו אכן נראה כי לא די בנתונים שהוצגו בפני ועדת השחרורים כדי להעיד, כשלעצמם, על כך שהמבקש זנח את הקו האידיאולוגי או כי הוא מבקש לחזור לחיים נורמטיביים. אמנם בית המשפט אינו בא בנעליה של ועדת השחרורים, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם החלטת הוועדה חרגה ממתחם הסבירות, ואולם מאחר ובענייננו ועדת השחרורים לא נתנה משקל למסוכנות הנשקפת מן המבקש, ואף לא קבעה כל תנאים לשחרורו – נראה כי אכן החלטתה חרגה ממתחם הסבירות (עיינו: סעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001;

השוו: עניין סביר ).

11.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט שלא לאפשר את שחרורו המוקדם של המבקש, ועל כן הבקשה נדחית.